ההליך המשפטי
ביום 13.11.15 הגיש התובע בקשה לסעד זמני ולפיו ינתן צו זמני המורה על ביטול פיטורי התובע ושיבוצו לעבודה, צו מניעה וצו זמני המונע מהמשיבה לקלוט עובד חדש תחת התובע וצו לגילוי פרוטוקולי הישיבות שנוהלו בעיניינו של התובע.
עמד על כך השופט חיים כהן בקבעו כך[footnoteRef:22]: [22: בג"צ 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כה(2) 821.
יש לציין כי במכתבה השני של ראשת החוג שנשלח אל ועדת המינויים היחידתית נכתב כך: [33: נספח 23 לתצהיר הגב' שרון- זיסר] [34: נספח 24 לתצהיר הגב' שרון- זיסר]
"בכוונת החוג לערוך בחודשים הקרובים הערכה מקפת של פועלו (של התובע- הוספה של המותב) בכל התחומים. על סמך הערכת זו תיתקבל החלטה אם לבקש לפתוח עבורו הליכים לקביעות והעלאה בדרגה. בנתיים, על סמך פועלו המתואר לעיל בתחומי ההוראה, המנהל והמחקר, אני מבקשת את הארכת מינויו לשנה נוספת".
מתצהירה של ראשת החוג עולה כי הגישה את הבקשות להארכות המינוי של התובע על אף שמתחילת העסקתו נתגלו קשיים בתפקודו, אולם היא ביקשה בכל זאת לתת לתובע היזדמנות להשתפר ועל כן הדגישה את ההיבטים החזקים בעבודתו.
"
בנסיבות העניין ובשים לב למידת ההתערבות של בית הדין בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה האקדמית שלא להאריך את העסקתו של התובע, ומשדחינו את טענותיו של התובע ביחס לפגמים שונים שנפלו בהליך סיום העסקתו על שלביו השונים ומשקבענו כי כל ההליכים בעניינו של התובע נערכו כדין ובהתאם להוראות התקנון, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לאכיפת יחסי עבודה ולפצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש להדחות.
...
ובהקשר של מוסד אקדמי-
"מוסד אקדמי אינו פטור מהקפדה על קיומה של זכות הטיעון, אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי שהקנה המחוקק למי שעיסוקו העולם האקדמי – יהא זה המרצה, יהא זה ראש החוג ותהא זו נשיאת המכללה. כולם כאחד מחויבים בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטיעון היא מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו.
"
בנסיבות העניין ובשים לב למידת ההתערבות של בית הדין בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה האקדמית שלא להאריך את העסקתו של התובע, ומשדחינו את טענותיו של התובע ביחס לפגמים שונים שנפלו בהליך סיום העסקתו על שלביו השונים ומשקבענו כי כל ההליכים בעיניינו של התובע נערכו כדין ובהתאם להוראות התקנון, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לאכיפת יחסי עבודה ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש להידחות.
אשר לתביעה לפיצוי הפסד מענק מחקר- משקבענו כי לא נפל כל פגם בהליך סיום העסקה ומאחר שהתובע לא יכול להשתמש במענק המחקר בשל סיום העסקתו, נדחית התביעה בגין רכיב זה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
