הסניגור טען בפני בית הדין, שהמערער היתקבל לעבודה כקברן מן המניין, ושנה לאחר מכן משפוטר מנהל בית העלמין דאז הפך המערער, לטענתו, להיות מנהל בית העלמין, למרות שהמשרד כופר בכך.
לטענת הסניגור:
"בית הדין הסתפק רגע קודם ואמר שאפשר להרשיע בסעיף 17(2), וממש באותו דיבור הרשיע אותו בשלושת הסעיפים. זאת אחת ההתנהלויות שלטעמנו שגויות".
טענה נוספת של הסנגור היא, כי משטען נציג המשרד בפני בית הדין, שהמערער אינו בעל תפקיד ניהולי, וכי בעל התפקיד הניהולי הוא ראש המועצה, הרי שגה בית הדין משנמנע מלאפשר למערער להביא ראיות, להציג הוכחות, ולהעלות בפני בית הדין את טיעוניו, כפי שבקש הסניגור.
נכתב, שם, על ידי כב' השופט (בדימוס) י. זמיר, בפיסקה 6 :
"וכי מהי היתנהגות שאינה הולמת עובדי רשויות מקומיות, להבדיל, לדוגמא, מהיתנהגות שאינה הולמת את עובדי המדינה או עובדי משרד אחרים הנותנים שירותים לציבור? אי אפשר, ואף אין זה רצוי, לקבוע הגדרה מדויקת וממצה לעבירה של היתנהגות שאינה הולמת, בין שמדובר בעובדי רשויות מקומיות ובין שמדובר בעובדים אחרים או בבעלי מיקצוע מסוים. היתנהגות שאינה הולמת היא מושג בעל רקמה פתוחה, וכך הוא צריך להשאר, כדי שניתן יהיה להתאים אותו לנסיבות שונות ולזמנים משתנים. הגוף שהופקד לשמור על ההיתנהגות ההולמת במקצוע מסוים או באירגון מסוים, אמור לקבוע את אמות המידה הראויות להיתנהגות חברים באותו מיקצוע או ארגון בהדרגה, ממקרה למקרה". (ההדגשה שלי – י.ג.)
במקרה נשוא הדיון סבורני, כי צדק בית הדין, משהרשיע את המערער גם בעבירה לפי סעיף 17(3) של חוק המשמעת.
...
לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה שיש להסתפק בנסיבות העניין בהורדת המערער בדרגה אחת לתקופה של חצי שנה.
נוכח האמור, אני מקבל חלקית את הערעור על גזר הדין, ומורה על ביטול אמצעי המשמעת של הקפאת דרגה ופסילה לתפקיד ניהולי לשנה, וחלף זאת אני מורה על הורדה בדרגה אחת לתקופה של חצי שנה.
על-יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין, לקבל חלקית את הערעור על גזר הדין, ולתקן את גזר-דינו של בית הדין למשמעת כמוסבר לעיל.