בתצהירו מציין מר דלח כי התובעת חתמה על הודעה זו.
אם כן, עולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו כי הצדדים חתמו על 'הודעה לעובד' ביום 2.6.15 בלבד, דהיינו, כימעט בחלוף שש שנים מתחילת העסקת התובעת בנתבעת (ר' נספח 1 לכתב ההגנה).
בעודה נסערת מההחלטה ומאוכזבת מהחלטת הנתבעת הודיעה התובעת בעידנא דריתחא כי היא שוקלת להתפטר מעבודתה אולם, תוך זמן קצר לאחר ששככה הסערה חזרה בה והודיעה כי תמשיך בעבודתה.
אמנם, בהתאם להלכה פסוקה בית הדין אינו ניכנס בנעלי המעסיק וכן אינו בוחן האם יש הצדקה לשקול פיטורים ככל שהועלו עילות סבירות והוכח שהמעסיק נהג בתום לב. בית הדין הארצי קבע בפסיקתו את הדברים הבאים:
"על בית הדין להזהר מלשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק. מובן, כי עת המעסיק טוען כי נפלו כשלים בעבודתו של העובד שפוטר, על בית הדין לבדוק אם מדובר בטענה אותנטית המועלית בתום לב, או בתואנה להצדקת פיטוריו של העובד שמועלית בחוסר תום לב, ומשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. במסגרת בדיקה זו, בוחן בית הדין את מהות הטענה, שכן ככל שנראה כי המעסיק מעצים את חומרתו של הכשל הנטען מעבר לסביר, יש בכך אינדיקאציה כי מדובר בתואנה המשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. אולם, כאמור, בעת בחינת שאלה זו, על בית הדין להזהיר עצמו ולוודא שאינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשקול דעתו [השוו: ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כל בו בע"מ – טליה קיסין [פורסם בנבו] (13.7.2016)]. בהקשר זה נוסיף כי "מעסיק זכאי שלא להמשיך את העסקתו של עובד שאינו שבע רצון ממנו, גם לא בצורה קיצונית. לא כל שכן, כאשר עסקינן בפיטורים לאחר תקופה קצרה במהלכה, מטבע הדברים, נבדקת התאמתו של העובד לעבודתו [השוו: דב"ע (ארצי) מו/118 – 3 תדיראן בע"מ – טוביה שפיר, [פורסם בנבו] פד"ע י"ח 264 (1987)]" [עניין הר זהב].
...
סיכומו של דבר, לאור עיסוקה של הנתבעת, הודאת מר דלח בעדותו בדבר תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי, כאשר טענת התובעת אושרה הלכה למעשה, שוכנענו כי ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס וכן צווי ההרחבה מכוחו חלים על יחסי הצדדים.
משטענה הנתבעת להתיישנות במסגרת כתב ההגנה וכן לא זנחה טענתה זו בסיכומיה, אין בידינו להעניק לתובעת סעד בגין רכיב זה.
על כן, דין בגין רכיב זה להידחות.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין גמול שעות נוספות בסך של 1,224 ₪.
