פיטורי עובד ותיק ללא שימוע לאחר שלא שובץ לעבודה

לפיכך, אם תוך 7 ימים ממועד משלוח מכתבי זה המלון לא יחזר את המצב לקדמותו, יחדול מרשי לעבוד והמלון יידרש לפצות את מרשי בגין תמורת הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים ופיצויים ובגין פיטורים ללא שימוע".

שכן גרסת הנתבעת לא נסתרה, לפיה, "הדברים הועברו והוצגו לתובע. כך, המלון שאל את התובע אם הוא רוצה להמשיך בעבודתו או לבחור ולצאת לחל"ת. התובע הסכים לתנאי המלון, ובכל מה שכרוך בהם, ועבר להיות מועסק במסגרת משמרות של 24 שעות. יודגש כי התובע חתם מבחירה על נספח בנדון, אשר מסדיר את המוסכם ותנאי עבודתו (סע' 21 לכתב ההגנה; סע' 9 ו-10 לתצהיר עופר). עצם העובדה כי הנספח הנזכר נחתם ביום 19.4.2020, כחודש לאחר קרות השינוי בפועל, אינו מאיין את עצם הסכמתו לשינוי בזמן אמת, בפרט שעופר לא נחקר במהלך עדותו בפנינו על טענתו כי התובע הסכים לשינוי, אלא על מועד מסירת המסמך בלבד (ע' 8 ש' 26-32). אמנם התובע העיד בפנינו כי טרם השינוי לא נערכה שיחה בעיניין לכלל העובדים (ע' 4 ש' 27-29), אך אנו התרשמנו אחרת. שכן, בהמשך, עת נישאל "האם ידעת שמתכונת העבודה של מלון דן למבודדים בשל מחלת קורונה הנו זמני"? הוא השיב "אף אחד לא ממש הגדיר את האורך. תחילה אמרו חודשיים, מאקסימום שלושה חודשים" (ע' 4 ש' 30-31), היינו כי היתקיימה עמו שיחה בעיניין זה. נסיבות סיום העסקתו של התובע לטענת התובע, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2011 הוא שובץ לשתי משמרות בלבד בנות 8 או 9 שעות מהטעמים השמורים עם הנתבעת.

מדובר בפגיעה חמורה בתנאי עבודתו שנעשתה באופן חד צדדי וללא שימוע ופניות התובע להשיב את המצב לקדמותו הושבו ריקם.

התובע הפסיק להגיע למלון החל מיום 1.12.2020 ולאחר שלא הופיע כשבוע ימים במלון וללא כל סיבה, ובהתאם לסעיף 49.9 להסכם הקבוצי, הנהלת המלון ראתה בו כמתפטר מרצונו החופשי.

לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי הזכאות קמה לאחר 12 חודשי עבודה, ואלו מחושבים בהתאם לותק העובד ועל פי אחוז המשרה בפועל.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מהיום, כדלקמן: א. גמול שעות נוספות על סך של 5,235 ₪.

נוכח סכום התביעה (קרן) על סך של 62,934 ₪ מזה, והסעד הנפסק מזה (תשיעית מסכום התביעה), התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט על סך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

התובעת פוטרה ללא שימוע, שלא כדין.

לא הוכח, כי התובעת דווחה כמורה בתקן למשרד החינוך והעובדה כי משרד החינוך החשיב את תקופת העבודה לעניין הותק אינה מלמדת בהכרח על עבודה במשרה קבועה.

עם זאת הדגישה, כי אותו מחליף זמני לא שובץ ללמד בשנה שלאחר מכן, ובמועד השיחה כלל לא היו שיבוצים לשנת הלימודים הבאה.

אין חולק, כי התובעת עונה על תנאי זה. אף אם לא נאמר לתובעת באותה שיחה מפורשות כי היא מפוטרת מן העבודה, הרי שאין חולק כי אף לא הובטח לה שיבוץ לעבודה בפועל לאחר תום חופשת הלידה.

...

נוכח תקופת העבודה הקצרה יחסית, וחלקיות המשרה, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפגמים בהליך הפיטורים.

סיכום לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את סכומים הפיצויים הבאים: פיצוי בגין פיטורי התובעת בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בסך 3,964 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לכן מטרת הזימון לשימוע קבוצתי , היה ליידע את כלל התובעים על כך ולהודיע להם, כי בהמשך תציג בפני כל אחד מהם אפשרויות אחרות לשבוץ חדש בעבודה להמשך העסקה; ביום 10.5.17 שלח הקב"ט רועי רמות הודעת זימון לשימוע בקבוצת ה'ווצפ' של עובדי הנתבעת, ובה נרשם: "חברים ביום ראשון בשעה 17:00 יגיע אסף מסער בטחון להתחיל זימונים ושימועים לכל העובדים. מי שלא יגיע יצטרך לנסוע אליו למשרד". עובד המכונה "דאוד", הגיב להודעה: "מה זה הזימונים האלו?" התובע מס' 4 טל בן הרוש הגיב : "לפני פיטורים". יום למחרת ביום 11.5.17, התובע מס' 1 שלח הודעה בקבוצה: "שלום לכולם, נא לתת סידור בבקשה". ביום 14.5.17- היתקיים השימוע הקבוצתי במסגרתו הודיעו למאבטחים על סגירת הרשות, ובאותו מעמד הוחתם התובע על "סיכום שיחת שימוע- שיבוץ מחדש", בטופס זה נרשם שהוסבר לעובד כי בעקבות סגירת הרשות, נידרש תהליך שיבוץ מחדש והוצע לו להשתבץ באתרים : עוספיא ורכבת ישראל.

לפיכך, טוען התובע כי פיטוריו נעשו בחוסר תם לב שכן, הוא היה עובד ותיק ללא שום תלונות כלפיו במהלך כל תקופת העסקתו ולא הייתה סיבה כלשהיא לפטרו.

אמנם צירף התובע טופס "הודעה לעובד בתנאי העסקה" הנושא תאריך 28.1.16 (נ/6 לת/10), אולם, בתצהירו ולאחר מכן גם בעדותו הודה התובע כי ידע על קליטת עובד חדש בנתבעת מספר ימים לפני קבלת הזמנה לשימוע, ובזמן השימוע אותו עובד כבר היה בתקופת חפיפה (סעיף 28 לת/10 ועמ' 158 שורה 9 לפרוטוקול), גם לא ברור איזה תפקיד יועד לעובד החדש, ולאיזה תקופה היתקבל לעבודה, הטופס של 'הודעה לעובד' אותו צירף התובע לתצהירו, לא חתום על ידי הנתבעת ושם העובד מושחר, ואין בצירופו כלום שיסייע לתובע.

בנוסף לכך, סעיף 24 (ג) לצוו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014 קובע כי ניתן לפטר עובד בשל צמצומים, אולם הצוו קובע תנאים לפיטורי צימצום: "צימצום בעבודה הוא סיבה מספקת לפיטורים. פיטורים בשל צימצום בעבודה ייעשו לפי ותקו של העובד בעבודה, וכן בהתאם לצרכי העבודה, ובכלל זה תיפקודו המקצועי". וסעיף 24(ד) קובע כי: "החליט המעסיק על כוונתו לפטר עובד, שהשלים 24 חודשי עבודה לפחות, יודיע על כוונתו לעובד ולנציגות העובדים ויקיים שימוע לעובד.

לטענתו לאחר מכן לא הוזמן לשימוע במועד אחר, לכן, מבחינתו הוא פוטר מהעבודה וזכאי להודעה מוקדמת.

...

התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.

בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.

טענות התובע בכתב התביעה המתוקן, טען התובע, כי לאחר שובו מהחופשה המאושרת, הנתבעת נימנעה במכוון מלשבץ אותו למשמרות, חרף בקשותיו המפורשות, ולמעשה פיטרה אותו הלכה למעשה ללא שימוע, מבלי לתת לו הודעה מוקדמת ומבלי לשלם לו את המגיע לו, לרבות פצויי פיטורים.

לטענת התובע, נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך לו כדלקמן: (1) בן חיים, שחתם על הזימון לשימוע ועל מכתב הפיטורים, לא נכח בו, חרף העובדה שהוא בעל הסמכות בנתבעת לפטר עובדים וחרף העובדה שהוא זה שנתן לאלון וזינה את ההוראה שלא לשבץ את התובע למשמרות לאחר שובו מחו"ל (כמו גם את ההוראה שלא לאפשר לתובע כניסה למיתחם המועדון).

נשאלת השאלה איפוא, מהם הנתונים שעמדו בפני בן חיים שעה שהחליט על פיטורי התובע, ומה היו השיקולים שהנחו אותו; האם ומדוע העדיף את גירסתה של זינה; מדוע זינה, שנכחה בישיבת השימוע, לא השמיעה בפני התובע את גירסתה על מנת לאפשר לו להתייחס לכך באופן קונקריטי; האם לאור הגרסאות הסותרות, נשקלה חלופה פחות דראסטית מפיטורי התובע, ואם לא, מדוע, במיוחד לאור העובדה שמדובר במציל ותיק שעובד במועדון, הגם שבחלק הארי לא באמצעות הנתבעת, תקופה כה ארוכה? שאלות אלה נותרו ללא מענה והליך השימוע מצטייר כטקס ריק מתוכן שהתבצע כדי לצאת ידי חובה.

...

לפיכך, סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסכום שיבטא את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות הנתבעת, ואני פוסק לטובתו סכום של 10,000 ₪ בגין רכיב זה. לא נעלמה מעיניי טענת התובע כי חווה התעמרות, ואולם, סבורני כי לא הוכחה התנהגות מתעמרת לאורך תקופת עבודתו, כי אם התנהגות נקודתית פוגענית וחסרת תום לב, בגינה פסקתי את הפיצוי כאמור.

החזר תשלום כרטיסיית כניסה למועדון דין רכיב זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויי פיטורים – 1,586 ₪; (2) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 6,000 ₪; (3) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 10,000 ₪; (4) דמי הודעה מוקדמת – 865 ₪; (5) פדיון ימי חופשה צבורים – 548 ₪; (6) פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪; (7) תשלום שי לחג – 300 ₪.

לגישת התובע פוטר הוא ללא עריכת שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת על כן, זכאי הוא לדמי הודעה מוקדמת בסך של 20,000 ₪, ולפצוי בסך של 40,000 ₪ בגין העדר שימוע.

מן הכלל אל הפרט לאחר בחינת התמונה הכוללת והראיות שהובאו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו.

התובע הצהיר כי הוא פוטר מעבודתו שעה שהנתבע החליט משיקוליו שלא לשבצו לעבודה (ס' 42-41 לתצהיר התובע).

לאור קביעתנו על פיה התובע פוטר זכאי הוא לפצוי פיטורים לפי השכר האחרון במכפלת שנות הותק במקום העבודה.

...

לאור הדברים האמורים, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעים פיצוי ביחד ולחוד, בתשלום בסך של 20,000 ₪, ועל החברה תשלום בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה להכרה ביחסי עבודה מתקבלת והכרעתנו היא כי בין התובע לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לקראת סיום מצאנו לציין את התנהלותו הדיונית של הנתבע לאורך ההליך.