פיטורי עובד בשל אי ביצוע הוראות המעסיק

בנוגע לעובדים שיועסקו באתר נקבע בהסכם (סעיף 5) שהחברה הקבלנית מתחייבת לספק בעצמה ועל חשבונה את כח האדם לבצוע העבודות, וכי החברה הקבלנית מצהירה שהעובדים שיועסקו בבצוע העבודות הם עובדיה כך שבין היזם לעובדים לא יתקיימו יחסי עובד ומעסיק והחברה הקבלית תישא בתשלומים עבור העובדים ובגינם.

בסיכומי התובע נטען לראשונה, שיש לחייב את היזם בתשלום פיצוי פיטורים מכח הוראות סעיף 1(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) ובתשלום זכויות שונות מכח הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר), ויתכן שמשתמע מהאמור שהתובע טוען שיש לחייב את היזם בתשלום זכויות שונות מכח היותו המעסיק האחרון באותו מקום עבודה.

העדר שימוע – התובע טען שלא בוצע שימוע טרם פיטוריו ובנסיבות אלה יש לחייב את המעסיק בפצוי בגובה 3 משכורות.

...

בתחשב בתקופת העבודה הקצרה בת כחודשיים ושבוע ובהתחשב בחוסר התוחלת של ביצוע שימוע בנסיבות בהן כלל העבודה באתר הופסקה ולא הוכח שבידי היזם היתה האפשרות להציע עבודה חלופית – לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין אי ביצוע שימוע בטרם פיטורים.

לא מצאנו אי התאמה בין הרישום בתלושי השכר לבין השכר ששולם בפועל באמצעות המחאות מידי היזם.

אלא שהטענה לזכאות לתשלום רכיב זה לא נזכרה בכתב התביעה ולפיכך לא מצאנו לדון בזכאות לרכיב זה. סוף דבר - התביעה כנגד הנתבעת 3 מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת 3 לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לידיה, את הסכומים הבאים: א. בגין הודעה מוקדמת – 1,200 ₪; ב. בגין הפקדות לקופת ביטוח – 1,205.64 ₪; ג. בגין הפרשי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות - 5,280 ₪; בגין פדיון חופשה שנתית – 1,000 ₪; בגין (44 ₪ * 2 שעות ליום * 48 ימים * 125%).

כמו כן, זכאי התובע בנסיבות אלה לתשלום חלף הודעה מוקדמת בת חודש ימים בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, ובסך הכל לתשלום של 3,700 ₪ בגין רכיב זה. ג.2 הפרישי שכר התובע טען כי הוא זכאי להפרשי שכר מינימום בסך של 100,000 ₪, ואישר כי אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות מאחר שגמול זה אינו חל על עובדי סיעוד.

לפיכך, התובע זכאי לפצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בהתאם להוראות צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז 1957, בסך כולל של 17,299.5 ₪, כמפורט להלן: שנה משכורת שנתית של התובע שיעור הפרשות המעסיק לתגמולים סכום לו זכאי התובע 2011 18,500 (לאחר 6 חודשים) 3.33% 616 ₪ 2012 44,400 4.16% 1,847 ₪ 2013 44,400 5% 2,220 ₪ 2014 44,400 6% 2,664 ₪ 2015 44,400 6% 2,664 ₪ 2016 44,400 6% ו- 6.25% בהתאמה 2,719 ₪ 2017 44,400 6.5% 2,886 ₪ 2018 25,900 (עד 7/2018 כולל) 6.5% 1,683.5 ₪ סה"כ 17,299.5 ₪ ג.6 דמי נסיעות התובע טוען כי לא שולמו לו דמי נסיעות בתקופת עבודתו אצל המנוח, ולכן הוא זכאי לתשלום דמי נסיעות בסך של 213 ₪ לחודש.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעים לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים הבאים: פצויי פיטורים בסך 27,750 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 3,700 ₪; פדיון חופשה בסך 14,372.28 ₪; דמי הבראה בסך 18,386 ₪; פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות בסך 17,299.5 ₪; דמי נסיעות בסך של 18,807 ₪.

...

בנסיבות אלה, משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי שילמו לתובע דמי חופשה ודמי הבראה כנדרש, ואף לא הוצג תחשיב נגדי לתחשיביו של התובע, דין התביעות ברכיבים אלה להתקבל במלואן.

לפיכך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעים לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 27,750 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 3,700 ₪; פדיון חופשה בסך 14,372.28 ₪; דמי הבראה בסך 18,386 ₪; פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות בסך 17,299.5 ₪; דמי נסיעות בסך של 18,807 ₪.

היתערבות זו מוצדקת הן בשל הערך הגבוה המיוחס לעבודה ולפרנסה מנקודת המבט של העובד, גם בשל אי השויון הקיים במערכת היחסים שבין עובדים למעסיקים, והשינוי בראיית זכויות היסוד ובכלל זה החובה של כל פרט לכבד את זכויותיו של אדם אחר[footnoteRef:4].

] כלומר, ככל שבידי העובד להראות כי לא נפל פגם במעשיו המצדיק את פיטוריו, על המעסיק מוטל הנטל להוכיח כי הפיטורים לא בוצעו בנגוד לחוק שויון הזדמנויות או חוק שויון זכויות.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שניגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להדחות במלואה.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

רקע כללי וההליכים שהתנהלו בתיק: התובעת הגיש בתאריך 22.6.20 תביעה כנגד הנתבעים במסגרתה עתרה לחיוב הנתבעים בתשלום פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, שווי רכב ודלקן, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע ואי מתן מכתב פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה ופיצויי הלנה, בסה"כ 181,339 ₪.

הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים ופיצויי הפיטורים) בהיתחשב בתקופת העבודה (11.3.18 עד ליום 16.5.19), לנוכח הוראות סעיף 9 להסכם ההעסקה לפיו יבוצעו הפרשות בשיעור של 6% עבור פצויי פיטורים, 6.5% עבור תגמולים וינוכה חלק העובד בשיעור של 6% באופן מידי ומאחר ולא ניתן בשלב זה לבצע הפקדות בעין, מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 28,792 ₪ כדלקמן: חלק העובד לתגמולים בסך 8,281 ₪ כמפורט בתלושי השכר שצורפו ע"י התובעת.

פדיון חופשה שנתית בהתאם לפסיקה (עע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ, 20.6.22 "בכל הנוגע לתביעות לדמי חופשה/תמורת חופשה/פדיון חופשה, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעסיק. נפסק, כי מחובתו של המעסיק לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית) ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957 [דב"ע (ארצי) לא/22 - 3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג 215, 219 [פורסם בנבו] (1972)]". לנוכח האמור טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה התובעת רשמה לעצמה בתלושים מספר ימי חופשה כאשר ברוב הימים לא בוצעה כל עבודה דבר שהיווה חופשה ארוכה, נדחית על ידינו.

...

לטענת הנתבעים: א. יש לדחות את התביעה כנגד מר שטרית.

מצאנו לדחות תביעה זו שלא הוכחה.

בנסיבות אלו בקשת הנתבעים נדחית.

סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים כדלקמן: הפרשות לפנסיה בסך 28,792 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 13.10.18) ועד לתשלום המלא בפועל.

מעבר לכך, ממילא נקבע בתקנות הביטוח הלאומי: "לא הודיע הקבלן על העסקת קבלן-משנה כדרוש לפי תקנה 1 ובמועד שנקבע בתקנה זו, יראוהו לענין תשלום דמי-הביטוח והוראות סעיף 49(א) לחוק כאילו הוא המעביד של עובדי קבלן-המשנה", כך שממילא, אף אם ניתן היה לראות בנתבעת 4 כקבלן המבצע עבודות בניה ולהחיל את התקנות בעיניינה, לא היה בכך כדי לקבוע בהליך זה, שאינו קשור לתשלום דמי ביטוח, כי בשל אי הדיווח יש לראותה כמעסיק.

כפי שקבענו לעיל, התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו ועל כן אין הוא זכאי לפצויי פיטורים בשיעור 8.33% אלא להפקדות השוטפות לרכיב הפיצויים, בשיעור 6% מהשכר.

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כנגד הנתבעת 1, כמפורט לעיל.

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

חרף דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4 ואף כי לא הטלנו עליה אחריות לתשלום זכויותיו של התובע כמפורט לעיל, לא מצאנו לפסוק לזכותה הוצאות בשים לב לאופן העסקת התובע ללא תלושי שכר וללא תשלום כל זכויותיו.