בעקבות ביקורת משרד הפנים, במהלכה התברר כי המועצה מעסיקה עובדים ללא מיכרז וללא אישור נחיצות משרה כנדרש בהוראות צו המועצה המקומית (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז- 1997, הוזמנו עובדים, וביניהם המשיבה, לשימוע בפני ועדת פיטורים.
לגופם של דברים טוענת המועצה כי סכוייה לזכות בעירעור טובים, שכן פסק הדין מבוסס על קביעה עובדתית שגויה שכלל לא הוכחה על ידי המשיבה, שכן בתקופה 2003 עד 2009 עבדה המשיבה כסייעת בגן ילדים רגיל ולא בגן ילדים בחינוך המיוחד, ובית הדין האיזורי לא הכריע בטענה עובדתית זו. בהקשר זה נטען כי בדיון ההוכחות מיום 5.5.15 הועלה נושא המשרות של המשיבה, הראשונה כסייעת גננת בגן רגיל והשנייה כסייעת כיתתית בחינוך המיוחד, והמועצה המציאה מיסמכי המכרזים הקשורים לשתי המשרות, והמשיבה לא התייחסה לטענות המועצה, ובכך אישרה כי הועסקה כסייעת גננת בגן רגיל; לא היה מקום לפסוק לטובת המשיבה שכר בגין חודשי יולי עבור השנים 2006 – 2009, שכן עד חודש ספטמבר 2009 עבדה המשיבה כסייעת בגן ילדים רגיל ולא במסגרת החינוך המיוחד, ועל כן לא הייתה זכאית לשכר חודש יולי על פי חוקת העבודה; המשיבה לא הייתה זכאית לתוספת מאמץ החל מחודש יולי 2006, אלא לכל היותר החל משנת העבודה השנייה בחינוך המיוחד, דהיינו בחודש אוקטובר 2010, וזאת בשיעור של 4%; טעה בית הדין בכך שלא קיזז את הסכומים ששולמו למשיבה מסך ההשלמה לשכר מינימום.
לעניין מאזן הנוחות טוענת המועצה כי דרישתה האסטרונומית של המשיבה, לפי חוות דעת של מומחה חשבונאי מטעמה לתשלום סך של 110,228 ₪, בהיעדר קביעת סכומים סופיים בפסק הדין, אינה מוצדקת, ודי בטעם זה בלבד כדי להעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין, על מנת למנוע גרימת נזק נוסף למועצה; המשיבה פתחה הליך הוצאה לפועל כנגד המועצה בהתבסס על חישוביה, וללא קזוז הסכומים שהתקבלו מהמועצה עוד בחודש יולי 2016; פתיחת תיק ההוצאה לפועל מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט ונעשתה בחוסר תום לב קצוני, תוך ניסיון לקבלת כספים לא מבוטלים שלא כדין; הנזק שייגרם למועצה ולקופה הציבורית בשל דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שעלול להגרם למשיבה, שכן גם אם ידחה העירעור בסופו של יום, הכספים ישלמו למשיבה והיא לא תצא חסרה.
...
לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, וקביעותיו מבוססות על התרשמות בית הדין האזורי מעדויות וראיות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם; בית דין קמא בדק ומצא כי למשיבה נעשו עוולות בחישוב היקף המשרה וכפועל יוצא מכך נפסקו לטובתה תשלומים שונים; טענת המועצה בדבר עיסוקה של המשיבה כסייעת גננת בגן ילדים רגיל מהווה "הרחבת חזית", שכן טענות בעניין זה לא הועלו על ידה עד להגשת הערעור ולכן דינן להידחות; טענות המועצה בדבר מצבה של המשיבה וקושי להיפרע ממנה נטענו ללא כל ביסוס או פירוט ולו מינימאלי, ואין להסתפק בטענה כללית.
בתשובה לתגובת המשיבה חוזרת המועצה על האמור בבקשתה ומדגישה כי בכתב ההגנה נטען כי המשיבה התחילה לעבוד במועצה בתפקיד של סייעת לגננת בגן ילדים רגיל, ועל הדברים אלו חזר מנהל מחלקת החינוך במועצה, בתצהירו; המועצה לא טענה מאומה לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה, והקושי להחזרת המצב לקדמותו; בנסיבות אלה, כך לטענת המועצה, בהתחשב בסיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות, יש להיעתר לבקשתה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל חלקית, כמפורט להלן.
על יסוד האמור, הבקשה מתקבלת חלקית, ואני קובעת כי יעוכב ביצוע תשלום שכר חודש יולי לשנים 2006 עד 2009 בלבד (סעיף 73(ג) לפסק הדין), ותשלום הפרשות תגמולים לפנסיה וקרן השתלמות בגין שכר חודש יולי כאמור לעיל.
הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ברכיבים האחרים נדחית.
