פיטורי גננת בעקבות לקיחת ילדים

למרבה הצער, נציגת הציבור שנטלה חלק במותב, הגב' יוכבד הוכמן שורץ, סיימה את כהונתה בטרם הבשילו התנאים למתן פסק הדין, ולפיכך מונה נציג הציבור מר שמואל קליין להיות חבר במותב תחתיה.

בנגוד לטענתה לפיה הנתבעת סירבה לציין מדוע יש כוונה לסיים עבודתה, עולה מפרוטוקול השימוע כי צוין בפניה כי קיימת חוסר שביעות רצון מתפקודה: "הרב בננפלד: הנ"ל לא מתאימה להיות גננת. אומרת תנו לי פיצויים ואלך אני אנצל ימי מחלה. בשום פנים ואופן לא יכולה לעבוד, היא גורמת נזק לילדים ולרשת, אין לה מה לחפש ברשת.

השכר הקובע לחישוב זכויות התובעות להפרשי שכר ופיצויי פיטורים: בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי, אושרה פסיקתו של בית הדין האיזורי בעיניין בוסי בפסק הדין החלקי, כי לגננות המועסקות ברשת זכאות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרישמי מכוח תקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד- 1953.

...

אנו סבורים כי עיקר של המחלוקת בתיק זה הוא משפטי / חישובי, וביחס למחלוקת העובדתית אנו סבורים כי בפנינו פרוטוקול מפורט, המאפשר הכרעה עובדתית, הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב למשך הזמן הארוך שבו מתנהל התיק על שלביו השונים.

לכן, תביעתן של התובעות ברכיב זה נדחית.

מענק יובל: אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה התובעות זכאיות למענק יובל רק אם יוכח שמשרד החינוך העביר את התשלום.

סוך דבר: הנתבעת תשלם לתובעות, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: גב' שוקר: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך 112,332 ₪.

בעיניין שמחה בוסי, ציין בית הדין הארצי כי החלטתו ניתנת לאור התשתית העובדתית שהוצגה בפניו ולפיה: "החלטות הרשת ניתנו בצורה גורפת, באופן שתחולנה קבוצתית, על כלל הגננות שויתקן עולה על 25 שנים. הגננות שבקבוצה מושא ההחלטות, כולן מבוגרות, רובן בשנות ה-50 לחייהן, חלקן מפרנסות יחידות במשפחתן, אמהות למשפחות ברוכות ילדים. ההחלטה על פיטוריהן, לפחות זו משנת 2003, התקבלה בלא שנערך להן שימוע, ובלא שמאן דהוא בירר עימן, עד כמה ביכולתן להיתמודד עם אובדן מקור פרנסתן, וממה תתקיימנה בגילן המבוגר, כשסיכוייהן למצוא עבודה קלושים ביותר. כל זאת על רקע העובדה, שאין הן מבוטחות בביטוח פנסיוני, ואף קופת הפיצויים עליה הייתה אחראית הרשת, ריקה כימעט לחלוטין (20%). ערבות מדינה להבטחת תשלום פצויי פיטורים ספק אם הובטחה, וכלל לא ברור אם בכלל, ולפחות מתי היתה ממומשת, לו יצאו הפיטורים אל הפועל. מתברר עוד, על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי, כי יתר עובדי הרשת נשאו בקיצוץ של 10% בלבד משכרם. אף התברר כי ההתמקדות בקבוצת הגננות בעלות הותק בן למעלה מ-25 שנים ובהן בלבד, הביאה לכך ששכרן של גננות ותיקות פחות וצעירות יותר, עלה על שכרן של הגננות הותיקות, המשיבות בעירעור. אמנם נכון, בשלבים שונים סמוך לפיטורי 2003, הוצעה לגננות אפשרות למניעת הפיטורים דרך קיצוץ של שנות הותק, שתוצאתו קיצוץ של עשרות אחוזים בשכרן, אלא שקיצוץ דומה, ולו באופן יחסי, לא נקבע ליתר עובדי הרשת." (ההדגשה אינה במקור).

בפסיקה נקבע כי : "על פי חוקת העבודה - עת שוקלים פיטוריו של עובד יש ליתן את הדעת לעקרון ה- LIFO ('אחרון ניכנס ראשון יוצא'), לפיו יינתן משקל לותק של העובד כשיקול שיילקח בחשבון במסגרת ההחלטה על פיטוריו, והדבר נכון גם בפיטורי צימצום (ראה סעיף 71 לחוקת העבודה).

...

אשר על כן טענת התובע בעניין זה נדחית.

אשר על כן, טענות התובע גם בנקודה זו נדחות.

סיכום תביעת התובע לביטול פיטוריו נדחית.

עקרי טענות התובעת במסגרת תביעתה שבנידון, טוענת התובעת כנגד פיטוריה מיום 26/5/11 אשר לטענתה בוצעו משיקולים זרים ובחוסר תום לב, וזאת לטענתה, אך מחמת שלא הצליחה לגייס מספר מספיק של ילדים לגן הילדים שבו שימשה כגננת אם, ותוך היתעלמות מויתקה הרב כגננת קבועה בנתבעת.

התובעת מוסיפה וטוענת כי לא היתה כל טענה על תיפקודה כגננת ובפיטוריה לא נילקחו בחשבון לא הותק שצברה ולא גילה.

...

לא זו אף זו, אלא שלאור כל המבואר לעיל, לא רק שהנתבעת לא הציגה בפני התובעת כל מצג שווא שהוא לעניין שיבוצה בשמרה מלאה בשנה זו, אלא שאם בכלל היתה זו התובעת שבהתנהלותה לאורך אותה שנה נתנה לנתבעת להבין כי השלימה עם היקף משרתה בשיעור 90%.

התובעת לא הוכיחה כל פגם שנפל בהחלטות ועדת השיבוץ לאיזה מן השנים שלאחר שנת התשע"ב ועל כן התוצאה היא שתביעתה זו של התובעת על סעדיה השונים – נדחית.

סוף דבר – אשר על כן ולאור המבואר לעיל, התביעה נדחית.

הרשת טוענת כי ההלכה אשר נקבעה בפסק דין בוסי אינה חלה בעניינינו מהטעמים הבאים: בעיניין בוסי לא הוצגו הסכמי העבודה בין התובעות לרשת ואילו בעניינינו הוצג הסכם העבודה, בו נכתב במפורש כי תנאי העבודה יהיו בהתאם לנהוג ברשת גני הילדים בלבד; לא הוצגה כל ראיה שהגן בו עבדה מפעי הוכר כגן מוכר שאינו רישמי או כי תוקצב על ידי מדינת ישראל; פסק דין בוסי היתייחס לגננות ולכן החיל את הכללים והשיעורים הנהוגים בחינוך הרישמי על גננות, ואילו מפעי אינה גננת אלא סייעת; תקנה 3(6) לתקנות חינוך ממלכתי מתייחסת למורים ועובדי הוראה בלבד; לא הוכחו תנאי השכר, הכללים והשיעורים המשולמים לסייעות אשר עובדות במוסדות חינוך רישמיים.

אחד ההורים אמר שאין להם שום דבר נגד הגננת החדשה, שהם לא מכירים אותה, אבל הם נרשמו בגלל הצוות הקיים ועכשיו הם לוקחים את הילדים והולכים לברר מה לעשות.

אשר לסיבה לפיטורים ולאופן הליך הפיטורים, העיד הרב רייך: "התובעת ידעה שאין רישום לגן. התובעת ידעה שגן שאין לו רישום ייסגר והעובדים יפוטרו. התובעת, לפי מה שאני מצאתי, ביקשה בספטמבר לנסות להפעיל את הגן כי יש מקרים שאחרי 1.9 עוד באים ילדים לגן ולכן גם יצא המכתב אם אני לא טועה באוקטובר". (פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 32 ש' 17-18) הרב רייך הודה בהמשך כי הודעה על סגירת הגן מקבלות הגננות בחודש מאי ולא הסייעות, כך: "הסייעות יודעות את זה אח"כ. הגננת מוזמנת לשימוע במאי, כפי שאמרתי קודם כי היא עובדת הוראה. הסייעת, ברגע שהגננת מוזמנת כי יש בעיה עם הגן, אז גם הסייעת יודעת.

...

במצב דברים זה, ולאור העקרונות שהותוו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה – אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעות 2-7 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה אשר יחושבו מיום הפסקת העבודה, לגבי כל אחת מהן ועד למועד תשלום הפיצויים בפועל.

לאחר ששקלנו את משך האיחור, כמפורט בתצהירי התובעות, שהגיע למספר חודשים, ולאור מצבה הקשה של הרשת החלטנו להפחיתם באופן שלתובעת 2 ישולמו פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ לכל התקופה, לתובעת 3 סך של 2,500 ₪ ולתובעת 4 סך של 4,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

לאור תלונות נוספות מצד אנשי הצוות, לאחר שהתובעת לא לקחה לתשומת ליבה את הערות סימונה בשיחה הנ"ל, היתקיימה בין השתיים עוד שיחה, ביום 2.5.11, בה חזרה סימונה והעירה לתובעת את אותן הערות, והוסיפה ואמרה לה, כי היתנהגותה אינה תואמת את הגישה בגן ובמידה ותמשיך כך - מקומה לא יהא איתם והיא תפוטר.

מעדויותיהן של העובדות האחרות בגן, ברור לנו, כי היו תלונות על דרך היתנהלותה של התובעת עם הילדים ועם הצוות בגן, מתחילת העסקתה שם כגננת מחליפה, והתובעת הועמדה על הסכנה שהמשך היתנהגות כזו יביא לפיטוריה, בשיחות הישירות שערכה לה סימונה, בהקשר זה. ודוק, גם אם רועי היה מודיע לתובעת, לראשונה, על כוונתו לפטרה, רק לאחר שנודע לו ממנה על הריונה - לא היה די בכך כדי לקבוע, שפיטוריה פסולים, מאחר שההריון לא היה השיקול בפיטורים.

...

סיכום ביניים - פיטוריה של התובעת לא נבעו מהידיעה אודות הריונה, ולא היו קשורים לעובדה זו. על כן, תביעתה לפיצוי בגין הפרת החוק, כביכול - נדחית.

לפיכך - גם התביעה לפיצוי בגין היעדר שימוע - נדחית.

משכך - נדחית סיכום התובעת פוטרה, כדין, מחוסר התאמה ולא בשל הריונה, ואינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין נסיבות הפסקת העבודה.