פיטורי עובד קבלן סמוך להשלמת 9 חודשי עבודה אחרים

הנתבעת 1 הגישה הסכם שכירות במלון רמדה עם הנתבעת 5; הסכם היתקשרות עם הנתבעת 4 מיום 21.8.13 לאספקת שירותי כוח אדם; חשבוניות ששולמו לנתבעת 4 ופירוט שכר בעד עבודת התובע בחודשים מרץ-יוני 2016 (ראו נספחים א- ג לתצהיר הנתבעת 1), דוחות נוכחות לחודשים מרץ -יוני 2016 (נספח ג לסיכומי הנתבעת 1).

כך, יהא סבוך לעיתים זהוי המעביד, כל אימת שנחזית העסקה באמצעות "קבלני משנה"; או על ידי הצבת עובדי גוף אחד לבצוע עבודה עבור גוף אחר, או השאלתם, או במקרים העשויים להתפרש כתיווך להספקת כוח עבודה, ושעה שמועסקת קבוצת עובדים כיחידה אחת לבצוע עבודה מסוימת.

זאת בעוד שבדוח הנוכחות הנתונים אחרים ומופיע כי עבד 178.13 שעות רגילות, 7.25 שעות עודפות, 16.85 שעות בתעריף 125%, 0.97 שעות בתעריף 150%, 51.88 שעות שבת ו-1.38 שעות בתעריף 175% (השוו תלושי שכר ודוחות נוכחות לחודשים אוקטובר, דצמבר 2015 שנספח א לתצהיר התובע לנספח ב לתצהיר התובע).

הנתבעת 5 תשלם לתובע פיצוי חלף הפרשות לפיצויים בגין תקופת העסקה הראשונה בסך 3,446.73 ₪ בהתאם לשכר היסוד של התובע (שכר היסוד של התובע בתקופה זו הוא 186 x 22.04 ₪ לשעה= 4077.04 ₪ כעולה מסעיף 9 לתצהיר התובע ותלוש השכר לחודש יולי 2011 שצורף לתצהירו כנספח ב), וגובה ההפרשות לפי סעיפים 35.3- 35.5 לצוו ההרחבה בענף המלונאות, כדלקמן: פצויי פיטורים בגין תקופת העבודה השנייה ביחס לסיום תקופת ההעסקה השנייה, התובע הציג תעודת שוהה משירות בתי הסוהר ורישיון זמני לישיבת ביקור בה נכתב כי הוא "יוצא מחולות" (נספחים ב' ו- ג' לתצהיר התובע).

לא זו אף זו, התובע לא הוכיח סמיכות זמנים בין מועד עזיבת העבודה ובין מועד הכליאה שכן לא הוברר מתי בדיוק זומן לחולות ונכלא.

משמע, באף אחת מן התקופות לא השלים התובע את תקופת הזכאות הנדרשת לצורך קרן הישתלמות.

...

לפיכך ומשלא נטען ולא הוכח כי התובע נעדר בסמוך לחג שלא בהסכמת המעסיק, מתקבלת התביעה ברכיב זה. בהתאם לחישובי התובע, הוא זכאי לסך 232 ₪ בגין כל יום חג (ראו סעיף 75 לסיכומי התובע).

התביעה ברכיב זה נדחית.

הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בגין ליקויים בתלושי שכר בסך 2,000 ₪ כל אחת, ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 1,500 ₪ כל אחת.

הראשונה- האם ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 2.11.2016 הוא חוזה עבודה לתקופה קצובה, אם לאו; השנייה- האם עובד קבלן שירותים אשר מבקש להיקלט אצל מזמינת שירות, היא הלקוח, בתפקיד אותו מילא אצל הלקוח, מהוה הפרת אמון ומשמעת חמורה של העובד כלפי הקבלן, שכו הפנייה נעשתה ללא ידיעת הקבלן וללא אישורו? האם הדבר נוגד את כלל אי התחרות עליו התחייב העובד בקליטתו לעבודה? והאם קיימת מניעה מצד הקבלן לפטרו בשל כך? רקע עובדתי והשתלשלות העניינים בהליך ביום 2.11.2016 נחתם בין התובע - מטיס כלי טיס מאוישים מרחוק ומדריך הטסת חוץ במסגרת טיסות נסוי הדגמה והדרכה (להלן- מטיס כטמ"מ) לבין הנתבעת – חברה פרטית העוסקת בפתוח ומתן שירותי הפעלה והדרכה לחברות המטיסות כלי טיס המאוישים מרחוק (להלן- החברה) הסכם העסקה המסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים (להלן- הסכם).

ביום 15.3.2018 או במועד סמוך לכך התייצב התובע לתחקיר ביטחוני בפני קב"ט אלביט.

זה דרכו של עולם היחסים המשולשים, וזה המחיר ו"הסיכון" הטמון והטבוע ביחסים אלה לכל צד. למעלה מהנדרש יוער, כי אם התובע היה עובד חברת כוח אדם, היתה מתעוררת השאלה, האם נוכח סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו- 1996 מזה, ותקופת העסקתו של התובע אצל אלביט מזה (טרם הוברר האם התובע השלים 9 חודשי העסקה באלביט), חלה חובה על האחרונה לקלוט את התובע בשורותיה (ע"ע (ארצי) 472/09 זוהר גולן – או. אר. אס משאבי אנוש בע"מ (12.9.2010).

ואולם מאחר שהתובע לא טען כי הועסק כעובד קבלן כוח אדם (שכן התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו כי החברה "עוסקת בפתוח ובמתן שירותי יעוץ והפעלה", ובחקירתו הנגדית כי "נתנו שירותים לעצמנו ולחברות אחרות" (ע' 6 ש' 35-36); צח לא הכחיש כי ישנם עובדים אחרים אשר עושים את אותה עבודה של התובע (ע' 15 ש' 26); בהודעת דוא"ל של אלביט צוין "עובדינו"), יש להותיר את השאלה בצריך עיון.

...

מכל מקום, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: א. שכר עבודה על סך של 21,053 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

אשר לטענת התובעת להפרת חוק עבודת נשים, לטענת מכבי התובעת הועסקה לתקופה קצובה פחות מ- 6 חודשים ולכן לא חלה חובה על הנתבעות לקבל היתר לפיטוריה מכוח החוק ולא הופר בעיניינה סעיף 9 לחוק עבודת נשים.

(ב1) (1) לעניין עובדת של קבלן כוח אדם המועסקת אצל מעסיק בפועל במשך שישה חודשים לפחות, יחולו הוראות אלה: (א) לא יגרום מעסיק בפועל לכך שקבלן כוח אדם יפטר עובדת בהיריון בנגוד להוראות סעיף זה; (ב) פוטרה עובדת בהיריון בנגוד להוראות סעיף זה, חזקה היא שהמעסיק בפועל הוא שגרם לפיטורים, אלא אם כן הוכיח אחרת; (ג) בקשה להיתר לפי סעיף קטן (א) תוגש הן בידי המעסיק בפועל והן בידי קבלן כוח האדם; (2) הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על החובות והאיסורים החלים על קבלן כוח אדם כמעסיק לפי כל דין; (3) בסעיף קטן זה, "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.

. (ז) בסעיף זה, "פיטורים" – לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה שהוא אחד מאלה: (1) חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר; (2) חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה.

בעניינינו – אין מחלוקת כי התובעת הועסקה כעובדת קבלן כוח אדם במכבי מיום 30.9.2020 ועד ליום 25.3.2021, כך שבמועד סיום העסקתה טרם השלימה שישה חודשי עבודה לפחות באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק.

...

כמו כן, על יסוד המפורט לעיל שוכנענו כי פיטורי התובעת ומועדם נקבעו משיקולים עניינים הנוגעים לתום תקופת ההעסקה הזמנית אליה התובעת גויסה ואשר סוכמה עמה עם תחילת עבודתה, וללא קשר להיריון או לתחולת חוק עבודת נשים.

משכך, לא מצאנו כי פיטורי התובעת נגועים בחוסר תום לב המזכה בפיצוי כלשהוא.

טרם קבלת ההחלטה על סיום העסקת התובעת נערך לתובעת שימוע, בו התאפשר לה להעלות את טענותיה, כך שלא מצאנו כי נפל פגם מהותי גם בעניין זה. לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

הנתבעת ביקשה לחמוק מתשלום הזכויות אם תשלים התובעת את שנת העבודה ורק בשל כך, מצאה תרוץ להביא לפיטוריה מהעבודה – כשהשימוש בנייד לא הפריע קודם לכן בכל שנת העסקתה, בשים לב לכך כי התכתבויות בעינייני עבודה וכן בעניינים אחרים שוגרו לנייד הפרטי של התובעת.

הנתבעת חברה קבלנית לבניין פיתוח ויזמות ברחבי הארץ התובעת הועסקה אצלה משך 11 חודשים כמזכירה משרדית לרכש ותמחור.

לא ברור מהיכן טוענת התובעת כי שכרה עמד על 9,700 ₪ בחודש וכיצד הגיעה לתחשיב זה. בחודש 9/21 עבדה 10 ימים מתוך 15 ימים פוטנציאליים וניצלה שני ימי חופש.

עניין השמוש בנייד לא עלה שם. מההתכתבות שצרפה הנתבעת מיום 5.7.2022, עולה שהתובעת הציעה כי תניח את הנייד במגירה או בתיק (נספח 13 בתצהיר הנתבעת), אולם הנתבעת מצאה לנכון לערוך לתובעת שימוע ביום 5.7.2022 ולפטרה למחרת יום השימוע, סמוך להשלמת שנת העבודה, תוך שהיא מוותרת על התייצבותה במקום העבודה.

על כן לפי סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, זכאית התובעת בששת חודשי העסקתה הראשונים – ליום אחד בשל כל חודש עבודה ובגין החודש השביעי להעסקתה עד תום שנת עבודתו הראשונה זכאית ל- 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה.

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

לאחר שבחנו טענות הצדדים, ראיות והמסמכים שהונחו בפנינו הגענו אפוא למסקנה כי נפלו פגמים פיטוריה של התובעת.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בין אי מתן הודעה לעובד - 1,000 ₪; הפרשי פיצויי פיטורים - 5,950 ₪; דמי הלנת פיצויי פיטורים - 1,000 ₪; דמי הבראה - 1,890 ₪; הפרשי הפרשות לפנסיה - 1,577.87 ₪; הפרשי פדיון חופשה שנתית - 1,483.65 ₪; הפרשי חלף הודעה מוקדמת - 1,917.5 ₪; פיצוים בגין פגמים שנפלו בשימוע - 1,500 ₪ .

אם לא די בכך, כחודשיים לאחר שהתובעת החלה בבצוע העבודות, ביום 02.07.2015, הנתבעות הורו לה להפסיק את העבודות "עד להודעה חדשה". התברר שהנתבעות החליטו משיקוליהן הן, לשנות את הפרויקט מיסודו, פיטרו את אדריכל הפרויקט, משרד תשבי - רוזיו אדריכלים 2002 בע"מ ("משרד האדריכלים תשבי") ומינו תחתיו את משרד האדריכלים גבירצמן, כנף, פרנס בע"מ ("משרד האדריכלים גבירצמן").

יום 02.07.2015 הוא יום חמישי בשבוע, על כן יש למנות את תחילת הפסקת העבודות רק ביום ראשון הסמוך 05.07.2015 שכן בימים שישי – שבת לא עובדים.

קשה להלום כי הפטור החוזי מתשלום חל גם כאשר הקבלן נידרש להשאיר באתר כוח אדם וציוד מלאים, ללא יכולת לבצע עבודות אחרות וללא יכולת להקטין נזקיו.

עמד על כך מומחה בית משפט מר שחם בחוות דעתו, שסבר כי: "ההחלטה לזרז את מתן ההוראה לקבלן להתחיל בעבודה לאחר ההפסקה היזומה וזאת לאחר שעדיין לא הושלם תיכנון הקונסטרוקציה הסופי לבצוע היתה שגויה לדעתי" (עמ' 10 לחוות הדעת סעיף 3), וכי "רצוי היה לעכב את תחילת העבודה בחודש נוסף, כדי להשלים את כל האינפורמציה לבצוע" (עמ' 11 לחוות הדעת; כן ראו עדותו בעמ' 66 שורות 18 – 26 לפרוטוקול; וחוות תמיר ת/2, עמ' 11 – 12 ).

המומחה בחן סוגיה זו, ובחוות דעתו קבע כך: "סה"כ הדיפון והביסוס שאמור היה להסתיים ב- 4.8 חודשים (21 שבועות) נמשך למעשה 9 חודשים, בהפחתת 3 חודשים (60 יום) ועיכובים יומיים נוספים, מגיע לקבלן פיצוי תקורות ל – 2 חודשים". ובהמשך - "מתוך כל הממצאים שהוצגו משני הצדדים של התובעת והנתבעים, מגיע לתובעת פיצוי של 2 חודשי עיכוב וזאת בנכוי 60 יום שרשומים בחוזה. העלות של הפצוי היא לתקורות בלבד ועומד על 73,350 ₪/חודש, כלומר 146,700 ₪ + מע"מ, צמוד למדד המיכרז (חישוב לפי 5,500,000 ₪ ל – 4.8 חודשי ביצוע ולפי 6% תקורה)" (עמ' 9 - 10 לחוות הדעת).

...

בנסיבות אלו, התביעה להחזר סכום הערבות, נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סכום של 4,658,688 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.