חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיטורי עובד יחיד במסגרת פיטורי צמצום

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

פיטורי התובע בוצעו במסגרת הליכי הבראה ורה- ארגון, אותם היא נאלצה לנקוט עקב מצבה הכלכלי, כאשר במסגרת הליכים אלו לא היה מנוס מצמצום משמעותי בכוח האדם ועקב כך ולמגינת הלב פוטרו עובדים ובכללם התובע.
התובע שלל את האפשרות שפוטר בשל צמצומים והצהיר, באופן חד משמעי, "... שאני העובד היחידי מבין העובדים הותיקים שפוטרתי באותו זמן למרות שבמפעל הנתבעת עובדים יותר מ- 80 עובדים, ולכן מוזר ותמוה מאוד כיצד הקיצוצים (השיקריים יש לומר) חלים אך ורק עליי..." (סעיף 13 לתצהיר התובע) נוכח הצהרתו החד משמעית זו, ניתן היה לצפות כי יש מאחוריה בסיס מוצק, אלא שבחקירתו הנגדית, כשנשאל לגבי העובדים שפוטרו, ניתן היה להווכח כי להצהרותיו לא היה כל יסוד: "ש. עכשיו אתה טוען בסעיף 46 לתצהירך כי מר אבנר לא פוטר מחמת קיצוצים, אלא בגלל שביצע עבירות משמעת ?
...
כך או כך ולנוכח ההלכה הפסוקה וכן לנוכח כל האמור לעיל, הריני קובעת כי בנסיבותיו של תיק זה, לא די בטענות הנתבעת, כדי לקבוע כי התקיימו החריגים שביחס אליהם יש להתיר, בשלב מאוחר זה - קרי, לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות ולאחר שכל אחד מהצדדים הצהיר "אלו עדיי", את הגשת תצהירה של הגב' אביבית, גם אם לשיטת הנתבעת מדובר בעדה אשר תבסס את טענתה כי עדותו של התובע באשר למה שאמר במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 11 שורות 7-12 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות) הינה עדות שקרית לחלוטין, כאשר גם בהקשר זה ראוי לזכור כי, כידוע, על התובע להוכיח כי אכן הדברים, להם טען, בצורה מפורשת, רק במסגרת חקירתו הנגדית, אכן נאמרו לו (ו"לעובדים אחרים", כטענתו), כאשר גם בהקשר זה יוכל כל אחד מהצדדים, לטעון במסגרת סיכומיו, כל שימצא לנכון".
לסיכום- הנתבעת הוכיחה כי לא נפל פגם בהחלטתה לבחור בתובע כמועמד פיטורים וכן הוכיחה כי לא נפל פגם בהליך השימוע, בעוד שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של קשר בין פיטוריו לבין תביעתו הראשונה ו/או לגילו.
לפיכך, התביעה נדחית על כל מרכיביה.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד- בהתחשב בתוצאה אליה הגענו - דחיה מוחלטת של התביעה, ומנגד בהתחשב בתובע, בגילו ובנסיבותיו וכן ברכיב הוצאות המשפט אליו התייחס ביה"ד בסעיף 10 להחלטתו מיום 9/1/19 ("בקשת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בגין הגשת הבקשה, תוכרע במסגרת פסק הדין"), החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת רק 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ורק 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט (למרות שברור לנו כי הוצאותיה היו גבוהות עשרות מונים).

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

מעבר לכך שאף ברכיב זה עשה התובע דין לעצמו והגדיל את סכום התביעה, תוך היתעלמות מהחלטת בית הדין, הרי שלגופם של דברים, במסגרת פסיקת הפצוי הכולל לתובע בגין "תקופת אי העבודה", לקחנו בחשבון כבר את פוטנציאל ההתקדמות של התובע בשכר על דרך של היתחשבות בשכר הממוצע בין מועד סיום עבודתו בפועל למועד פיטוריו, ועל כן, אין מקום לפסוק לתובע כפל סכומים ברכיב זה. אי לכך, תביעת התובע ברכיב זה - נדחית.
מכל מקום לטענתו, פיטוריו בחלוף כ-8 שנים מיום פציעתו, במסגרת פיטורי צימצום והתייעלות, מבלי שנשקלו לזכותו מוגבלותו, גילו, מצבו הרפואי והשפעתם האפשרית על סכוייו להישתלב במעגל העבודה מהוים הפרה של חובתה של הנתבעת מכח חוק, ומצדיקה פסיקת פיצוי כנתבע על ידו.
" אשר לנטל הראיה להוכחת האפליה, הרי שבדומה לחוקים אחרים הדנים באיסור אפליה גם בחוק זה מוטלת החובה על העובד להרים את הנטל הראשוני להוכחת הפליה, ובאשר למהות הנטל, נקבע: "ברי כי העובד ירים את נטל הראיה האמור, המוטל עליו לפי חוק השויון, אם יוכיח שמוגבלותו היתה השיקול היחיד, או העקרי, שנלקח בחשבון בהליך קבלת ההחלטה שלא לקבלו לעבודה, או שלא לקדמו בה, למרות שהוא כשיר, מכל בחינה אחרת, לבצעה (וכך גם בנוגע לקטגוריות האחרות, מושאי ההפליה, המנויות בסעיף 8(א) לחוק השויון). העובד ירים נטל זה גם אם יוכיח כי השיקול של מוגבלותו היה אחד השיקולים – ולאו דוקא השיקול היחיד, או העקרי – שהוביל להחלטה שלא לקבלו לעבודה, או לא לקדמו בה" אשר להוכחת האפליה ומהותה, מוסיף השופט מלצר וקובע: "חוק השויון מגדיר "הפליה" כך: "לרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו", ואף מטיל על המעסיק חובה לפעול לקידום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות במקום העבודה, גם "במחיר" העדפתם של אלה על פני עובדים אחרים בעלי כישורים דומים (וזאת בכפוף לתנאים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך).
...
מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין להידרש למסמכים שצורפו לראשונה לסיכומי צד, הן מן הטעם הדיוני האוסר זאת, ובעיקר מן הטעם המהותי שיש בצירוף כאמור משום עיוות דין ושלילת יכולתו של צד להתגונן מפניהם.
סוף דבר - אשר על כן, לאור כל המבואר בפסק דיננו לעיל, התוצאה היא שתביעת התובע מתקבלת באופן חלקי ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים בהתאם למפורט להלן: פיצוי "בגין תקופת אי עבודה" בסך 243,653 ₪.
לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו מחד, לסכום התביעה שהוגשה ולהתנהלותו הדיונית של התובע לאורך ההליכים בתיק זה, מאידך - אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע (כולל שכ"ט עורך דין) בגין הליך זה בסכום כולל של 30,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לשיטתנו, אין לתת יד למצב בו חוטא ייצא נשכר, במובן זה שיתאפשר מצב בו מעסיק שיבקש לפטר עובד במסגרת פיטורי צימצום במקום עבודה מאורגן, יפעל קודם לכן לשינוי מתכונת העסקתו, בין באמצעות קיצוץ משמרותיו או הפחתת שכרו ובין אם באופן אחר, ובהמשך לכך ידרוש מאותו עובד לוותר על תביעתו המוצדקת, רק כדי לקבל זכויות פרישה הניתנות לכלל העובדים הנמצאים באותו מצב כמותו; רביעית אחת העדות מטעם הנתבעת, מנהלת משאבי האנוש גב' אהרון, העידה בהגינותה כי ברור לה שעובד שהיה טוען שלא שילמו לו שלוש משכורות אחרונות, והיה מגיש תביעה בקשר לכך, לא היה נידרש לוותר על תביעתו כדי להיות זכאי לקבל את הזכויות מכוח הסכם הפרישה (ע' 26 ש' 13).
מעדות אהרון עולה שהטעם היחיד שבגינו נשקלו פיטורי התובעת היה שכרה הגבוה (ע' 23, ש' 13).
...
בנסיבות אלה אין מנוס אלא להמשיך את התהליך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי עליו אנו חתומים.
לשיטתנו, ראוי היה כי הנתבעת תבהיר כבר במכתב הזימון לשימוע את הסיבה לבחירה בתובעת כמועמדת לפיטורים ואת שיקולי ההנהלה בגינם סירבה לאשר את הכללת התובעת בהסכם הפרישה מרצון, ולכל הפחות תענה על שאלותיה במעמד השימוע וזאת על מנת שהתובעת תוכל לנסות ולהתמודד עם הבחירה בה כמועמדת; ולבסוף לדעתנו גם בעילת הפיטורים עצמה נפל פגם, שכן לא שוכנענו כי הנתבעת הפעילה שיקול דעת בעת בחינת המועמדים לפיטורים.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת מענק פרישה בסך 218,446 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.16.

בהליך סכסוך קיבוצי (ס"ק) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

המבקש הגיש בקשה למתן סעדים זמניים וקבועים "למניעת פגיעות החברה בהתארגנות, באמצעות סרוב החברה לשלם שכר, פצויי פיטורים וזכויות נוספות , לעובדי החברה החברים במען שסיימו העסקתם בחברה בחודשים מרץ-יוני 2020 במסגרת פיטורי צימצום שערכה החברה לאחרונה" וכן לפצוי בגין פגיעה בהתארגנות.
הליך קבוצי הנושא בחובו מחלוקות אינידיודואליות הטעונות בירור והכרעה – יצטרך ללבוש צורה של הליך אישי או ייצוגי המתאים לבירורן של מחלוקות מסוג זה עוד הוסיף באותו ענין השופט פליטמן: העובדה שניתן להפריט סיכסוך קבוצי לתביעות יחיד, לא שוללת בהכרח את היבטו העקרוני קבוצתי.
...
באישור הרפואי שהמציא העובד למשיבה מיום 13.7.20 מצוין בסופו (כפי שתורגם בדיון) כי הרופא מאשר שובו לעבודה "אבל אני מעדיף כדי למנוע שום גירוי ל... אלרגיה, לאבק ועשן" בקצירת האומר יאמר כי נוכח כלל האמור לעיל לא מצאנו כי ישנו קשר כלשהו בין סיום עבודת העובד לבין ההתארגנות או משום נסיון לפגוע בה. יותר מכך , מצאנו בטיעוני והתנהלות המבקש בענין זה חוסר תום לב של ממש- ראשית באשר העובד עצמו לא הגיע לעדות ודומה שהטענות העובדתיות מועלות ללא שהוא עצמו מעונין לעמוד מאחוריהן (אף שבפועל כבר אינו עובד המשיבה), שנית- הנסיון לקשור לעובד תארי "חבר ועד" בידיעה ברורה שכאינו כזה ושאף לא נמסר למאן דהוא במשיבה על מעמדו ככזה מהווה הטעיה שאין לה מקום .
יתר טענותיו נדחות .
) ג המשיבה תשלם למבקש פיצוי מכח סעיף 33י"א לחוק פיצויי פיטורין בסך 15,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

לא הובהר מדוע הוחלט לפטר דוקא אותו ולא עובד אחר תחתיו, זאת בשים לב למעמדו המיוחד כעובד מן המיגזר הערבי האמון על הקהל הערבי שמקבל שירות מהנתבעת, כן בשים לב למצבו המשפחתי כמפרנס יחיד ובשים לב לשכרו הנמוך יחסית.
במסגרת הצמצומים דנן הוחלט גם על סגירת מחלקת הספורט הרב תחומי תוך פיטורי התובע והממונה עליו מר שלומי אייל ז"ל. עוד זומנו לשימוע הגב' פנינה דדון והגב' גלית אברג'יל. לגבי פיטורי העובדות התבררו עילות חוקיות שמנעו את פיטוריהן, כאשר אחת מהעובדות סיימה את עבודתה בהסכמה במועד מאוחר יותר ואילו השנייה אודה מועסקת.
...
לבסוף, אשר לטענת התובע לפיה ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות שכן זו מסורה לועדת כוח אדם בנתבעת - הרי שגם דינה של טענה זו להידחות, שהרי במסגרת הליך השימוע היה התובע מיוג על ידי שני באי כוח אשר העלו טענות שנפרסו על פני כחמישה עמודים ואשר טענת היעדר הסמכות לא נכללה ביניהן.
אלא שהואיל ולא חייבנו את הנתבעת לשלם לתובע דבר, מה גם שהיא לא הבהירה מה מקור הטעות הנטענת וגם העלתה טענתה זו רק בתגובה להגשת התביעה על ידי התובע, החלטנו לדחותה.
סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו