פיטורי מרצה באוניברסיטה

האירגון טען כי על האוניברסיטה לשלם למרצה פצויי פיטורים מלאים עבור כל תקופת העסקתו, לרבות עבור השנים שבגינן ניתן אישור הממונה על יחסי עבודה להכללת פצויי פיטורים בשכר לפי סעיף 28 לחוק פצויי פיטורים (האירגון היתייחס בטענותיו בנושא לשנים 2002-2006).

...

כאמור, משאלה הם פני הדברים, כלל לא מצאנו מקום לבחון את מבנה השכר הרלוונטי ואת החלטת הממונה שאישר הכללת פיצויי פיטורים, ביחס להנחיות 2003.

סיכומם של דברים: לא מצאנו בטענות שבערעור הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, שדחה את בקשת הארגון בעניין הכללת פיצויי פיטורים בשכר חבריו בתקופה הרלוונטית.

לפיכך דינו של הערעור להידחות.

] נוסיף כי במסגרת תביעתו, לא העלה התובע טענות ביחס להארכות המינוי שקבל ובכלל זה ביחס לאי קבלת המכתבים שנשלחו בעיניינו בהקשר זה. אופן סיום תקופת הניסיון- בקביעות או בפיטורים כפי שכבר פרטנו לעיל, לקראת תום תקופת הניסיון, קובע התקנון כי ועדת המינויים היחידתית תפתח בהליכים במטרה להמליץ בפני הגורמים המוסמכים באוניברסיטה האם להעניק למרצה קביעות או שמא לסיים את העסקתו בה. הליך זה מורכב ממספר שלבים.

...

ובהקשר של מוסד אקדמי- "מוסד אקדמי אינו פטור מהקפדה על קיומה של זכות הטיעון, אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי שהקנה המחוקק למי שעיסוקו העולם האקדמי – יהא זה המרצה, יהא זה ראש החוג ותהא זו נשיאת המכללה. כולם כאחד מחויבים בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטיעון היא מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו.

" בנסיבות העניין ובשים לב למידת ההתערבות של בית הדין בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה האקדמית שלא להאריך את העסקתו של התובע, ומשדחינו את טענותיו של התובע ביחס לפגמים שונים שנפלו בהליך סיום העסקתו על שלביו השונים ומשקבענו כי כל ההליכים בעיניינו של התובע נערכו כדין ובהתאם להוראות התקנון, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לאכיפת יחסי עבודה ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש להידחות.

אשר לתביעה לפיצוי הפסד מענק מחקר- משקבענו כי לא נפל כל פגם בהליך סיום העסקה ומאחר שהתובע לא יכול להשתמש במענק המחקר בשל סיום העסקתו, נדחית התביעה בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה נדחית.

שנית, מצביע העותר על פרסומים בתקשורת בדבר מכתב ששלחה פרופ' ברלוביץ לשר החינוך על אודות הסתייגותה האישית בדיוני ועדת השופטים מהענקת פרס ישראל לפרופ' בן-דב. שלישית, מעלה העותר שורה של טענות הנוגעות לעבודתו כחוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה תחת נהולה של פרופ' בן-דב. בתוך כך, נטען כי העותר פוטר מעבודתו לאחר שסרב לפעול על פי הוראתה של פרופ' בן-דב להעניק לתלמידיו, שחלקם נימנו עם עובדיו של בן זוגה, ציונים מיטיבים ללא הצדקה.

...

כבר בראשית הדברים יאמר כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה העתירה שלפנינו, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, ועל כן דינה להידחות.

בצד האמור, מציין העותר גם מכתב שנשלח אליו ביום 28.2.2021 מטעם בא כוחה של פרופ' בן-דב, וטוען כי לא היה בו אלא ניסיון השתקה חסר תום לב. העותר הציג את טענותיו אלה לפני שר החינוך, ולאחר שהמענים שקיבל לא הניחו את דעתו, העלה אותן בעתירה שלפנינו, תוך שהדגיש כי התמונה המצטיירת מהן אינה עולה בקנה אחד עם היותו של פרס ישראל "מגדלור של יושרה ומוסריות". לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו למסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים.

יודגש עם זאת כי לא בשל מחדל זה נדחית העתירה זו הפעם).

סוף דבר: דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.2.22 הוגש לעיוננו מכתב המעבידה מיום 10.1.22, שכותרתו: "מכתב פיטורים", בחתימת המנהל המקצועי, בו נאמר, שאין באפשרות המעבידה להמשיך את העסקת המערער בסוג העבודה הספציפית במערכות מתח נמוך, וככל שיתאפשר ביטול ההרשעה, תיפתח בפני המערער האפשרות להיקלט מחדש בשירות החברה והסדרת העסקתו בעבודה הספציפית.

נקבע שם, מפי כב' השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה, בפיסקה 21: "ראוי עוד להוסיף, כי אמנם לא הובאו ראיות לכך כי הרשעתה של המערערת בדין עלולה לפגוע באופן ישיר כמרצה באוניברסיטה, או כעורכת דין פעילה במשרד עורכי דין. אולם גם כך, לא יכול להיות ספק בכך שהרשעה פלילית של אדם שעיסוקו במשפט הנה כתם כבד העלול להשקל לחובתו בידי גורמים שונים בעולם המשפטי המקצועי, ולהשפיע על החלטתם בדבר העסקתה של המערערת במסגרת פעילות משפטית-מקצועית כזו או אחרת. וזאת, גם מקום שאין הגבלה פורמאלית בתקנון משמעת או בנורמה חקיקתית אחרת המונעת העסקה כזו. כלפי טיעון זה ניתן גם לומר, שגם אם ההרשעה היתה מתבטלת, אין להוציא מכלל אפשרות כי הגורם המעסיק, בשוקלו את שיקוליו לענין ההעסקה, היה שוקל לגופם את אופי המעשים שבוצעו בידי המערערת, אף במנותק משאלת ההרשעה, ואפשר שעצם הארועים עצמם  היו עומדים ביסוד שיקול הדעת המופעל. ואם אמנם כך הדבר, אפשר כי לצורך הקשר זה, שאלת אי ההרשעה היתה מאבדת במידה מה מחשיבותה...". (ההדגשה שלנו).

...

לסיכום הדברים: לא שוכנענו כי נפל פגם במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא.

בנוסף, גם לא שוכנענו שתיגרם עקב ההרשעה פגיעה חמורה בשיקומו של המערער, הואיל ולמרות מכתב הפיטורים, לא תהא מניעה מהעסקתו בתחום האלקטרוניקה והחשמל אצל מעסיקים אחרים שבאפשרותם להעסיק עובד גם אם לחובתו הרשעה קודמת.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור.

בימ"ש השלום נימנע מהרשעה בשל החשש כי הרשעתו תביא לפיטוריו מעבודתו כסוהר שב"ס. בקבלת העירעור, קבעה כב' הש' מיכל ברנט, קביעות הרלוואנטיות אף לענייננו – ״.

בסעיף 21 לפסק דינה, קבעה כב' הש' פרוקצ'יה ב-ענין אלון לאופר, קביעות הרלוואנטיות בכל מקרה בו נבחנת בקשה לביטול הרשעה, ובפרט כאשר מדובר במי שעסק כרופא מוערך שנים רבות, מרצה באוניברסיטה ועורך דין מוכר בתחומו – "ההליך העונשי, וההכרעה בסוגיית אי ההרשעה בגידרו, הוא עת לחשבון נפש שבו יש להתייחס לא רק למהות הכישלון העומד ביסוד ביצוע העבירות הפליליות, אלא גם לאיכויותיו האישיות, האנושיות והמקצועיות של הנאשם, ופועלו ותרומתו לחברה... לאיכויות מיוחדות אלה יש לתת משקל ראוי במסגרת השיקולים לענין אי הרשעה". בצדק טען ב"כ המאשימה, כי נפסק לא אחת, שלא די בחרטה בלבד, כי להוביל לביטול הרשעה.

...

סוג העבירה, בנסיבות המקרה המסוים שלפני ושיקולי ענישה אחרים מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [ראו והשוו סעיף 34 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (מחוזי-ב"ש) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי (30.4.19) (להלן: ענין אלשיך)]. עבירות אלו פוגעות, מעצם טיבן וטבען, בשלטון החוק, תורמות לכאוס תכנוני בנוגע למשאב הקרקע המוגבל ועלולות לסכל גיבוש מדיניות תכנונית נטולת אילוצים. משכך, נקבע בפסיקה כי יש להילחם בנגע עבירות הבניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. כטענת ב"כ המאשימה, עבירות על חוק התו"ב הפכו לתופעה רחבת היקף וכי על בתי המשפט להעביר מסר, שמדובר בעבירות אשר אין להקל ראש בחומרתן [עפ"א (מחוזי-מרכז) 6676-08-07 לשם ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון יהוד (17.6.08), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. הגם שברוב המקרים הנאשמים בעבירות אלו, שהן מסוג עוון, הם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי – רק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה [ראו והשוו עפ"ג (מחוזי-חי') 16971-09-20  מדינת ישראל נ' איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ ואח' (31.12.20) (להלן: ענין איכות ירוקה)].

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם הוא 25,000 ₪–75,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצוים מתאימים.

מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום או הגנה על הציבור, בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין, מצאתי למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.

לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על הנאשם לרצות 10 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן. אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש בדירה כמשרד עו"ד (להלן: צו הפסקת השימוש).