פיטורי עובד מדינה בשל יחסים עכורים

השופט מיכאל שפיצר לפנינו עירעורו של מר אביגדור יצחק בוימגולד (להלן -"המערער"),על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן- סע"ש 49929-03-14, 21539-02-14 ((7.8.2016) אשר דחה את תביעתו נגד מדינת ישראל – משרד הבטחון (להלן -"המשרד" או "משרד הבטחון") ונגד נציב שירות המדינה (להלן – "הנציב") להורות על בטלות פיטוריו ולהציבו חזרה בתפקידו כמנהל איזור פקוח.

יצויין, כי ועדת הבוחנים מזומנת על ידי אגף משאבי אנוש במשרד, לבחינת שאלת קליטת עובד כעובד קבוע וקבלת כתב מינוי כעובד מדינה, כמתחייב מהוראות התקשי"ר. ביום 11/10/12 היתקיימה ביחידה למינהל ומשאבי אנוש במשרד הבטחון, ישיבה בהישתתפות הממונים על המערער, ובסופה הוחלט כי לאור הקשיים בתפקודו, במישור הבינאישי, הגורמים לעיכובים בעבודה, וזאת חרף כל תקופות הניסיון שניתנו לו, שיש להפסיק את העסקתו של המערער במשרד.

טענות על יחסי עבודה עכורים ליוו את המערער לאורך כל תקופת עבודתו, ונערכו עימו שיחות משוב והערכות עובד, חלקן טובות יותר וחלקן פחות.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שיש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, כמצוות תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991.

לפיכך, רשאי המשרד להגיע למסקנה לפיה על אף היותו של התובע מקצועי בעבודתו, מטעמים של קשיים במישור הבינאישי – אין מקום להמשך העסקתו בשירות המשרד.

למרבה הצער, למערער תרומה משמעותית להחלטה לסיים את העסקתו חרף כל ההזדמנויות שניתנו לו, ומכאן – שדין הערעור להידחות.

לטענתו, הליך פיטורי התובעת היה תקין בהתאם להנחיות שבחוזר נציבות שירות המדינה מס' 1246-2009, כאשר ב- 22.7.15 נשלח לתובעת מכתב המפרט את העילות בגינן נשקלים פיטוריה, שנוגעות ליחסי האנוש שלה ולא למקצועיות שלה (נספח א בתצהירו של מר עוזי ברנע).

נוכח מערכת היחסים העכורה ותלונות יתר העובדות והממונים, כלפי התובעת וזאת עוד בטרם הגשת התלונות בגינן מבקשת התובעת הגנה ופצוי מכח חוק הגנה על עובדים, היה על התובעת לבסס את התנאי הנידרש בסעיף 3א לחוק לפיו "לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפגוע בתנאי עבודתה או לפטרה" ומערכת יחסים עכורה זו, לא עמדה בבסיס שיקול הנתבע על פיטוריה.

...

כמו כן ומשהגענו למסקנה כי פיטורי התובעת נעשו כדין ולא נפל כל פגם אף באופן הפיטורים, דין תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין עצם הפיטורים- אף היא להידחות.

סוף דבר על כן, דין תביעת התובעת להידחות על כל רכיביה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לפנים משורת הדין ולמרות התנהלות התובעת בהליך זה, ומשמדובר בגמלאית החלטנו כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בלבד שעליה לשלם לנתבע בתוך 30 יום.

סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה (משמעת)) – שכותרת השוליים שלו היא "אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין" - קובע כך: "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ולא על פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62, ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכות לפטר את עובד המדינה או להפסיק את עבודתו לפי סעיף 46א לחוק המינויים, מקום שעילת הפיטורים או הפסקת העבודה היא אי-התאמתו למלא את תפקידו". (א) על יחסי העבודה ברשות חלים הסכמים קבוציים שונים ובהם הסכם קבוצי מיום 18.9.2008 שנחתם בין הרשות לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשירותים, הועד הארצי של עובדי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: הסכם 2008 או ההסכם הקבוצי).

מעבר לכך, לנוכח מערכת היחסים העכורה שנוצרה אין מקום להשיבו לעבודה, ולא נמצא כל פגם אחר לכאורה בהליך השימוע המצדיק את היתערבות בית הדין.

...

אף אם נניח כי שני המסלולים אפשריים הרי שנדרשת ברירה ביניהם בראי מרכז הכובד (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט (24.2.2003); ע"ע (ארצי) 525/06 מדינת ישראל - שמאי סגל (21.1.2007); ע"ע (ארצי) 2715-07-10 עיריית פתח תקווה - משה שלום (4.11.2010)); ע"ע (ארצי) 17365-11-11 ג'קלין סויסה - עיריית יהוד (5.3.2014)), ושוכנענו כאמור כי מרכז הכובד במקרה זה הוא בעבירת משמעת.

כמו כן, משלא נטען לפיטורים בעילת אי התאמה אין בהכרעתנו התייחסות לה. בהתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

סוף דבר – הערעור מתקבלת בחלקו, נוכח קביעתנו הלכאורית כי לא ניתן היה לפטר את המבקש בשל אירוע ההסלקה ללא הליך משמעתי.

בנסיבות אלו - יש מקום לדחות את התביעה נגד המדינה כבר בשלב זה. יחד עם זאת, נבהיר כי המדינה הגישה את עמדתה, אליה נתייחס במסגרת פסק דין, ביחס לחלק מהרכיבים, בין היתר, ביחס לתקופת ההתיישנות, תחולתו של ההסכם הקבוצי הכללי משנת 1975, חוקת העבודה וטענות ביחס לדרגה והשוואה לדרגות עובדי המדינה.

[11: ר' לעניין זה ס. 3 להצעת חוק למניעת היתעמרות בעבודה משנת 2015 והגדרת התנהגויות במסגרת סעיף זה. ] לאחרונה ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי ע"ע (ארצי ) 21934-02-21 יצחק חקמון - מדינת ישראל (06.09.2022) (להלן – חקמון) אשר היתייחס לעקרונות המנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, ביחס לעילת ההתעמרות ולצד ניהול הליך פיטורים פסול: "כיוון שמדובר כאמור במגוון עצום של התנהגויות שקשה להגדיר מראש ובמדויק את גבולותיהן, הקביעה אם מדובר בהתעמרות או היתנכלות מושתתת בעקרו של דבר על מימצאי עובדה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה (עניין מלק). עם זאת, וכפי שצוין לעיל, ניתן להצביע על מספר עקרונות מנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, כאשר נדגיש כי הפסיקה בקשר לכך מצויה בתחילת דרכה ומתפתחת עקב בצד אגודל." "ראשית, היתעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים,  ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מארוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת היתעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.3.21); להלן: עניין פלונית).

...

מצאנו לקבל את טענות התובעת לזכאות לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגין נזק לא ממוני בלבד, השלמת פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה.

עוד נציין, כבר בתחילת הדברים, כי מקובלת עלינו טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים, לפיה עובר ליום 29.05.2012 חלה התיישנות על טענות התובעת, שעה שהטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה.

בנסיבות אלו תביעתה של התובעת כנגד הנתבע 2, נדחית.

סוף דבר - תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי בלבד, בכל הנוגע לטענות התובעת לזכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגין נזק לא ממוני בלבד, השלמת פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מסרת הודעה על תנאי העבודה.

לאור העובדה כי בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה בנוגע לזכויותיה של התובעת – לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצויי הלנה.

שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל (25.3.21); להלן: עניין פלונית).

הלנת פצויי פיטורים בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פצויי הלנת פצויי פיטורים בסך כולל של 151,827 ₪ בטענה, כי משפוטר רטרואקטיבית ביום 26.3.19 שולמה התוספת בשיעור 2.33% רק בחודש יוני 2019 ועל כן הוא זכאי לתשלום פיצוי הלנת פצויי פיטורים בסך של 7,825 ₪ ואילו לגבי היתרה של 6% אשר הופקדו בקופות הפיצויים, הרי שאלה שוחררו על ידי התובע מיוזמתו ועל כן הוא זכאי לתשלום הלנה בעבור 12 חודשי פגור ובסך כולל של 144,002 ₪.

...

די בכך כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה. גם לגופו של עניין, מצאנו לקבל את טענות הנתבעת שלפיה בכל הנוגע ל-2.33% לא חל עיכוב אמיתי בתשלום ההפרש וכי החלת הפיטורים רטרואקטיבית, נעשתה אך להטיב עם התובע על מנת שיוכל לקבל תגמולי פנסיה בעבור אותם חודשיים ימים ממועד סיום מיצוי מכסת החופשה והמחלה שעמדו לזכותו ועד למועד שבו הביא מכתב מהרופאה התעסוקתית שבעקבותיו סיים את עבודתו.

בנסיבות אלה, וכאמור משזנח את תביעתו זו, דין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

אחרית דבר משלא מצאנו כל פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לסיום עבודתו של התובע וכפועל יוצא מכך לא נמצא יסוד לתביעות התובע לתשלום פיצויים והפסדי שכר בגין סיום עבודתו, דין תביעת התובע על כל רכיביה – להידחות.