פיטורי עובד מדינה לאחר תקופת מבחן

אפילו במקרים בהם קבע בית הדין המשמעתי מעין "המלצה" בדבר קבלתו לעבודה מחדש, עם תום תקופת הפסלות, כפי שעשה בפרשת אבשלומוב, לא מצא בית המשפט העליון כי יש לאפשר זאת, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "...אין החוק מכיר באמצעי של פסילה לאחר פיטורין ולאחריה החזרה מחויבת לעבודה בשירות המדינה, כפי שהלכה למעשה קבע בית הדין בעיניינה של המשיבה דנן. ודוק, לא בכדי כך הוא הדבר, שהרי דומה כי קביעה שפירושה חיוב המדינה להשיב את המשיבה (או כל עובד אחר בסיטואציה דומה) לשורותיה, לאחר שסטתה מדרך הישר, אינה יכולה לעלות בקנה אחד לא עם סנקציית הפיטורין ולא עם סנקציית הפסילה שהושתו עליה, ולמעשה יש בה במידה רבה כדי לעקר מתוכן את משמעותן של סנקציות אלו. באשר לפיטורין כך הוא הדבר מאחר ואין זה מתקבל על הדעת כי עובד שעבר עבירות משמעת המצדיקות כי יחסי העבודה עמו יבואו על סיומם יושב באופן אוטומאטי וללא כל בחינה והפעלה של שיקול-דעת לשורות שירות המדינה; ובאשר לסנקציית הפסילה כך הוא הדבר מאחר ובהנתן כי סנקציה זו פירושה כי רק בתום "תקופת צינון" כזו או אחרת יהיה העובד רשאי לשוב ולהתמודד על תפקידים בשירות המדינה, אין זה מתקבל על הדעת לומר שעובד זה לא רק שיוכל בתום תקופת הפסילה לשוב ולהציע את מועמדותו לתפקידים בשירות המדינה, אלא שעבודה כאמור תובטח לו מלכתחילה ומבלי שיהא עליו להוכיח את כישוריו ואת כשירותו לבצעה.

...

בשל כך, הגענו למסקנה כי בחינת הדברים לא היתה אלא המשך ההליך המשמעתי, בעוד אנו סבורים כי לא היה מקום לכך, אלא היתה חובה לבחון את אפשרות קליטתו של התובע, כפי שבוחנים כל מועמד, תוך שניתן כאמור להביא בחשבון השיקולים, גם את הרקע הספציפי של התובע, בענייננו.

פרופ' י' זמיר, בספרו - הסמכות המנהלית, (מהדורה ראשונה) תשנ"ו, עמ' 733, היטיב לבטא הדברים, הנוגעים לצורך בהפעלת שיקול הדעת ע"י הרשות המנהלית: "אכן, שיקול הדעת הוא חופש לבחור בין אפשרויות שונות, אך אין הוא חופש מוחלט. שיקול דעת אינה קפריזה. רשות מנהלית שמפעילה את שיקול הדעת שלה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין, ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה להגיע לתוצאה מסוימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית. היא עילה לפסול כל החלטה מנהלית". נוסיף ונציין, כי מעבר לצורך לבחון את אפשרות קבלתו של התובע לעבודה, לגופו של עניין, אנו סבורים כי על הנתבע להביא בחשבון שיקוליו, את העובדה כי העונש שהוטל על התובע, פסלות לתקופה שאינה קצרה (5 שנים), הביא בחשבון לא רק את חומרת המעשים, אלא גם את תפקידו של התובע והמשמעות הנגזרת מכך לעניין חזרה לעבודה.

יחד עם זאת, מקום בו ניכר כי מדובר בהחלטה אשר לא הביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לא נבחנה באופן ספציפי, בהתבסס על הנתונים העדכניים הקיימים בידיה ותוך שהיא קובעת קביעות שכלל אינן תחומות בזמן, ואשר אינן מצויות אפילו בסמכותו של בית הדין למשמעת, הרי שמתחייבת המסקנה כי על הנתבע לשקול בקשתו של התובע מחדש, תוך קבלת החלטה עניינית בבקשתו.

לטענת המדינה בעניינינו מדובר בהחלטה שניתנה לגבי עובדת בחל"ת לאחר תקופת לידה והורות, ולכן הבסיס הנורמאטיבי לבחינת ההחלטה הוא סעיף 9(א)(2א) לחוק עבודת נשים אשר היתקבל בכנסת ביום 21.12.2020 כחלק מתיקון מס' 62 לחוק (אשר פקע בנתיים) וקבע: "(2א) (א) הוציא מעסיק עובד או עובדת לחופשה ללא תשלום שחלה כולה או חלקה ב-60 הימים כאמור בפיסקה (1א) או (2), לא תובא תקופת החופשה ללא תשלום במניין 60 הימים;

עם זאת, עיון בהחלטה מעלה כי אין היא כוללת כל הכרעה בעיניין זה. נוכח ההבחנה בחוק בין התנאים למתן היתר לפיטורים במקרה של תקופת לידה והורות לעומת תקופת חל"ת לאחר תקופת לידה והורות – הרי שהכרעה בשאלת החל"ת רלוואנטית לצורך בחינת המסלול לפיו על הממונה לבחון את בקשת ההיתר.

...

בסעיף 16 להחלטה מצינת הממונה כי "גם אם העובדת מתנגדת לגרסת המעסיק בדבר הירידה בהיקף הפעילות.... עת נמצא כי המעסיק העסיק עובדת מחליפה כספקית חיצונית ב 50% משרה – רבע משרה בניהול לקוחות ורבע משרה נוספת בקידום ממומן בפייסבוק וברשתות החברתיות (ראה חוזה העסקה), שוכנעתי בגרסת המעסיק כי תפקיד העובדת הצטמצם". עם זאת, עיון בהסכם העסקה של העובדת המחליפה, אליו מפנה הממונה מעלה כי צוין בראשיתו כי העובדת תשמש כ"מנהלת לקוחות" וכי שירותיה יוזמנו "במשרה מלאה" (ר' הואיל ראשון ושני להסכם), ואילו בסעיף 4 להסכם רשום כי "בתמורה לשירותי עיצוב ובניית אתרים של הספק בהיקף של חצי משרה...." (ר' נספח ד' לבקשה לקבלת היתר פיטורים המצורפת כנספח ז' להודעת הערעור).

נוכח האמור, בהינתן הגדרת התפקיד של המחליפה שגויסה לעובדת כפי שעולה מהסכם העסקתה, העדר הכרעה בהחלטה בדבר דוחות האקסל שצורפו על ידי המשיב, העדר כל הכרעה בנוגע להודעת הוואטסאפ ותמלול השיחה מיום 12.8.2021 והשאלה האם כלולה בהם הודעת פיטורים, וכן נוכח העדר כל הכרעה בנוגע ליציאת העובדת לחל"ת - שוכנענו כי מסקנת הממונה כי תקופת הלידה וההורות וההיעדרות בגינה לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים - אינה מנומקת ומבוססת מספיק.

סוף דבר נוכח האמור שוכנענו כי בהחלטת הממונה נפלו פגמים המצדיקים את התערבות בית הדין, וכי יש להחזיר את עניינה של המערערת למשיבה לצורך בחינה מחודשת ומתן התייחסות לנושאים שצוינו לעיל.

כך גם, מיתקיים מבחן העילה וזאת לנוכח העובדה שעל פי סעיף 33 יב לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957 (להלן – חוק הסכמים קבוציים) ארגון עובדים רשאי להגיש תובענה בשל הפרת סעיף 33י לחוק שעניינו איסור פגיעה בעובד לרבות פיטורים בשל חברותו או פעילותו בועד עובדים או באירגון עובדים.

בנסיבות אלו בהן העובד הועמד על חוסר שביעות הרצון מתפקודו במשך שנים במהלכן ניתנו הזדמנויות לתקן את תיפקודו ובהיעדר חובה בנוהל פיטורי אי התאמה ובהנחיית נציב שירות המדינה 9.2 בנוגע להליך הערכה ומשוב לערוך לעובד תקופת הערכת ביצועים מיוחדת, לא ניתן לומר שאי קיום תקופת הערכת ביצועים מיוחדת עולה כדי פגם בהליך הפיטורים.

מההחלטה עולה שהנציב שקל את מכלול השיקולים הרלוואנטיים על יסוד המסמכים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים ולאחר שנתן דעתו לטענות העובד שהובאו בפניו לרבות הטענה בדבר היתנכלות הממונים על רקע פעילותו בועד העובדים, תקינות הליך השימוע, הוועצות עם ועד העובדים והיעדר תקופת הערכת ביצועים מיוחדת בהתאם לנוהל פיטורי אי התאמה.

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש הצדקה להתערבות בהחלטת נציב שירות המדינה.

בנסיבות הענין ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא מצאנו שהחלטת נציב שירות המדינה לדחות את הערר ולאשר את החלטת הפיטורים חורגת ממתחם הסבירות.

על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטת הפיטורים ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

לטענתו הוא זכאי להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית כעובד מדינה עם קליטתו המחודשת בבית החולים בחודש אוגוסט 2001 שכן פיטוריו מבית החולים נעשו שלא כדין ובנגוד להסכמים הקבוציים שעניינם היתמחות רופאים; בתקופה הרלוואנטית הוא היה מתמחה קבוע מכוח כתב המינוי הראשון; הנתבעת הפרה את חובתה ליידע אותו בדבר זכויותיו באופן אשר הוביל לפגיעה חמורה בהן; פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות הנתבעת מכוח כללי המשפט המינהלי וכללי הצדק הטבעי; הוצאתו ממסלול הפנסיה התקציבית עם חידוש העסקתו בבית החולים בשנת 2001 נעשתה בנגוד לדין.

האם התובע היה זכאי להמשיך להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית? האם יש לראות רציפות בתקופות העסקתו של התובע בבית החולים? מסגרת נורמאטיבית בעקבות הסכם המעבר משנת 1999 נחסם באופן הדרגתי מסלול הפנסיה התקציבית בפני עובדי המיגזר הצבורי והוסף סעיף 107א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן – חוק הגימלאות): "(א) הוראות חוק זה לא יחולו על מי שהתמנה לפי חוק המינויים ביום הקובע החל לגביו או לאחריו (להלן - עובד חדש).

קליטת מתמחה חדש בבית חולים ממשלתי בשים לב למצבת התקנים בשירות המדינה, מתאפשרת אך ורק לאחר פינוי תקן של מתמחה שסיים את החובות כמתמחה ובתום תקופת ההיתמחות, ללא קשר אם יקבל תואר מומחה או לא. בהתאם הועבר התיק לבחינת משרד הבריאות לרבות בחינת הלישכה המשפטית לצורך מתן החלטת מנכ"ל המשרד.

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה העסקתו של התובע על ידי קרן מחקרים הייתה דרך מוכרת ולגיטימית כדי להתגבר על מגבלות של תקציב ותקנים, וכי הייתה זו הדרך היחידה באותה עת לסייע לתובע בהמשך העסקתו בבית החולים.

בהתאם לכל האמור לעיל, ניתן צו עשה המחייב את הנתבעת להחזירו למסלול של פנסיה תקציבית באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.8.01, כעובד מדינה, תוך השבת פיצויי הפיטורים שקיבל מהנתבעת.

לסיכום אנו מקבלות את תביעת התובע.

לשם הנוחות נפרט בעיניין זה. במסגרת פסק דינו בתיק ע"ע 38994-11-20 ריא שמא נ' מועצה מקומית יאנוח-ג' ומועדאד סעד-ראש מ.מ. יאנוח ג'ת (פורסם בנבו), קבע בית הדין הארצי, לאחרונה, בשאלת היחס בין פיטורים מינהליים לבין פיטורי משמעת, בכל הנוגע לעובדי מדינה, כדלהלן: "לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים מעבר לפגם של פיטורי המערערת ללא קבלת הסכמת נציגות העובדים, נפל פגם נוסף בפיטורי המערערת, שכן היה על המועצה לנקוט הליך פיטורי משמעת ולא הליך פיטורי אי התאמה. כמו כן, מצאנו קושי בקביעה כי הוכחו עילות פיטורים כדין.

הנתבעות לא הוסיפו טענות במישור המשפטי ו/או העובדתי, ואף לא הבהירו כיצד פעלו הרשויות מקום בו נדרשו לטפל בעובדים שעברו עבירות משמעת בתקופה בה בית הדין המשמעתי לא פעל.

...

קיווינו שבנסיבות אלו, לאור התמונה המשפטית שעלתה מן המסמכים ומן העדויות, ניתן יהיה להגיע להסכמות לטובת כלל המעורבים, אך לצערנו לא הצלחנו לגשר על הפערים על אף מאמצים רבים שהושקעו לצורך כך. לפיכך, בנסיבות העניין, לאור הפגמים המהותיים שנפלו בהליך הפיטורים, אנו קובעים כי יש להורות על השבתו של ד"ר ברוכין לעבודתו בבית הספר שמיר.

[2: נספח 5 לנספח 10 לתצהיר גב' מזרחי] לאור כל אלו ולאור קביעתו כאמור לעיל וכמפורט להלן, אנו מבקשים כי העירייה ונציגיה יפעלו בנסיבות אלו, באחריות הנדרשת ובטוחים כי יפעלו כן. בהקשר זה נבקש להביא מעט מהעקרונות העולים מן החוזר ללמידה משמעותית, אליו הפנתה העירייה: "מערכת החינוך מעוניינת לחנך את תלמידיה לשיקול דעת ערכי, לתודעה ציבורית פוליטית, למעורבות חברתית ופוליטית ולנקיטת עמדה, ועל כן היא מבקשת לעודד את השיח הערכי והביקורתי ואת ריבוי העמדות בכיתה במסגרת חינוך אזרחי משותף לכל מגזרי החברה, לצד חיזוק המכנה המשותף לכולם. קיים מתח מובנה בין חינוך אידיאולוגי, או חינוך להשקפת עולם או לערכים מסוימים, לבין חינוך לביקורתיות. מתח זה בא לידי ביטוי לעתים גם במערכת החינוך בישראל. בתוך המתח הזה מצופה מהמורים לחשוף את תלמידיהם לסוגיות הנמצאות על סדר היום הציבורי ולהציג ולהבין את הדעות השונות לגבי סוגיות אלו ואת הנימוקים לכל אחת מהן, וזאת במטרה לאפשר לתלמידים לנהל שיח ביקורתי ולגבש את זהותם ואת עמדתם האישית באופן מבוסס, מתוך היכרות עם מגוון רחב של דעות. מדיניות הלמידה המשמעותית והשינויים שחלו בעקבותיה בתכניות הלימודים ובתפיסה החינוכית מפנים זמן ללמידה חווייתית, מעמיקה ומשמעותית, ומעודדים קיום שיח, לרבות שיח בנושאים שנויים במחלוקת, בכיתה ותרבות של חקר והעמקה לעידוד חשיבה ולגיבוש עמדות".[footnoteRef:3] [3: התכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת ] בשולי הדברים נוסיף, כי לאור הזמן הקצר שנקצב לנו לכתיבת פסק הדין, ומאחר שמצאנו כי בנסיבות פסק הדין אנו נדרשים לגעת ברוב טענות הצדדים ולהסביר את עמדתנו, המבוססת על המסמכים והעדויות, אין מדובר בפסק דין קצר.

אנו מורים כי על העירייה לפעול להשבתו של ד"ר ברוכין לעבודתו באופן פרונטלי, בהקדם האפשרי.

על מנת לאפשר לבית הספר להתארגן, לאור חופשת הפסח הקרבה, אנו קובעים כי על העירייה לפעול בהתאם, בשים לב להלך הרוחות בבית הספר לאחר ההחלטה בסעד הזמני - על מנת שד"ר ברוכין יוכל לשוב ללמד בכיתות באופן פרונטלי, לא יאוחר מהיום בו שבים התלמידים לבית הספר לאחר חופשת הפסח, דהיינו, יום שלישי 30.4.2024.

התביעה כנגד משרד החינוך נדחית, בהיותה מוקדמת, לאור הצהרתה לעיל, בתצהיריה ובסיכומיה.