ג. האם זכאית התובעת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע?
להלן נדון בשאלות כסדרן;
מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת; האם פוטרה בשל הריונה והאם ההיריון היוה שיקול בהחלטה על הפיטורים, כטענתה, או שמא אין קשר בין הריונה לבין ההחלטה על פיטוריה והמועד בו התקבלה, כטענת הנתבעת?
התובעת טענה, כי
היא ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, היא הקפידה להגיע בזמן או לפני הזמן ויצאה בסיום משמרתה או מאוחר יותר, היא קידמה, בצורה ניכרת וטובה, את עסק הנתבעת ומילאה את כל המוטל עליה וזאת בהתאם למצבה הבריאותי באותו זמן.
עילת התביעה לפי חוק עבודת נשים-
סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, קובע:
"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות".
מסעיף 9(א) עולה כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון, ללא היתר משר העבודה, חל רק אם העובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה "שישה חודשים לפחות".
במקרה שלנו, אין חולק שהתובעת לא עבדה אצל הנתבעת שישה חודשים שהרי היא התחילה את עבודתה ביום 24.08.14 ויחסי העבודה הסתיימו ביום 01.01.15, קרי, בין הצדדים היתקיימו יחסי עבודה תקופה של ארבעה חודשים ושישה ימים בלבד.
...
הנוהל שלנו במפעל, יש לנו תגבור במחלקה שלי, אני מקבל ממחלקות אחרות ששם יורדת העבודה או משהו אחר, התובעת הגיעה אליי, עשיתי לה ראיון של כמה דקות והיא הייתה אמורה להגיע למחרת כדי להתחיל לעבוד במחלקה שלי, וזה לא קרה
אז היא לא עבדה שעות בודדות, היא לא עבדה בכלל
נכון
גם סעיף 7 כולו, כל הדברים האלה בעצם לא קרו
(בהתאם להנחיית בית הדין אני קורא את סעיף 7) אחרי שהתובעת לא הגיעה אליי לעבודה והתקשרה אליי ואמרה שהיא חולה, ואחרי כמה ימים שלא חזרה לעבודה, לא משנה מאיזו סיבה כרגע, התברר לי אחרי שבדקתי ורציתי להחזיר אותה למחלקת האם שלה כי אני הייתי צריך עובדים במידי, אז הבנתי שגם במחלקת האם היא הייתה נעדרת הרבה
ממי הבנת את זה
מהמנהל של מחלקת האם
פנית, דיברת עם המנהל הקודם והוא אמר לך שהיו לה העדרויות קודמות ולכן מה? הדעת למסקנה שאתה לא צריך את העובדת הזו?
לא הגעתי לשום מסקנה, כי אני לא מגיע למסקנות, כי כל עוד היא לא עבדה אצלי אפילו דקה אחת אני לא מכיר את הבנאדם, התובעת במקרה הזה, ואני לא יכול להסיק עליה שום דבר" (עמ' 39 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-15 שם).
לסיכום-
כל טענות התובעת בגין פיטורים מחמת הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות בעודה נדחות על ידינו מכל וכל, כאשר בגין הפגם המסויים שמצאנו שנפל בהליך השימוע שנערך לה, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסכום של 2,500 ₪.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 146,840 ₪, בסופו של דבר מצאנו ממש בטענה אחת מטענותיה ופסקנו לזכותה סכום של 2,500 ₪ בלבד, המהווה אחוז מזערי מסכום תביעתה, לפיכך ובהתחשב בעבודה שהשקיעה הנתבעת בהגנתה, עת נדרשה להתמודד עם תביעה, בסכום של 146,840 ₪, של עובדת שעבדה אצלה תקופה קצרה ביותר והואיל ואנו סבורים כי ראוי שידם של עובדים גם כאלה שהמחוקק בחר להגן עליהם הגנה מיוחדת במסגרת חוקים שונים שחוקק למענם, לא תהיה "קלה על ההדק", בבואם להגיש, תביעות הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט, כאשר סכום זה יקוזז לגמרי עם הסכום שקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפגם המסוים שנפל בשימוע שנערך לה.
סכום של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.
