פיטורי עובד בגלל הודעה על החמרה במצב רפואי

בהתייחס להחלטה על פיטוריו התובע - ביום 11.6.2018, יום שני בשבוע, לאחר סוף השבוע, נימסרה לתובע הודעה על סיום העסקתו.

מאחר שמצבו הבריאותי של התובע החריף בשנת 2004 או בסמוך, חברת כלל סירבה לבטח אותו בביטוח פנסיוני נוסף ו/או להגדיל את פוליסת הביטוח בהתאם לשכרו שהתעדכן מעת לעת.

ברם, עצם העובדה כי לתובע היה הסדר פנסיה משנת 2005, אין משמעו כי מדובר בהכרח בהסדר מיטיב, שכן בסעיף 4 לצוו, על תת סעיפיו, נקבעו השיעורים המינימאליים משכר העובד אשר אך לאורם ייחשב ההסדר כהסדר מיטיב, בסעיף 5 לצוו נקבע במפורש, בין היתר, כי "בלבד שמעוגן בו הסדר פנסיוני המיטיב על ההסדר הפנסיוני הקבוע בצו זה", ובסעיפים 6(ב) ו-(ג) נקבע כי "השכר המובטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פצויי פיטורים, עד התיקרה המפורטת בסעיף קטן ג'"; "חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מעת לעת, הנמוך מבין השניים". יוער, כי השכר הממוצע במשק החל מחודש מרץ 2012 היה גבוה מסך של 9,171 ₪.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

נוכח כללם של דברים, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום את הסכומים כדלקמן: (1) השלמה לפיצויי פיטורים בסך כולל של 11,966 ₪.

עם זאת, עובדים שיש להם מכסה גבוהה של ימי חופשה צבורים או שנדרשים לחופשה במועדים אחרים עקב נסיבות אישיות, מגישים בקשה מיוחדת לחופשה על גבי טופס מתאים המועבר לאישור הממונה הישיר ולאחר מכן לאישור המנכ"ל. ביום 2.4.2019 הודיעה החברה לכלל העובדים הן בעל-פה והן באמצעות הודעה על לוח המודעות במפעל על מועדי החופשות המרוכזות לחודשים אפריל ויוני 2019.

ביום 6.5.2019, יום לפני מועד החופשה שהתבקשה על ידי התובע, התפרץ התובע למשרדו של מר מראלי, שישב באותה העת עם גורם חצוני לחברה, צעק והודיע למר מראלי כי הוא בעצמו יחליט מתי לצאת לחופשה ולא החברה ואף דרש מכתב פיטורים.

ביום 4.8.2019 התובע שלח לנתבעת מכתב התראה באמצעות בא כוחו במסגרתו דרש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 468,000 ₪ (שווי של 36 משכורות) בטענה כי הפיטורים אינם מוצדקים מאחר שהתובע פוטר בזמן מחלה, ללא שימוע, בגיל 58.

במכתב נטען כי התובע נזקק לחופשה בים המלח לצורך טפול רפואי באלרגיה המקשה עליו לתפקד וכי בתחילה העדיף התובע שלא לפרט את מצבו הרפואי ולפיכך ביקש לנצל ימי חופשה במקום לצאת לחופשת מחלה, ואולם לאחר שמנכ"ל הנתבע סירב לבקשתו לצאת לחופשה, מצבו הרפואי החמיר והוא נידרש בהמלצת רופאיו לשהות בחופשת מחלה וליטול תרופות ייעודיות לאלרגיה.

...

לפיכך, לנוכח התנהלות התובע המהווה עבירת משמעת כמו גם התנהלות התובע במישור של העדר קבלת מרות ו"צפצוף" על הוראות המנכ"ל[footnoteRef:25], רקע משמעתי קודם[footnoteRef:26] ובקשת התובע לקבל מכתב פיטורים, לא מצאנו כי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים לא עניינים ו/או כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימה שיחה בין התובע למנכ"ל החברה ביום 6.5.2019, ערב יציאת התובע לחופשה במהלכה נערך לתובע בירור בדבר התנהגותו במהלך אותו היום והובהר לו כי יציאתו לחופשה לא מאושרת תגרום לפיטוריו לאלתר.

לנוכח סכום התביעה המנופח והפער בינו לבין הסכום שנפסק, אנו קובעים כי גובה הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין יתקזז כנגד הוצאות הנתבעת בהליך בסך של 10,000 ₪.

ביום 26.09.2018, הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה.

התובע פוטר מעבודתו עקב סיום חוזה ההיתקשרות בין מעסיקתו לבין עריית כרמיאל.

נא להפנות למסמכים ואישורים רפואיים אשר מעידים על החמרה משמעותית במצבו הרפואי של התובע לפני תחילת עבודתו בחברת הניקיון? נא לעיין ולהתייחס לאישור הרפואי של ד"ר עלאא שינאתי מיום 14/1/2019, שם נרשם כי ישנה: " החמרה ניכרת לאחר תחילת עבודה בניקיון". האם אתה מסכים עם האמור באישור הרפואי של ד"ר שנאתי לעניין ההחמרה לאחר תחילת העבודה.

...

אלו דברים שהעלינו בהחלטתנו מיום 31.3.2020 – "נוכח כל הדברים שהעלינו כאמור המסקנה המתבקשת היא דחיית התביעה. אולם לא יכולנו להתעלם מעדות התובע כי במהלך עבודתו חלה החמרה במצבו, ונאלץ לקבל טיפול רפואי במשחות וכדורים טיפול שלא ממש עזר לו. הערכת התובע לקשר בין עבודתו להחמרה במצבו הרפואי נתמכה ברישומים מכרטיסיו הרפואיים מהם עולה שרופאיו קשרו בין חומרים אליהם הוא נחשף בעבודתו באיסוף אשפה לבין החמרת מחלתו. מרישומים אלו שוכנענו כי נסיבות המקרה מצדיקות מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין ההחמרה במחלתו חרף הדברים שהעלינו לעיל, מהם עולה כי על פני הדברים לא היה מגע ישיר בין ידי ורגלי התובע לבין האשפה". כאמור, החלטתנו לקיומה של התשתית העובדתית לא הייתה נקייה מספקות.

חרף האמור החלטנו להימנע מדחיית התביעה על הסף ולמנות מומחה לבחינת השאלות הרפואיות שעמדו לפנינו בין היתר ההחמרה במחלה והתפשטותה.

משכך ולאור תשובותיו הברורות והמנומקות של המומחה, אנו קובעים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלת הפסוריאזיס ממנה הוא סובל גם לא על דרך ההחמרה.

אישור זה מצביע על החמרה של מצב רפואי קודם ומצטרף לאישורי המחלה הקודמים של התובע.

מאחר והתובע קיבל אישור מרופא תעסוקתי לפיו אינו יכול להמשיך לעבוד בנתבעת, והנתבעת בחרה שלא להעמיד את התובע לבדיקה נוספת אצל רופא תעסוקתי, לאחר מכתבו של דר' לחמי אשר פירט בפניה כי זכותה לעשות כן, אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו בעקבות מצב בריאותי ועל כן זכאי לפצויי פיטורים.

משקבענו כי התובע סיים העסקתו בנסיבות רפואיות עת קיבל אישור מרופא תעסוקתי על אובדן כושר עבודה מלא – ממילא לא יכול היה ליתן הודעה מוקדמת לנתבעת.

...

בנסיבות הליך זה, לא מצאנו כי התובע נדרש להתנהל אחרת שעה שהנתבעת לא התאימה את היקף העבודה לאישור הרופא התעסוקתי לכל הפחות מחודש מרץ 2018.

לאור האמור, טענת הקיזוז של הנתבעת נדחית במלואה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בהתאם למפורט בסעיף 69 לפסק הדין ולכל היותר 143,618 ₪.

האחד, ד"ר רז דקל – מומחה ברפואה תעסוקתית שבחן את מצבו הרפואי של התובע נוכח המחלוקות בין הצדדים בעיניין זה. והשנייה, גב' רוני גנים – מומחית לשקום תעסוקתי (להלן: גב' גנים) שבחנה את אפשרות שלובו של התובע בתפקיד חלופי בנתבעת בהתאם לכושר עבודתו.

התובע קיבל הודעה על כך ממר יוסף[footnoteRef:26].

התובע פוטר רק בחודש יולי 2021 לאחר שכל מאמציה לאתר תפקיד חלופי התואם את מגבלותיו לא צלחו ולאחר שהודיע שאינו עומד על סעד ההחזרה לעבודה נוכח ההחמרה במצבו הרפואי.

...

] הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וראיותיהם מצאנו כי התובע פוטר כדין ומסיבות ענייניות, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.