פיטורי גננת בניגוד לנהלים: זכויות העובדת

בתביעה שהגישה לבית הדין האיזורי טענה המשיבה, בין היתר, כי במהלך תקופת העסקתה סבלה מאי סדרים וקפוח בתשלום זכויותיה, וזאת בנגוד לנהלי התשלום במוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים, בהם כלולה המבקשת.

בקשר לכך נטען כי אצל המבקשת לומדים תלמידים רבים שאותם מלמדים עשרות עובדי הוראה והיא נידרשת לשלם משכורות ולהוציא הוצאות שוטפות לצורך קיום שנת הלימודים; המוסדות שהוקמו מהוים מיפעל חיים בעבור המבקשת אשר השקיעה בו ממון רב, תוך היתנהלות עם התחייבויות גבוהות, כך שתוספת הנדרשת על ידי המשיבה בלבד, עוד קודם ליישום הנגזר מכך לגבי שאר העובדים, עלול למוטט מיידית את המוסדות הנמצאים כבר עתה המצב שברירי מבחינה פינאנסית בשל העידר תיקצוב מלא (בשיעור 60%) כפי שמתוקצבים מוסדות רישמיים במסגרת הרשויות המקומיות; המבקשת מתמודדת בקושי רב עם מצב של מאזן הכנסות והוצאות גירעוני, ולאחר חקירות ברשות האכיפה והגביה בקשר לתביעה של גננת בתביעת נזיקין נקבעה לה פריסת תשלומים רחבה מאוד; תשלום הסכומים שנפסקו לטובת המשיבה בהיתחשב במצבה הכלכלי שהוא בכי רע, יביאו לפגיעה אנושה ביכולתה הכלכלית עד כדי סגירת מוסדותיה ופיטורי כל העובדים המועסקים; ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה יתרוקן העירעור מכל תוכן ויהפוך לערעור אקדמי.

...

לאור זאת, בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי בקשת המבקשת הנה מוצדקת.

לאור האמור ובשים לב לדיון בערעור שנקבע למועד קרוב (19.6.18), שוכנעתי כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין (למעט רכיב הוצאות המשפט) עד למתן החלטה אחרת בערעור.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת כאמור בסעיף 13 לעיל.

עניינה של תביעה זו בטענת התובעת לפיה היא פוטרה מעבודתה כגננת על רקע היותה אשה חרדית המנהלת אורח חיים דתי וזאת בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן –חוק שויון הזדמנויות).

זכאות התובעת לשכר עבור שנת הלימודים תשע"ב בהתאם לנוהל של משרד החינוך לפיו המועד האחרון לפיטוריו של עובד הוראה הוא ביום 31 במאי בשנה הקודמת לשנת הלימודים? לטענת התובעת, ביטול השיבוץ בגן נבטים הנו מעשה פיטורים לכל דבר ועניין.

...

אני סבור שבנסיבות אלו, כאשר מונחות בפנינו שתי גרסאות מנוגדות בקשר לדברים שנאמרו על ידי מר כלפון אין בידינו לקבוע כי פני הדברים היו כמתואר בגרסת התובעת.

לאור כל האמור, ומשלא הוכח כי התובעת הופלתה בקשר לשיבוץ בגן נבטים, דין התביעה כנגד העירייה וכנגד משרד החינוך להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור, מר ירון מגל, כך שהנתבעות ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים פיצוי לא ממוני בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.8.2011 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אשר לגן שניפתח באמצע השנה טוענת הנתבעת, כי על פי הנוהל לשנת תשע"ג לא ניתן היה להעביר עובדי הוראה קבועים לאחר יום 15.8.12, כך שלא היתה אפשרות להענות לבקשתה של התובעת להשלים את משרתה באופן זה. אשר למשקל שיש ליתן לוויתקה של התובעת, טוענת הנתבעת כי וויתקה של התובעת בהקשר לבקשה להשלמת משרה בא לידי ביטוי בנקוד לו זכאית התובעת על פי נוהל השיבוצים, ביחד עם פרמטרים נוספים הנלקחים בחשבון במסגרת נוהל זה. נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את סברת התובעת ולפיה הושגה הסכמה כלשהיא בין הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני בתיק סע"ש 49205-07-12, לא כל שכן הסכמה לשבץ את התובעת במשרה מלאה כגננת אם בשנת התשע"ג. באותו הליך, עתרה התובעת להחזירה לתפקידה כגננת אם במשרה מלאה בשנת התשע"ג, וזאת לאחר שכבר הגישה בקשת העברה לפי נוהל השיבוצים לשנה זו לשמש כמורה במקצוע ספרות עברית בבית ספר יסודי בכפר מנדא.

סיכומם של דברים עד כה. כמבואר לעיל ובנגוד לטענת התובעת, לא הושגה כל הסכמה במסגרת הדיון בתיק סע"ש 49205-07-12 על שיבוצה של התובעת במשרה מלאה כגננת אם בשנת התשע"ג. כך גם ובנגוד לטענת התובעת, אף לאחר הדיון בתיק סע"ש 49205-07-12 הנ"ל לא הובטח לתובעת כי תשובץ כגננת אם במשרה מלאה בשנת התשע"ג, והתובעת ידעה שאין כל מחויבות כלפיה לשבצה כגננת אם במשרה מלאה בשנת התשע"ג. לא למותר יהיה להזכיר כי חרף טענותיה אלו של התובעת וחרף הודעת ב"כ התובעת בדיון מיום 2.8.12 בתיק סע"ש 49205-07-12, לא הוגשה על ידי התובעת בקשה לסעד זמני במהלך כל שנת התשע"ג. אשר לטענת התובעת ולפיה הנתבעת יכלה להעביר את הגננת המשלימה לגן שניפתח בכפר מנדא במהלך חודש דצמבר 2012 ובכך להשלים את משרתה למישרה מלאה בגן אחווה, נציין כי כבר ביום 19.12.12 השיבה הגב' רגב לפניית ב"כ התובעת מיום 17.12.12 בעיניין זה (ראה: נספח 11 לתצהיר התובעת), והבהירה כי מחויבות הנתבעת לתובעת היא להעסקה בהקף משרה של 90%, וכי אין אפשרות להעברת עו"ה לאחר ה-15.8, ועל אחת כמה וכמה שאין העברות כמה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים, משיקולים פדגוגיים.

מכל מקום הודעת פיטורים זו בוטלה על יסוד הסכמתה מדעת וכדין של התובעת לצימצום הקף משרתה ל-90% משרה ובין הצדדים נכרת הסכם חדש להעסקתה של התובעת החל משנת התשע"ב בהקף של 90% משרה, כפוף לזכותה של התובעת לבקש השלמת משרה בהתאם לנוהל השיבוצים.

...

לא זו אף זו, אלא שלאור כל המבואר לעיל, לא רק שהנתבעת לא הציגה בפני התובעת כל מצג שווא שהוא לעניין שיבוצה בשמרה מלאה בשנה זו, אלא שאם בכלל היתה זו התובעת שבהתנהלותה לאורך אותה שנה נתנה לנתבעת להבין כי השלימה עם היקף משרתה בשיעור 90%.

התובעת לא הוכיחה כל פגם שנפל בהחלטות ועדת השיבוץ לאיזה מן השנים שלאחר שנת התשע"ב ועל כן התוצאה היא שתביעתה זו של התובעת על סעדיה השונים – נדחית.

סוף דבר – אשר על כן ולאור המבואר לעיל, התביעה נדחית.

במהלך תקופת העסקתה סבלה מאי סדרים וקפוח בתשלום זכויותיה, זאת בנגוד לנהלי התשלום במוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים, בהם כלולה העמותה.

במקרה דנן, העמותה זכתה לתקצוב מאת משרד החינוך (באמצעות מג"י), המגלם את מכלול הזכויות להן הייתה זכאית התובעת, אך חלק גדול מכספים אלה לא הועבר לידה ונותר בכיס העמותה בנגוד לדין ובחוסר תום לב. כנגד תיקצוב זה, העמותה חתמה למג"י על כתב התחייבות ושיפוי מפורש, על פיו היא מתחייבת לשלם לעובדות את תנאי השכר והזכויות הנהוגים במשרד החינוך (להלן: "כתב ההיתחייבות").

בפסק הדין בעיניין מפעי מיום 28.5.13, קבעה כבוד השופטת טרכטינגוט כך: "ערים אנו לכך כי תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי נוקטת במילים "המורים והעובדים במוסד", אך לטעמנו הכוונה במילה "עובדים" הנה לעובדי הוראה בלבד אשר הנם לאו דוקא מורים, לדוגמא גננות, עובדי הוראה בתפקידי ניהול, בתפקידי הדרכה ופקוח, עובדי הוראה במסגרת החינוך המיוחד ועוד.

השלמת פצויי פיטורים - נסיבות סיום העבודה לטענת התובעת, בהתאם לתקופת עבודתה ולשכר שהייתה אמורה לקבל, זכאית התובעת להפרשי פצויי פיטורים בסך 59,909 ₪ (לפי שכר של 6,050 ₪ במכפלת 211 חודשי עבודה) לאחר קזוז הסכום ששולם לה בתוספת פצויי הלנה מיום הווצרות העילה (28.4.15) ועד למועד התשלום בפועל.

...

לאור סיבת ההתפטרות (טיפול בילד), אנו קובעים כי התובעת זכאית למלוא פיצויי פיטורים (לפי שכר קובע של 6,050 ₪) ואין לקזז דמי הודעה מוקדמת.

כמו כן לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

סוף דבר: התביעה כנגד העמותה - מתקבלת ברובה.

להשלמת התמונה יפורטו גם מספר עניינים הנוגעים ל"נוהל הגמישות בהעסקה" שבמסגרתו פוטרה התובעת והמשמשים בסיס למחלוקות שבין הצדדים: אין חולק כי עד ליום30.9.17 חל בנתבע "נוהל גמישות בהעסקת מורים ומנהלים ושינוי והרחבה של סכמויות המנהלים " שתקפו מ 1.9.09 (להלן- הנוהל הישן) .לגבי ישומו של הנוהל הישן יצא חוזר מנכ"ל 8.5-38 נוכח "אופק חדש". (צורף לתצהיר הגב' מזרחי סגנית מנהל אגף בכיר באגף כח אדם בהוראה בנתבע- להלן- גב' מזרחי) מיום 1.10.17 ניכנס לתקפו נוהל מעודכן בנידון שבו בין היתר גם התיחסות פרטנית וספציפית לפיטורי גננות (שבנוהל הישן יושמו לגביהן בשינויים המחויבים, ההוראות החלות על מורים ומנהלים) (להלן- הנוהל החדש).

שלישית- סבורים אנו כי בנגוד לרושם שמבקש הנתבע ליצור ביחס לאופן החמור שבו הוא רואה את היתנהלותה המקצועית של התובעת, בפועל לא כך ראה אותה בזמן אמת.

פיצוי בגין אבדן הזכות פדיון ימי מחלה התובעת טענה כי לו היתה מופרשת לפנסיה ולא מפוטרת כפי שפוטרה, היתה צוברת זכאות לפדיון כ254 ימי מחלה ששווים לדבריה, כ69 אש"ח. בפועל התובעת לא פרטה כיצד נצבר סך הימים שנטען או כיצד חושב שווי פדיונו.

...

סוף דבר התביעה להשבת התובעת לעבודה נדחית.

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין אבדן שכר בסך של 131,040 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך 18,000 ₪ ככל שתמציא התובעת תלוש מקרן הפנסיה שלה לנתבע, ישלם לה הנתבע סך של 25,600 ₪ בגין פדיון ימי מחלה.