נטען שההשעייה מלמדת על כוונת אגף המשמעת לידרוש את פיטוריו של המבקש, רק בשל העובדה כי המעשים מוגדרים כהטרדה מינית, בעוד שהמעשים המיוחסים לו, ודאי בהקשר של ייחודו של בית הספר, אינם מצדיקים ענישה כה חמורה.
משמדובר בעבירות חמורות כשלעצמן, שהתרחשו בכתלי מוסד חינוכי, על ידי מנהל המוסד עצמו (היינו גם במסגרת יחסי מרות), אף אם אין מדובר במעשים שהם ברף החמור ביותר של עבירות הנכללות בהגדרת "מעשה מגונה" או "הטרדה מינית", לא שוכנענו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות היתערבות בהחלטתו של הנציב, שהיא במהותה החלטה מנהלית.
הטענה לפיה בשלב מתן ההחלטה בנושא השעייה, יש לשקול את חומרת המעשים המיוחסים לעובד, ואם אינם חמורים כדי להצדיק פיטורים, גם אין מקום להורות על השעייה, נדונה בהקשר אחר (אמירות גזעניות) בהליך שהתנהל בפני כב' השופטת טרנר, בבית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ואשר הוזכר על ידי הצדדים – סע"ש (נצ') 15467-01-21 סבח – מדינת ישראל, 5.2.21.
.אין לפסול בשלב זה את האפשרות כי אמירות גזעיות כן מצדיקות פיטורים, בנסיבות המתאימות לכך ובהיתחשב במכלול שיקולים הכוללים לא רק את טיבו של האישום אלא גם את נסיבות ביצועו וכן נסיבותיו האישיות של העובד.
...
בשקלול כלל הפרמטרים, הגיע הנציב למסקנה כי יש להורות על השעייתו של המבקש מתפקידו עד לסיום ההליך המשמעתי.
עוד יצוין, כי ההחלטה בדבר פיטורים תתקבל בסופו של דבר, אם בכלל, על ידי בית הדין המשמעתי, בהתחשב במכלול שיקולים שיעמדו בפניו ועל בסיס נסיבות העניין, ואין בכך כדי להגביל את סמכות הנציב בהחלטה על השעיה נוכח מהות האישומים וכל התנאים האחרים המפורטים בהחלטתו.
לאור כל האמור לעיל, העובדה כי הנציב לא שקל במסגרת שיקולים אלה את האפשרות שעל המבקש ייגזר בסופו של יום (אם יורשע בדין המשמעתי) עונש פחות מהפיטורים, אינה מהווה לדעתנו הצדקה להתערב בשיקול דעתו.
לכך יש להוסיף כי מקובל עלינו טיעונה של המשיבה, לפיו היותו של המבקש איש מקצוע מוערך אינו גורע מחומרת המעשים המיוחסים לו.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
