פיטורי מורה במהלך שנת הלימודים בניגוד לדין

נוכח האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות היתנהלות הצדדים והותק של התובעת בעבודתה, שוכנעתי כי התובעת זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 25,000 ש"ח. פיצוי בגין הפסד הישתכרות התובעת טענה כי פוטרה לאחר ה – 31 במאי, בנגוד לדין על כן בהתאם להלכה הפסוקה יש לשלם את שכרה עד תום שנת הלימודים תשע"ה. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת התפטרה מעבודתה ואף ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב. כמו כן, חלה על התובעת חובת הקטנת הנזק לכן יכולה הייתה הנתבעת לקבל את הצעות הנתבעת אשר הוצעו לה, ללמד לשון או לעבוד בתיכון ערוני י"ב. עוד טענה הנתבעת כי נידרש מהתובעת לחפש עבודה מתאימה בבית ספר אחר באופן אקטיבי אולם ,התובעת לא עשתה כן. בעיניין מייזליק, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים אשר יפים בהתאמה לעניינינו: "בית הדין הארצי לעבודה מתחילת דרכו עמד על כך שכשמדובר בסיום עבודתו של מורה יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי, של שנת הלימודים האחרונה שלו. הראציונאל הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת. בתי הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים שקודמת לשנה בגינה נערכת מערכת השעות. על מנת לאפשר למורה מפוטר לחפש עבודה אחרת יש להודיע לו על סיום העסקתו עד סוף חודש מאי. לא נעשה הדבר, מחויב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה ... הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה, תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב -"כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים..." (ע"ע (ארצי) 1475/02 אריאל מייזליק נ' מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.8.03).

...

שוכנעתי כי מקרה זה אינו בגדר נסיבות חריגות בגינן זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת בהקשר זה אשר יש בו כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש על כן, תביעת התובעת בגין רכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים, סך של 79,840 ₪.

אשר לאפשרות לשבץ את המערערת בבית ספר יסודי בכסרא-סמיע נטען כי המערערת הנה בעלת תעודת הוראה המכשירה אותה ללמד בחטיבת הביניים וכי שיבוצה כעובדת הוראה בבתי ספר יסודיים יכול להתבצע רק במקרה של מחסור במורים בעלי תעודת הוראה מתאימה לבתי ספר אלה, כפי שהיה בשנת הלימודים תשס"ח. שנה שבמהלכה עבדה המערערת בבית הספר היסודי בכסרא-סמיע במשך 5 חודשים.

בית הדין האיזורי הוסיף וכתב בהקשר זה כי "על אף שניתן לחשוב כי המידע בדבר קרובי מישפחה מצוי בפני ועדת השיבוצים, אנו מקבלים את טענת המשיבה כי, לאור כמות הבקשות המוגשת לועדת השיבוצים מדי שנה, כאשר לקראת שנה"ל תשע"ד הוגשו 14,000 (!!) בקשות, ובהיתחשב בלוח הזמנים הציפוף של ועדת השיבוצים, לא יכולה הועדה להיתחקות אחר קרבה משפחתית של מי מהמועמדים ו/או הגשת בקשות לאישור חריג שהוגשו בעבר ע"י המועמדים". בית הדין היתייחס גם לטענה נוספת של המערערת בדבר "אכיפה סלקטיבית" של ההוראה האוסרת על העסקת קרובי מישפחה ולמשמעות שיש ליתן לכך ביחס לתביעתה בכותבו כי העובדה ש-"בבתי ספר אחרים ייתכן וישנה קירבה משפחתית בין עובדי ההוראה ו/או העובדה כי למר כבישי עצמו יש קרובי מישפחה העובדים באותו ביה"ס, אין בה בכדי להכשיר את שיבוצה של המערערת באותו ביה"ס בו מלמדים אחותה ודודה, בנגוד להוראות הנוהל, וזאת ללא הגשת בקשה לאישור חריג ואישורה." בהתאם לכך, קיבל בית הדין האיזורי את טענת המשיבה שלפיה, גם אילמלא היה מתבטל שיבוצה של המערערת בחטיבת הביניים, בשל ביטול שעות התקן, הרי שהיה עליו להתבטל מחמת קרבה משפחתית שבין המערערת לבין עובדי הוראה אחרים המלמדים באותו מוסד חינוכי.

כן נטען, כי המשיבה לא פירטה את ההליכים שננקטו לסיום עבודתן של עובדות אלה ולא פירטה האם הסתדרות המורים או האירגון היו מעורבים בהליך הפיטורים או היתנגדו לו. בנוסף הודגש כי בית הדין האיזורי טעה עת שקבע כי נערך למערערת שימוע (טלפוני); כמו גם בקביעה כי ההלכות רבות השנים בדבר פיטורי עובדי הוראה עד ה-31.5 חלות רק על עובדי הוראה קבועים.

הטענה הנוגעת ל-"אכיפה סלקטיבית" של האיסור על העסקת קרובי מישפחה באותה יחידה אשר לטענת המערערת בדבר "אכיפה סלקטיבית" של הוראות הדין המגבילות העסקת קרובי מישפחה באותה יחידה יאמר תחילה - כי המערערת לא הוכיחה את הנסיבות שהובילו לחריגה מן ההגבלה במקרה של עובדי הוראה אחרים במשיבה ולא הראתה כי מדובר בהעסקה בנגוד לדין וללא היתר.

...

  מכל מקום, מקובלת עלי  תוצאת הדברים כמפורט בסעיפים 52 ו- 53 לחוות דעתה של חברתי השופטת נטע רות.

השופט אילן איטח מקובלת עלי מסקנת חברתי השופטת נטע רות כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, לא ראינו מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית הדין האזורי אשר דחה את הבקשה על כל עתירותיה ובהתאם לכך דינו של הערעור להידחות.

החל משנת הלימודים 2005/2006 הייתה במעמד עובדת הוראה קבועה, וזאת עד ליום 31.8.18 עת ניכנסו פיטוריה לתוקף.

"יחד עם זאת יודגש, כי דרך המלך במקרה של הפרת חוזה עבודה הייתה ועודנה במתן סעד של פיצוי כספי ולא במתן סעד של אכיפת יחסי העבודה. ואולם, כאמור, הגישה בעיניין זה אינה נוקשה כבעבר אלא גמישה מעט יותר (ראו: פרשת אבשלומוב, פיסקה 9 לפסק דיני וההפניות שם)." גם בפסק הדין של בית הדין הארצי ע"ע (עבודה ארצי) 411/99 מדינת ישראל - צפרירה צור, לה(2000) 180 (2000)‏‏ נפסק כי: "מקום שניתן לפצות את העובד על-ידי פסיקת פיצויים על הפרת חוזה, לא יפסוק בית-הדין על ביטול הפיטורים". השאלה בעיניין זה הנה האם נפלו פגמים המצדיקים פיצוי כספי בגין פיטוריה ובאיזה שיעור והאם נכונה טענתה כי משמדובר בהליך פיטורין בנגוד לדין – זכאית לקבל את הפרישי הפנסיה שהייתה מקבלת לו המשיכה לעבוד עד גיל פרישה - לצורך קבלת מלוא הסכומים שהיו משולמים לה כפנסיה תקציבית, וכן מענק פרישה שהיה מגיע לה לולא פוטרה, ופצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

...

בענייננו, ובהתחשב במספר השנים בהם עבדה התובעת במערכת החינוך (18 שנה), והזמן שהקדישה למערכת, (כשבחלק ניכר מהתקופה – אף עבדה לשביעות רצון הממונים עליה), ובהתחשב בעובדה כי התובעת פוטרה תקופה קצרה לפני שהייתה יכולה לפרוש ולקבל פנסיה תקציבית, ולאור מסקנתנו כי הנכון היה לשקול ובאופן רציני מציאת פתרונות גמישים להמשך העסקתה עד למועד הפרישה, וכי לא נבחנו אפשרויות נוספות להמשך העסקתה, חלף פיטוריה, ולאור הפגמים שצויינו לעיל , מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בנסיבות העניין אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 180.000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה להחזרת התובעת לעבודה ו/או לביטול פיטוריה – נדחית.

יחד עם זאת מצאנו כי הנכון הוא לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש בסך של 180,000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד .

החל משנת הלימודים 2005/2006 הייתה במעמד עובדת הוראה קבועה, וזאת עד ליום 31.8.18 עת ניכנסו פיטוריה לתוקף.

"יחד עם זאת יודגש, כי דרך המלך במקרה של הפרת חוזה עבודה הייתה ועודנה במתן סעד של פיצוי כספי ולא במתן סעד של אכיפת יחסי העבודה. ואולם, כאמור, הגישה בעיניין זה אינה נוקשה כבעבר אלא גמישה מעט יותר (ראו: פרשת אבשלומוב, פיסקה 9 לפסק דיני וההפניות שם)." גם בפסק הדין של בית הדין הארצי ע"ע (עבודה ארצי) 411/99 מדינת ישראל - צפרירה צור, לה(2000) 180 (2000)‏‏ נפסק כי: "מקום שניתן לפצות את העובד על-ידי פסיקת פיצויים על הפרת חוזה, לא יפסוק בית-הדין על ביטול הפיטורים". השאלה בעיניין זה הנה האם נפלו פגמים המצדיקים פיצוי כספי בגין פיטוריה ובאיזה שיעור והאם נכונה טענתה כי משמדובר בהליך פיטורין בנגוד לדין – זכאית לקבל את הפרישי הפנסיה שהייתה מקבלת לו המשיכה לעבוד עד גיל פרישה - לצורך קבלת מלוא הסכומים שהיו משולמים לה כפנסיה תקציבית, וכן מענק פרישה שהיה מגיע לה לולא פוטרה, ופצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

...

בענייננו, ובהתחשב במספר השנים בהם עבדה התובעת במערכת החינוך (18 שנה), והזמן שהקדישה למערכת, (כשבחלק ניכר מהתקופה – אף עבדה לשביעות רצון הממונים עליה), ובהתחשב בעובדה כי התובעת פוטרה תקופה קצרה לפני שהייתה יכולה לפרוש ולקבל פנסיה תקציבית, ולאור מסקנתנו כי הנכון היה לשקול ובאופן רציני מציאת פתרונות גמישים להמשך העסקתה עד למועד הפרישה, וכי לא נבחנו אפשרויות נוספות להמשך העסקתה, חלף פיטוריה, ולאור הפגמים שצויינו לעיל , מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בנסיבות העניין אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 180.000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה להחזרת התובעת לעבודה ו/או לביטול פיטוריה – נדחית.

יחד עם זאת מצאנו כי הנכון הוא לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש בסך של 180,000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד .

ההליכים המשפטיים ביום 20.11.2023, הגיש ד"ר ברוכין בקשה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) למניעת פיטוריו - מהעירייה, במסגרתה ביקש כי בית הדין יקבע שיחסי עובד –מעסיק בין הצדדים עדיין שרירים וקיימים, זאת בשל פיטוריו בנגוד לכל דין, במהלך שנת לימודים, בנגוד להוראות ההסכם הקבוצי ולתקנון עובדי הוראה.

...

קיווינו שבנסיבות אלו, לאור התמונה המשפטית שעלתה מן המסמכים ומן העדויות, ניתן יהיה להגיע להסכמות לטובת כלל המעורבים, אך לצערנו לא הצלחנו לגשר על הפערים על אף מאמצים רבים שהושקעו לצורך כך. לפיכך, בנסיבות העניין, לאור הפגמים המהותיים שנפלו בהליך הפיטורים, אנו קובעים כי יש להורות על השבתו של ד"ר ברוכין לעבודתו בבית הספר שמיר.

[2: נספח 5 לנספח 10 לתצהיר גב' מזרחי] לאור כל אלו ולאור קביעתו כאמור לעיל וכמפורט להלן, אנו מבקשים כי העירייה ונציגיה יפעלו בנסיבות אלו, באחריות הנדרשת ובטוחים כי יפעלו כן. בהקשר זה נבקש להביא מעט מהעקרונות העולים מן החוזר ללמידה משמעותית, אליו הפנתה העירייה: "מערכת החינוך מעוניינת לחנך את תלמידיה לשיקול דעת ערכי, לתודעה ציבורית פוליטית, למעורבות חברתית ופוליטית ולנקיטת עמדה, ועל כן היא מבקשת לעודד את השיח הערכי והביקורתי ואת ריבוי העמדות בכיתה במסגרת חינוך אזרחי משותף לכל מגזרי החברה, לצד חיזוק המכנה המשותף לכולם. קיים מתח מובנה בין חינוך אידיאולוגי, או חינוך להשקפת עולם או לערכים מסוימים, לבין חינוך לביקורתיות. מתח זה בא לידי ביטוי לעתים גם במערכת החינוך בישראל. בתוך המתח הזה מצופה מהמורים לחשוף את תלמידיהם לסוגיות הנמצאות על סדר היום הציבורי ולהציג ולהבין את הדעות השונות לגבי סוגיות אלו ואת הנימוקים לכל אחת מהן, וזאת במטרה לאפשר לתלמידים לנהל שיח ביקורתי ולגבש את זהותם ואת עמדתם האישית באופן מבוסס, מתוך היכרות עם מגוון רחב של דעות. מדיניות הלמידה המשמעותית והשינויים שחלו בעקבותיה בתכניות הלימודים ובתפיסה החינוכית מפנים זמן ללמידה חווייתית, מעמיקה ומשמעותית, ומעודדים קיום שיח, לרבות שיח בנושאים שנויים במחלוקת, בכיתה ותרבות של חקר והעמקה לעידוד חשיבה ולגיבוש עמדות".[footnoteRef:3] [3: התכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת ] בשולי הדברים נוסיף, כי לאור הזמן הקצר שנקצב לנו לכתיבת פסק הדין, ומאחר שמצאנו כי בנסיבות פסק הדין אנו נדרשים לגעת ברוב טענות הצדדים ולהסביר את עמדתנו, המבוססת על המסמכים והעדויות, אין מדובר בפסק דין קצר.

אנו מורים כי על העירייה לפעול להשבתו של ד"ר ברוכין לעבודתו באופן פרונטלי, בהקדם האפשרי.

על מנת לאפשר לבית הספר להתארגן, לאור חופשת הפסח הקרבה, אנו קובעים כי על העירייה לפעול בהתאם, בשים לב להלך הרוחות בבית הספר לאחר ההחלטה בסעד הזמני - על מנת שד"ר ברוכין יוכל לשוב ללמד בכיתות באופן פרונטלי, לא יאוחר מהיום בו שבים התלמידים לבית הספר לאחר חופשת הפסח, דהיינו, יום שלישי 30.4.2024.

התביעה כנגד משרד החינוך נדחית, בהיותה מוקדמת, לאור הצהרתה לעיל, בתצהיריה ובסיכומיה.