מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיטורי עובד הוראה בתחום המוזיקה

בהליך תובענה ארגונית (בין עובד לארגון עובדים) (תע"א) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מהראיות שהוצגו לבית הדין עולה - כי עובר לתחילת עבודתה היתה לתובעת השכלה פורמלית, אותה רכשה בארץ מוצאה במהלך שנות ה-70, בתחום המוסיקה והריתמוסיקה וכן, תעודת הוראה המסמיכה אותה ללמד מקצועות אלה, מוכרת על ידי משרד החינוך מיום 12.5.92, בכיתות הגן ובית הספר, לרבות בית ספר תיכון.
התובעת אף פנתה במכתב לאירגון המורים, במסגרתו השיגה על פיטוריה, תוך שהיא מציינת כי אין למקצועות ההומנים אותם לימדה כל קשר לתחום "הקרור ומזוג האויר" ומכאן שסגירת מגמה זו איננה אמורה להשליך על המשך העסקתה בבית הספר.
אולם, "מסופו של המעשה" ומניסיונה של התובעת לממש בסופו של יום את "זכות היציאה" ולפרוץ, בהמשך דרכה בבית הספר, את תחומי "המיתוג המוצאי", על ידי לימוד תלמידים ילידי הארץ - ניתן ללמוד כי התובעת ראתה ביעדים הראשוניים הללו אך ורק "קרש קפיצה" שיאפשר לה בבוא היום להשתחרר מכבלי "המיתוג" ולהיטמע מחוץ לו על בסיס כישורי ההוראה שלה כמורה לכלל התלמידים בבית הספר ללא קשר למוצאם.
...
על רקע כל אלה ושעה שאנו מביאים בחשבון את קביעותינו לעיל, את גובה השכר של התובעת ואת הכנסותיה הזעומות לתקופה שלאחר סיום עבודתה ומנגד - את המשקל שיש ליתן לכך שלא התקיימו בתובעת תנאי הכשירות שיאשפרו את המשך העסקתה כמו גם את הרשלנות התורמת של משרד החינוך שלא נתבע ממנו סעד כספי במסגרת הליך זה - הרי שאנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין נזק ממוני של אובדן השכרות בסך של 100,000 ₪.
נורמות שהפרתן מתורגמת - ביחס לעובד הבודד מושא ההפרה - למושג אותו נהוג לכנות "עוגמת נפש". במקרה דנן נוכח אופייה של ההתנהגות המפלה כלפי התובעת, כמתואר לעיל ויתר הפגמים שנפלו בפיטוריה הרי שסבורים אנו כי יש לפסוק לזכותה את הסכום הנתבע בסך של 50,000 ש"ח ולא - פחות מכך.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיטורים שלא כדין.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההליך המשפטי ביום 13.11.15 הגיש התובע בקשה לסעד זמני ולפיו ינתן צו זמני המורה על ביטול פיטורי התובע ושיבוצו לעבודה, צו מניעה וצו זמני המונע מהמשיבה לקלוט עובד חדש תחת התובע וצו לגילוי פרוטוקולי הישיבות שנוהלו בעיניינו של התובע.
עמד על כך השופט חיים כהן בקבעו כך[footnoteRef:22]: [22: בג"צ 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כה(2) 821.
יש לציין כי במכתבה השני של ראשת החוג שנשלח אל ועדת המינויים היחידתית נכתב כך: [33: נספח 23 לתצהיר הגב' שרון- זיסר] [34: נספח 24 לתצהיר הגב' שרון- זיסר] "בכוונת החוג לערוך בחודשים הקרובים הערכה מקפת של פועלו (של התובע- הוספה של המותב) בכל התחומים. על סמך הערכת זו תיתקבל החלטה אם לבקש לפתוח עבורו הליכים לקביעות והעלאה בדרגה. בנתיים, על סמך פועלו המתואר לעיל בתחומי ההוראה, המנהל והמחקר, אני מבקשת את הארכת מינויו לשנה נוספת". מתצהירה של ראשת החוג עולה כי הגישה את הבקשות להארכות המינוי של התובע על אף שמתחילת העסקתו נתגלו קשיים בתפקודו, אולם היא ביקשה בכל זאת לתת לתובע היזדמנות להשתפר ועל כן הדגישה את ההיבטים החזקים בעבודתו.
" בנסיבות העניין ובשים לב למידת ההתערבות של בית הדין בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה האקדמית שלא להאריך את העסקתו של התובע, ומשדחינו את טענותיו של התובע ביחס לפגמים שונים שנפלו בהליך סיום העסקתו על שלביו השונים ומשקבענו כי כל ההליכים בעניינו של התובע נערכו כדין ובהתאם להוראות התקנון, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לאכיפת יחסי עבודה ולפצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש להדחות.
...
ובהקשר של מוסד אקדמי- "מוסד אקדמי אינו פטור מהקפדה על קיומה של זכות הטיעון, אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי שהקנה המחוקק למי שעיסוקו העולם האקדמי – יהא זה המרצה, יהא זה ראש החוג ותהא זו נשיאת המכללה. כולם כאחד מחויבים בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטיעון היא מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו.
" בנסיבות העניין ובשים לב למידת ההתערבות של בית הדין בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה האקדמית שלא להאריך את העסקתו של התובע, ומשדחינו את טענותיו של התובע ביחס לפגמים שונים שנפלו בהליך סיום העסקתו על שלביו השונים ומשקבענו כי כל ההליכים בעיניינו של התובע נערכו כדין ובהתאם להוראות התקנון, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לאכיפת יחסי עבודה ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש להידחות.
אשר לתביעה לפיצוי הפסד מענק מחקר- משקבענו כי לא נפל כל פגם בהליך סיום העסקה ומאחר שהתובע לא יכול להשתמש במענק המחקר בשל סיום העסקתו, נדחית התביעה בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נוסיף ונבהיר – האם לטעמה של התובעת לוּ נפסק תקציב המחוז בכלל; לוּ נפסקה הוראת קלרינט והנתבעת היתה מתקצבת רק הוראת חליל; לוּ קידמה רק הוראת פסנתר / לוּ קידמה רק הוראת חינוך גופני – האמנם היה מקום להליך שבפנינו? לא נוכל שלא להזכיר כי בשנה בה היה הליך פיטורין נרחב של מורים (בחינוך היסודי והעל יסודי) פוטרו מורים רבים בתחומי המוזיקה, גאוגרפיה, חינוך גופני, היסטוריה וכיוצ"ב. האמנם עסקינן ב"אפליה"?! האם מורה לכדורסל בבי"ס מופלה לרעה, עת מתבקש הוא ללמד חינוך גופני (כללי), להעביר שעורי היתעמלות לתלמידיו?! האם נאמר כי אפליה בפנינו מקום בו במחוז מסוים מלמד מורה כיתה ובה 15 תלמידים (כי כך ביישוב) אך מורה אחר מלמד כיתה ובה כ- 30-40 תלמידים (בישוב אחר)? – איננו מקבלים טענת התובעת, כשברי לכולנו כי גם הוראת המתמטיקה או האנגלית או השפה העברית תיטיב להיעשות, לוּ נעשתה בקבוצות / בכיתות של תלמידים בודדים (ואיננו מתייחסים באמירה זו להיבטים סוצאליים או אחרים) – האם אותם מורים מופלים לרעה מול התובעת, משמשולבים הם בכתות ובהן לעיתים 40 תלמידים?! ונתהה: מה על הנתבעת לעשות בהנחה כי בכל ביה"ס / הרשות – אין אף לא ילד אחד המעוניין (הוא או הוריו) ללמוד נגינה על קלרינט, או (מצב הפוך:), יש 30 תלמידים בשכבת הגיל באותו בי"ס המעוניינים רק בנגינת קלרינט?! נאמר כללית כי שוכנענו, מכל שהובא בפנינו, כי שיבוץ התובעת כמורה למוסיקה, בשעות הקבועות לה כמורה קבועה בנתבעת – נעשתה על בסיס שיקולים עינייניים ומקצועיים בלבד.
...
לא מצאנו להשתית קביעתנו על טענות בהקשר זה, אלא לאזכרו כנדבך נוסף ולאחר קביעותינו גופא, תוך שנבהיר כי לטעמנו, לא רק שראויה היתה טענת השיהוי להכריע גופא, אלא מלמדת היא אף על "תום הלב" של התובעת ושל הארגון, בניהול ההליך (שלא להזכיר דברי התובעת עצמה בנספח מא' לתביעה המתוקנת, או ידיעת בכ"י, עוד ביולי 2016).
ובאשר לסעיף 11 לסיכומי התשובה – נתהה: האם התובעת הציגה כאמור?! סיכום לאחר ששקלנו כל האמור – משלא השכילה התובעת להוכיח זכאותה, משלא שוכנענו כי קמה לה זכאות למתן סעד הצהרתי כבקשתה – אין לנו אלא לדחות התביעה.
לאחר ששקלנו כל האמור ומשעסקינן בעובדת הנתבעת, ותוך התייחסות להליך הארוך שהתנהל, ולבקשתה האחרונה של התובעת, אנו קובעים כי לא בכדי עתרה המדינה להוצאות ולפיכך, מצאנו להורות כי התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2005 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

הוא סיים בהצלחה לימודים אקדמיים בתחום המוסיקה, עבד במקצוע ההוראה ועם הגעתו לישראל לא בחל בשום עיסוק על מנת לפרנס את הוריו ואת עצמו ולאחרונה אף עשה ניסיון לרכוש השכלה אקדמאית גם בישראל בתחום המוסיקה, ניסיון שנקטע בגין מעורבותו בתיק זה. מאידך, הנאשם מבטא משך כל שנות חייו, קשיים רגשיים ניכרים, בעלי אפיון של הפרעת חרדה.
בשנת 2000 הוא פוטר מעבודתו בשל צמצומי כוח אדם ועבר השתלמות של שנה במכינה תעסוקתית של משרד העבודה שבסיומה נרשם ללימודי תואר ראשון בצרפתית ובאומנות באוניברסיטת חיפה.
...
הנאשם סיכן את חייו של המתלונן, ואף את חייהם של עוברי דרך שהיו עלולים להיפגע ובסופו של דבר גרם לפציעתו הממשית של המתלונן ולנזקים, שמן הסתם, הוא יחוש בהם גם בעתיד.
החלטתי להסתפק במאסר, בעבודות שירות, מותנית בקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השרות.
אני קובע ישיבה נוספת להשלמת גזר הדין ליום 14.6.05 שעה 08:30.

בהליך דיון מהיר (ד"מ) שהוגש בשנת 2009 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק צריך לעמוד בשלושת התנאים המפורטים להלן, במצטבר: א.עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו". לעניין זה אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, לפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם – אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ-חיים אברהם).
כעולה מחומר הראיות עסק התובע בלילות בתחום המוסיקה, וביקש לפתח עיסוק זה במקביל לעבודתו.
על כן על פי הוראות סעיף 4(2) ו-5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 עליו ליתן הודעה מוקדמת בת 16 יום.
...
יש לקבל את תביעתו זו של התובע.
בנסיבות אלה, וכאשר התובע לא חלק למעשה ובאופן מנומק על הסכום ששולם, נדחית התביעה לתשלום דמי הבראה.
מכל מקום, משנדחתה גרסתו כי נשלח לביתו תוך שלילת זכותו לעבוד, ולא נשמע מפיו כל נימוק של ממש מדוע לא התריע על כוונתו להתפטר, ומדוע לא נתן הודעה מוקדמת כמתחייב, יש לקבל את התביעה שכנגד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו