כמו כן, הנתבעת היתה רשאית לשלוח את התובעת לבדיקה מכוח הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, וגם מכוח הוראות הפסיקה;
- אין כל בסיס לטענות התובעת בדבר אי-ביצוע התאמות בעיניינה, בהתאם לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ומה גם שהתובעת מעולם לא הציגה אישור בדבר מוגבלותה, בזמן העסקתה;
- התובעת גם לא פוטרה בנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות, ואין כל קשר בין פיטוריה של התובעת לבין גילה;
- התובעת אף אינה זכאית לסעדים נוספים או לכל תשלום נוסף, לרבות בגין הפסדי שכר.
...
מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.
]
"פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית."
לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.
על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.
