פיגור בהפרשות לביטוח לאומי על ידי מעביד

לפנינו תביעה של מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") לחייב את מר מאיר משה יצחק (להלן: "הנתבע") לשלם לה הפרשות לקופת גמל המצויות בפגור וכן פצויי הלנה.

מתצהירו עולות העובדות הבאות: התובעת ביטחה עובדים בתקופות הרלבנטיות לתביעה בביטוחי חיים - מנהלים על פי פוליסות אשר הוזמנו על ידי המעסיק.

העובדת אישרה כי קיבלה מביטוח לאומי חלק של חופשה והפרשות עובד שנוכו ממנה בסך של 4,221 ₪.

...

יחד עם זאת לא מצאנו כי תשלום השיקים לתובעת על ידי הנתבע מלמד על ערוב נכסים, אלא על פעולה לסייע לחברה במצבה הכלכלי הקשה כדי לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובדים.

לפיכך מצאנו כי בנסיבות המקרה יש להרים את המסך באופן חלקי רק על ההפרשות ולא על תשלומי הריסק.

לא מצאנו בנסיבות הענין מקום להטיל על הנתבע הוצאות משפט.

בפתח ישיבת ההוכחות התייצבו מספר עובדים של המעסיקה, על מנת להצהיר בעל פה כי למיטב ידיעתם זכויותיהם הפנסיוניות בגין עבודתם בחברה בוטחו בחברת "כלל". ב"כ מגדל לא הסתפקה בהצהרת העובדים בעל פה שכן לטענתה, בידיה היו מסמכים המעידים על כך שהחל משנת 2013 לא הופרשו כספי הפנסיה של העובדים ל"כלל", לפיכך, ב"כ מגדל היתנתה את מחיקת התביעה בכך שתקבל לידיה טפסי סילוק חתומים על ידי העובדים, אולם אלה לא התקבלו אצלה.

אם כן, יחושב שיעור ההשבה בהיתחשב בהפקדות שבוצעו עבור העובדים ל"כלל", בהיתחשב בפסק הדין שניתן בעיניין "כלל" ובהתאם לתקופת ההעסקה, כפי שעולה ממסמכים שהומצאו על ידי המוסד לביטוח לאומי בהמשך להחלטת בית הדין מיום 22.5.219.

ברוח דומה נפסק כי הוראות תקנות מס הכנסה בתור שכאלה, אינן חלות ביחסים שבין קופת הגמל לעמיתיה (ע"ע (ארצי) 112/08 ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין והעבודה, מיום 17.5.09: "שילוב של הוראות סעיף 8 לתקנון האחיד עם תקנה 22 לתקנות מס הכנסה מעלה שבמקרה של פגור בהעברת דמי גמולים לקרן על ידי המעביד, זכאית הקרן לריבית פיגורים בשיעור שלא יפחת מריבית הפיגורים הנוהגת אצל החשב הכללי במשרד האוצר. חיוב זה הינו פועל יוצא ישיר מהוראות התקנון האחיד והוא לא נשען על הוראות תקנות מס הכנסה בתור שכאלה, אשר אינן חלות ביחסים שבין הקרן ובין עמיתיה". בעניינינו, "מגדל" לא הפניתה לכל מקור הסכמי לחיוב לפי ריבית פיגורים ואף לא טירחה להפנות להוראות הפוליסה הרלוואנטית.

...

בנסיבות אלה, לא שוכנענו שיש לקבל את טענות המעסיקה.

פיצויי הלנת שכר לדידנו אין הצדקה להטיל על המעסיקה בנסיבות מקרה זה פיצויי הלנה, וזאת מששוכנענו כי המדובר בחילוקי דעות בדבר עצם החוב, לאור היעדר ניוד הכספים ושאלת השלכות הדבר על קיומן של הפוליסות (ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958).

על פי סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר קביעה כי לא יחולו לגבי החוב הוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, מותנית בקביעה עובדתית לפיה הקרן שלחה הודעות לעובד ולמעסיק, וכן במסקנה כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנות הקרן, או שהוא חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

לאור כלל נסיבות אלה, אנו סבורים שלא הוכחה עובדה המצדיקה היעתרות לסעד ההצהרתי המבוקש, היינו כי הפיגור בגביית דמי הגמולים חל שלא עקב רשלנות התובעת או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.

סוף דבר המעסיקה תשלם למגדל, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין סך של 51,828.88 ₪ בגין תשלומים עבור פוליסות לעובדיה.

כתב התביעה הוגש בהתאם לנתונים, לרבות שמות העובדים וכן חודשי הפגור בתשלומים לתובעת, אשר היו בידי התובעת ערב הגשת התביעה.

אשר לדרישת הנתבע לתשלום החוב בתשלומים נטען, כי דין הבקשה להדחות שכן מדובר בעובד שעזב את מקום עבודתו ובמקרה זה התשלום לחברת הביטוח ייעשה במזומן, שכן העובד זכאי לקבלת כספו המצוי בתובעת במזומן וככל שהנתבע ישלם את החוב בתשלומים, מנין תשלם התובעת לעובד את הסכומים המגיעים לו? כמו-כן, מדובר בכספי פנסיה של העובד הזכאי להפרשה מידי חודש בחודשו והמחויבת על פי דין להפרשה על ידי המעסיק.

הכרעה שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך נקבע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד בעיניין בית אורה (ע"ע (ארצי) 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06) על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה הכולל ולסכום הנפסק, ולעובדה, כי עובר להגשת התביעה שלחה התובעת לנתבע מכתבי התראה בניסיון לייתר הגשת התביעה; וכן לעובדה, כי בתיק היתקיים דיון אחד וכי פסק הדין בכל הנוגע לסכום החוב ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ומאידך למצבו האישי הנטען של הנתבע, מצאתי, כי על הנתבע לשלם לתובעת נוסף לסכום החוב המוסכם העומד על 15,817 ₪ גם הוצאות משפט בסך 1,060.36 ₪ בגין אגרת בית הדין והמסירות שבוצעו בתיק ושכר טירחת עו"ד בסך 2,500 ₪.

...

אשר לדרישת הנתבע לתשלום החוב בתשלומים נטען, כי דין הבקשה להידחות שכן מדובר בעובד שעזב את מקום עבודתו ובמקרה זה התשלום לחברת הביטוח ייעשה במזומן, שכן העובד זכאי לקבלת כספו המצוי בתובעת במזומן וככל שהנתבע ישלם את החוב בתשלומים, מנין תשלם התובעת לעובד את הסכומים המגיעים לו? כמו-כן, מדובר בכספי פנסיה של העובד הזכאי להפרשה מידי חודש בחודשו והמחויבת על פי דין להפרשה על ידי המעסיק.

הכרעה שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך נקבע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד בעניין בית אורה (ע"ע (ארצי) 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06) על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה הכולל ולסכום הנפסק, ולעובדה, כי עובר להגשת התביעה שלחה התובעת לנתבע מכתבי התראה בניסיון לייתר הגשת התביעה; וכן לעובדה, כי בתיק התקיים דיון אחד וכי פסק הדין בכל הנוגע לסכום החוב ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ומאידך למצבו האישי הנטען של הנתבע, מצאתי, כי על הנתבע לשלם לתובעת נוסף לסכום החוב המוסכם העומד על 15,817 ₪ גם הוצאות משפט בסך 1,060.36 ₪ בגין אגרת בית הדין והמסירות שבוצעו בתיק ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' ס. הנשיאה, השופט אריאל ואגו - אב"ד כב' השופטת גאולה לוין כב' השופט גיל **** ע"א 50878-02-23 המערערת: מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יצחק מנדה המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. משטרת ישראל תחנת אשקלון 3. דיאנה מושאילוב 4. ראול מושאילוב 5. רזיאל מושאילוב 6. אביאל מושאילוב המשיבים 3-6 ע"י ב"כ עו"ד אפרת אסף ועו"ד יהונתן אסף פסק דין

נוכח סימני שאלה לגבי תלושי השכר שהוצגו, שהונפקו על ידי המעסיק מר מרדכייב (חברו של המנוח), שמע בית המשפט עדים שונים לגבי עבודתו של המנוח ולגבי הנפקת תלושי השכר שהוצגו.

יצוין, כי תיק פשיטת הרגל של המנוח בוטל ביום 15.3.17 וזאת לאחר שהמנוח יצר חוב פיגורים בהליך ובית המשפט קבע כי היא ניצל ההליך לרעה.

בפסק דינו של בית משפט קמא נקבע כי העובדה שמעסיק זה או אחר אינו פועל לפי חוק, אינה פוטרת אותו מחובתו לפעול לפי חוק ולעובד עצמו עומדת זכות התביעה כלפי המעסיק, כך שלא ניתן לומר, כי העובד מוחל על הפרשה זו. גם בשים לב להעדר היציבות התעסוקתית של המנוח (עניין אשר יש לו משקל מסוים כאמור בקביעת בסיס השכר) העובדה כי מעסיקו האחרון לא פעל להפריש כספים לפנסיה עבור המנוח, אינה מלמדת כי גם מעסיקים אחרים שייתכן והיה עובד אצלם מאוחר יותר, היו פועלים שלא כחוק.

...

בהתחשב במכלול הנתונים ותוך מתן משקל לנסיבות עליהן עמדנו לעיל, אנו סבורים כי תחת ההכנסה שנקבעה כאמור לצרכי חישוב גובה הפיצוי ראוי להעמיד את בסיס השכר הכולל, לאחר ניכוי מס ובתוספת פנסיה בשיעור 12.5%, על סך של 9,000 ₪.

סיכום סיכומו של דבר, הערעור בשאלת החבות נדחה.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות המשפט בערעור בסך של 15,000 ₪.

כך, בע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.01.2003) (להלן- אדיב) תוך דיון על הממשק בין הקופה ובין העמית הגדיר בית הדין הארצי שלושה תנאים מצטברים בהם הקופה תהיה פטורה מאחריות כלפי העמית: "שלושה תנאים מקופלים בהוראה זו אשר רק בהתקיימות כולם כאחד, משוחררת קופת הגמל מעולה של הוראת סעיף 19 א' (ד) לחוק בדבר אחריותה כלפי העובד:  האחד - חלוף הזמן: קופת הגמל אינה מישתחררת מאחריותה כלפי העובד לפני חלוף שנה תמימה מיום שהמעביד חדל לשלם את חובו לקופה. השני - הודעת הקופה לעובד לאחר חלוף 6 חודשים ראשונים מאז נימנע המעביד מלשלם את חובו לקופה והשלישי - קביעה של בית הדין לעבודה כי הפגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות הקופה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שיחרור הקופה מהתחייבויותיה כלפי העובד, כגון - שהמעביד נמצא בהליכי פירוק ואין סיכוי של ממש לגבות את החוב (פס"ד איילון, שם, בעמ' 643)". (סעיף 9 לפסק הדין, ההדגשה במקור) וזאת תוך הפנייה אל העקרונות שנפסקו בעיניין אנוך לעיל.

מעביד המפר את חוזה העבודה שבו נכללת התנייה מכח צו ההרחבה בדבר הפרשה לקרן פנסיה, ובפועל לא מעביר את הנכויים לקרן הפנסיה, מעמיד  בפני העובד שלוש אפשרויות פעולה: הגשת תביעה לבצוע בעין על ידי העברת התשלומים לקרן הפנסיה.

לא מצאנו קבל את עמדת המומחה בדבר קזוז כספים ששולמו על ידי המעסיק בגין דמי מחלה כנטען בסעיף 65 לחוות דעתו, לאור הסייג הקבוע בסעיף 82 לתקנון מנורה : כמו כן, לא מצאנו מקום לקבל את טענת המומחה כי יש לקזז סכומים פוטנציאליים שהתובע היה יכול לקבל מהמוסד לביטוח לאומי כמפורט בסעיף 66-67 לחוות הדעת, הן משום שהתובע לא קיבל סכומים אלה בפועל והן לאור מסקנות בית הדין הארצי בענין טורעני שככל שמאושר קזוז מעין זה הזכות לקזוז עומדת למוסד לביטוח לאומי ולא לקופה או למעסיק (סעיפים 30 – 31 לפסק הדין).

...

מכאן, אנו מקבלים את טענת התובע כי תחילת עבודתו בנתבע 2 היתה ביום 1.1.2013.

באשר לתביעת התובע לקבל שחרור מפרמיות בתקופה הרלוונטית, מאחר שתובע לא עמד לבחינה בפני הגורם הרפואי, בהתאם לתקנון הקרן, ובשל דחיית התביעה נגד מנורה– תביעתו של התובע לקבל פיצוי בדמות שחרור מרכיב הפרמיות – נדחית.

מסקנה זו, לא מאיינת את המסקנות אליהן הגענו לעיל כך שתביעתו של התובע למתן צו הצהרתי כי בעת אירוע הנכות היה עמית פעיל – נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד מנורה נדחית.