פיטורי כונס נכסים וקביעת שכרו

ראשית יודגש: פסק דין ניתן על סמך ההנחה העולה מדברי ב"כ התובעת לפני ביה"ד בדיון מהיום, לפיה על פי בדיקתו לא מצויה העמותה בהליך של פירוק, בין קבוע או זמני, ועל סמך ההנחה כי גם לא מונה לה כונס נכסים.

על בסיס העובדות שקבעתי כאמור, ובשים לב לכך שטענות הנתבעת בהגנתה לא הוכחו בראיות מצידה (עקב אי התייצבותה), החלטתי לפסוק לזכות התובעת כמפורט להלן: "פצויי פיטורים": סך של 8,933 ₪, כ"פצויי פיטורים" (12 : 16.75 חד' X 6,400 ₪).

"הפרישי שכר": אלו צריכים להיות נגזרים מ"השכר החודשי הקובע" של 6,400 ₪ (ולא 7,000 ₪), ולכן מדובר למירב בסך של 22,400 ₪ (מחישובי התובעת הופחתו 600 ₪ לכל אחד מחמשת החודשים שבו לדבריה לא שולם לה "שכר מלא"; וכן רבע משכורת בהיתחשב בכך שתקופת העבודה הייתה למירב 16.75 חודשים ולא 17 כפי שטענה) (1,600 ₪ - 3,000 ₪ - 27,000 ₪).

...

התובעת הגישה תצהיר, ולאחר עיון בו ובשאר החומר שהצטבר בתיק ביה"ד, החלטתי להיענות לבקשת התובעת בחלקה, וליתן בידה פסק-דין זה (המחליף את פסה"ד מיום 26/2/15).

לפיכך, תוך שאני נותן לתובעת להינות מן הספק, אני קובע כי למירב תקופת העבודה עמדה על 16.75 חודשים (ולא 17 חודשים כטענת התובעת בתביעתה ותצהירה).

על בסיס העובדות שקבעתי כאמור, ובשים לב לכך שטענות הנתבעת בהגנתה לא הוכחו בראיות מצידה (עקב אי התייצבותה), החלטתי לפסוק לזכות התובעת כמפורט להלן: "פיצויי פיטורים": סך של 8,933 ₪, כ"פיצויי פיטורים" (12 : 16.75 חד' X 6,400 ₪).

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,933 ₪ כ"פיצויי פיטורים", בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הפסקת העבודה (17.4.13) ועד התשלום בפועל.

את תביעת החוב הזו העבירו כונסי הנכסים למוסד לביטוח לאומי ("מל"ל"), שבתורו העבירה לכונסי הנכסים לשם מתן החלטה בה. ביום 21.3.13 החליטו כונסי הנכסים בתביעת החוב השנייה (נספח ב' לכתב העירעור), ועל החלטתם הוגש ערעור זה. בתביעת החוב השנייה תבע המערער סכומי כסף המגיעים לו לטענתו כשי לחג לשנים 2004–2006, הפרישי הפקדות לקרן פנסיה לשנים 2004–2007, הפרישי הפקדות לקרן הישתלמות לשנים 2002–2004, דמי ביגוד לשנים 2004–2006, וכן פצויי פיטורין וסכומים שהצטברו כפיצויי פיטורין בקופת הפיצויים.

שנית, בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה–1995 נקבע כי ""שכר עבודה" - כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה.

", ובסעיף 1 לחוק הגנת השכר תשי"ח–1958 הוגדר שכר עבודה "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו;". הגדרה מרבה זו אינה מאפשרת את המסקנה שאליה הגיע המל"ל שתשלומים בגין שי לחג אינם שכר עבודה, וכאמור אני רואה לקבל את העירעור בעיניין זה. אוסיף עוד, שגם כונסי הנכסים היו בדיעה שמדובר בשכר עבודה, אלא שעל רקע העובדה שבשנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון לא שולמו תשלומים אלה במלואם והמערער לא מחה על כך, הם סברו שניתן לראות זאת כהשלמה של המערער עם הפחתת תשלומי השי לחג.

...

בנוגע לפיצויי הפיטורין טוען המערער כי כונסי הנכסים טעו כאשר התעלמו מתביעתו בעניין זה. כונסי הנכסים טענו שיש לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, כמו גם מכיוון שהמערער לא הביא לידיעת בית המשפט שביום 28.8.13 דחה המל"ל את החלטת כונסי הנכסים בתביעת החוב השנייה, ובכך למעשה היא בוטלה.

עמדתם של כונסי הנכסים אינה נראית לי, ולכן החלטתי לקבל חלק זה של הערעור.

ההלכה היא שמסקנה בדבר ויתור של עובד על זכויותיו מצריכה ראיה ברורה ומפורשת (ע"ע 242/03 אורגד גינזבורג נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (7.11.04)) ומכאן שמחדלו של המערער לתבוע את זכויותיו (היינו, הפרשי תשלום שי לחג שלא שולמו לו) איננו כשלעצמו ראיה התומכת במסקנתם של כונסי הנכסים.

סיכומו של דבר הוא שבכפוף לסייג הנוגע לתשלומי שי לחג, נדחה הערעור.

התובע טען בתגובה, בין היתר, כי הוא היתנגד למינוי הנתבע ככונס נכסים, ואף פיטר את עורך הדין שהסכים לכך בשמו בשל כך. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר שלפניי, אני קובעת כי דין התביעה בעיניין זה להדחות על הסף, כמפורט להלן.

מעבר לצורך יוער, כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כאמור כי כלל טענות התובע כפי שעלו לפניי נטענו כבר לפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי הביא אותן בחשבון במסגרת קביעתו בהחלטה, ובין היתר היתחשב בכך שהנתבע נטל על עצמו את האחריות לטפל ברשום הזכויות עוד בטרם ניפתחו ההליכים בתיק שם ואף קיבל תשלום בגין כך. נוכח האמור, דין התביעה בכל הנוגע להשבת שכר טירחת כונס נכסים להדחות על הסף.

...

בכתב ההגנה טען הנתבע, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמים שונים.

אין בידי לקבל טענה זו. הקביעות שנקבעו בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בין התובע לקונים אינן יכולות להקים מעשה בית דין החוסם אותו מהגשת תביעה נגד הנתבע, מה עוד שתוכן תביעתו ומהות טענותיו כלפי הנתבע בעניין הרשלנות לא נדונו והן אף מבוססות במידה מסוימת על פסק הדין שניתן.

סוף דבר – דין התביעה להידחות על הסף בכל הנוגע לתביעה בעניין השבת שכר טרחת הנתבע ככונס נכסים בסך 35,000 ₪, ובכל הנוגע לתביעה בעניין התשלום שביצע הנתבע לרשות מקרקעי ישראל בסך של 66,000 ₪, ולפיכך אני דוחה את התביעה בגין רכיבים אלו.

בכל הנוגע ליתר רכיבי התביעה –לא מצאתי כי יש בטענות כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף ולפיכך הבקשה בעניינם נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏513446/14 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד לובוב דראיזין) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד עידן יוחאי אדרי) הנידון: חלוקת רכוש - פיטורי כונס נכסים ופסיקת שכרו החלטה

למעשה, בשאלת שכר טירחת כונס נכסים שלא השלים את עבודתו, כבר עסק בית דין זה בפסק דין אחר, ראו תיק 924659/3 (פורסם), ושם נקבע העקרון ההלכתי ועל פי המשפט האזרחי, וכך נאמר שם בין השאר: העולה מכל האמור ואף ביחס לנידון דנן, שמי שסיכם עם אחר שיעשה פעולה מסוימת, וכגון בנדון דידן – סיכום הנתבעת עם באת כוחה כי היא תמכור עבורה את הדירה בכינוס נכסים, ומזמין הפעולה או השליח הפסיק לשתף פעולה עם הפועל, וכגון בנדון דידן – שהנתבעת ביקשה לבטל את באת כוחה מלמכור את הדירה בכינוס, אזי על הצד שחדל מלשתף פעולה מוטלת החובה לפצות את הצד שעשה פעולה בכל ההוצאות שנגרמו לו, ובנדון דידן – חובה על הנתבעת לשלם לבאת כוחה הראשונה – התובעת דנן – את ההוצאות שהיו לה, וכן שעות עבודה, פעולות שעשתה לשם מכירת הדירה, והוצאות נילוות, ככל שהיו, כפי הסכמת הנתבעת.

...

נעתר לבקשה המוסכמת.

לאור כל האמור, נראה כי דרך המלך בתיק זה היא שבית הדין יפסוק את שכר טרחתו של הכונס שניסה להביא לאיחוד הדירות באופן חוקי (ולא השלים משימתו לבסוף), התשלום ישולם מתוך חלקו של התובע בתיק, וכפי ההסכם שבין הצדדים, ולאחר מכן לאפשר לצדדים לפעול לשם איחוד הדירות באופן עצמאי.

הכונס בחר לפטר את האדריכל רם ערמון ובמקומו העסיק 2 אדריכליות אחרות ושתיהן מספיקות בהחלט לשם ביצוע העבודה בערייה.

ביחס לכונס הממונה לרישום בית משותף, קביעת שכר הטירחה נתונה לשיקול דעת בית המשפט ובמסגרת אותו שיקול דעת, מפעיל בית המשפט את "שקולי השכל הישר, ניסיון החיים ואיזון שבין השקעת העבודה, התועלת הכלכלית שנגרמה לצדדים והתוצאה החיובית של רישום הנכס כבית משותף..." (ע"א (מחוזי – י"ם) 1755-01-14 עיזבון המנוח משה חי בראשי ז"ל נ' עו"ד עודד פלדמן (נבו 26.11.2014) (להלן: "עניין בראשי", פסקה 160)).

...

לפיכך, אני קובע כי שכר טרחת הכונס יעמוד על סך של 100,000 ש"ח. לא נעלמו מעיני טענות המשיב 1 כי יש להשוות בין המקרה דנן לבין המקרה שנדון בעניין מימון, לרבות טבלת ההשוואה שצירף המשיב 1 לתגובתו לבקשה (סעיף 3).

אולם, אני סבור כי במסגרת ההליך הנוכחי אין מקום להכריע בטענות שהועלו על ידי המשיב 1 נגד משיבים אחרים וטענות אלו שמורות.

כפי שקבעתי בהקשר דומה בעניין מימון, אני סבור כי מדובר באינטרס משותף של כלל בעלי הזכויות במקרקעין ולא ניתן להשלים עם תוצאה לפיה כלל בעלי הזכויות יהנו מפעולת הכונס, מבלי שיישאו בשכר הוגן וממילא, המשיב 1 לא טען כי מדובר בפעולות שלא היו הכרחיות במסגרת ההליך (ראה גם: ה"פ (מחוזי ת"א) 17969-06-09 אפרתי מדפיס הרצליה בע"מ נ' אינבסטלום הולדינגס בע"מ (נבו 9.12.2018); ת.א. (שלום ת"א) 5793-93 אבי גביש כונס נכסים נ' רנטה יבלונסקה (נבו 21.12.2003)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: שכר טרחת כונס הנכסים יועמד על סך של 100,000 ₪.