פיטורי עובד ללא שימוע בעת היעדרות בשל מחלה

עוד עותרת התובעת לפצוי בגין אפלייתה לפי חוק השויון, פיצויים בגין עוגמת נפש והתנכלות, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי על פיטורים ללא שימוע ובזמן מחלה ואישפוז ופצוי בגין פגיעה בשמה הטוב מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

לעניין פיטורי עובד במחלה השוהה בחופשת מחלה, קובע סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה"), כי – "מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4." בדברי ההסבר להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009[footnoteRef:1], במסגרתה תוקן סעיף 4א לחוק דמי מחלה, הובהר כי – [1: פורסם בה"ח הממשלה תשס"ט 436, 348] "...אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את עובדו" מכאן שמעסיק רשאי לפטר עובד לאחר שהעובד ניצל את מלוא ימי המחלה שעמדו לרשותו, ולערוך לעובד שימוע אף בתוך תקופת הזכאות לדמי מחלה (ר' גם ע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' וניט, ניתן ביום 7.12.08).

...

משכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

התביעה כנגד הנתבעים 2-3, נדחית.

שכן לשיטת הראשונה הניתוח בעניים הוא ניתוח אלקטיבי שלא תוכנן מראש, אשר אין כל מניעה לדחותו לאחר השימוע, ומשום שהתובעת לא נעדרה מהעבודה החל מיום 7.7.2019 בשל מחלתה.

תשלום ימי מחלה לטענת התובעת, מאחר שהליך השימוע והפיטורין התבצעו בעת שהתובעת נעדרה עקב מחלתה, ומאחר שצבורים לרשותה 64.5 ימי מחלה לפי התלוש האחרון, הרי שבקיזוז ימי המחלה נותרו לתובעת 40.5 ימי מחלה אשר היא זכאית לנצלם.

...

כך ובנוסף, לא מצאנו הוראות ו/או הנחיות ו/או התראות מצד החברה לאורך כל התקופה כי על התובעת לעבור לתוכנה מסוימת וכי זו אינה עושה כן. אמנם החברה הציגה מאזן בוחן לשנת 2019 (נ/17) אך לא מצאנו קשר בין מאזן הבוחן לבין עבודתה של התובעת ו/או התנהלותה בעניין.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל החברה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מהיום: א. פיצוי בעד פיטורים שלא כדין בסך של 8,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית, על כל סעדיה.

כך נקבע בסעיף 4א(א): "מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4." משהנתבעת לא עשתה כן, המסקנה היא כי נפל פגם בפיטורי תובע, מבחינת העיתוי בו הנתבעת בחרה.

בנוסף, למרות שהנתבעת היתה רשאית לקבוע כי השימוע יתבצע בכתב (השוו: ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז. שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, פ"ד נט (5) 836 (2005)), הרי שלא היה מקום לחייב את התובע להגיב לזימונו לשימוע בעת ששהה במחלה.

...

הפרשי תוספת ותק – התביעה ברכיב זה נדחית, מאחר שעל פי הוראות צו ההרחבה, תוספת הוותק היא לעובדים שעתיים, בעוד שהתובע היה עובד במשכורת.

תשלום דמי מחלה בחסר – דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרה.

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,090 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; החזר ניכוי 1,500 ₪ משכרו של התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 5,964 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל; דמי מחלה בסך 12,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל.

התובע לא טרח להתייצב לשיחת השימוע מבלי להודיע ועל כן נשלח אליו באותו יום מכתב פיטורים.

אף שהתובע לא המציא אישורי מחלה לתמיכה בטענתו, שילמה לו הנתבעת דמי מחלה בגין העדרותו בתקופת ההודעה המוקדמת.

עוד העיד התובע כי לא הגיע לעבודה ביום 2.8.15 מאחר שפוטר, כי לא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת מאחר ששהה בתקופת מחלה וכי בנגוד לאמור בכתב ההגנה, איש מהנתבעת לא פנה אליו ולא יצר עמו קשר עד שהוא עצמו יצר קשר עם הנתבעת ובקש לקבל את פצויי הפיטורים ויתר הזכויות המגיעות לו על פי דין (ר' סעיפים 7-16 לתצהיר התובע).

...

התובע אף לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו המעגן את הזכות לפיצוי בגין אי מסירת אישור על תקופת העסקה להבדיל מהסנקציה הפלילית הקבועה בסעיף 8 לעיל, ולא הצביע על מהות הנזק שנגרם לו בגין אי מתן אישור זה. נוכח האמור, התביעה ברכיב זה – נדחית.

לאור האמור, טענת הקיזוז של הנתבעת בעניין דמי המחלה, נדחית.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

לפיכך, משהתובע הועסק במהלך חודש 10/2019, ושהה בחופשת מחלה עד ליום 31.12.2019, הרי שהתובע פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע ביום 5.1.2020 עת שב לעבודה.

לעמדתו, מדובר בחובה מוגברת, עת התובע נעדר כחודשיים ימים מעבודתו עקב מחלה.

...

בכל הנוגע להלוואה בסך 2,000, מאחר שהוצג בפנינו העתק שיק לפקודת התובע מחודש 10/2019, אנו קובעים כי יש לקזז תשלום זה מן הסכומים שפסקנו לטובת התובע.

כן אנו קובעים כי מאחר כי אין מקום לתשלום פיצויי הלנה בנסיבות אלו, לאור עמדת הנתבעת באשר להליך הפיטורים, כמו גם טענת הקיזוז אשר התקבלה בחלקה.

לסיכום - לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש 1/2020 ועד למועד התשלום בפועל.