פיברוזיס ריאתי והכרה בנכות על ידי ביטוח לאומי

בתאריך 19.2.13 מונתה ד"ר קרין צ'יקל שלום כמומחית רפואית מטעם בית הדין, אשר התבקשה להשיב על השאלות הבאות: מהו ליקויו של התובע? האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו - בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקויו של התובע לבין עבודתו כמתואר בעובדות המוסכמות? ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, מתבקשת המומחית להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נוטפות)? האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? בחוות דעתה מיום 20.3.13 השיבה המומחית כדלקמן: א. ליקויו של התובע – הפרעה בדרכי הנשימה.

כתוצאה מחשיפה לתחמוצות ברזל עלולה להתפתח מחלת ריאות מסוג סידרוזיס ומחשיפה לקולופוני – אסטמה ופיברוזיס ראתי.

האם במקרה זה קיימת סבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי כזה? ביום 1.10.13 השיבה המומחית: "לא קיים נתון מספרי מדוייק, המשקף את התרומה האפשרית של תנאי עבודתו לגרימת מחלתו של התובע. סביר להניח שהשפעת תנאי עבודתו היא גבוהה מ-50%." דיון והכרעה על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים (דב"ע תשן/48-0 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374).

ככל שדרושה איבחנה ספציפית יותר, לצורך קביעת אחוזי נכות למשל, ניתן לעשות כן בועדה רפואית.

...

המוסד טען כי חוות הדעת אינה חד משמעית כיוון שהמומחית השתמשה במונח "סביר להניח" שקיים קשר סיבתי, ולפיכך המסקנה היא כי לא קבעה באופן נחרץ קיומו של קשר סיבתי.

ביחס למיקרוטראומה קבעה המומחית "סביר להניח כי מדובר במחלה שנגרמה על ידי חשיפות חוזרות לנדפי מתכות ואבק בריתוך שגרמו לפגיעות זעירות מצטברות והסבו נזק זעיר בלתי הדיר שהביא להתפתחות הליקוי." בתשובה לשאלת ההבהרה האם קיימת סבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי, השיבה המומחית כי "סביר להניח שהשפעת תנאי עבודתו (של התובע) היא גבוהה מ-50%". לטעמי, תשובה זו מחזקת את המסקנה כי המומחית קבעה שמתקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע להפרעה בדרכי הנשימה ממנה הוא סובל.

אשר על כן, משנמצאה תשתית עובדתית ורפואית לפיה ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה, ואף להוכיח קיומה של "מחלת מקצוע" – התביעה מתקבלת.

תובענה להכרה בפגימות בעמוד שדרה ובריאות כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- החוק), בדרך של מקרוטראומה.

ביום 11.9.2019 נישאל המומחה התעסוקתי שאלות הבהרה, במסגרתן התבקש להתייחס להערכת נכות של ד"ר שפירר, מומחה ריאות מטעם התובע, אשר אבחן כי התובע סובל ממחלת ריאות תעסוקתית רסטריקטיבית.

ביום 29.7.2020 הגיש המומחה את חוות דעתו, שם קבע כי התובע סובל ממחלת רסטריקטיבית עם נודולים ראתיים קטנטנים ועדות לפיברוזיס ראתי, אשר קשורה בקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית של התובע.

באשר למעמדו של המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, הלכה פסוקה היא כי: "בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמאת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/64- 0 המוסד לביטוח לאומי – שרף, פד"ע ז 461) עוד נקבע בהקשר זה כי : "... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן..

מועד ההופעה המאוחר של התלונות הנשימתיות שלמחלת ריאות פרנכימתית הנה שכיחה במקרים בהם מיתקיים נזק המקרוטראומה, התומך בקשר סיבתי במקרה זה" איבחנה זהה ניתנה על ידי מומחה הריאות מטעם התובע (דר' שפירר).

...

לפיכך, התביעה להכיר בפגימה בעמוד השדרה כתוצאה של תנאי עבודתו של התובע – נדחית.

סוף דבר מתקבלת בזאת התביעה להכרה במחלת הריאות של התובע כתוצאה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

נדחית בזאת התביעה להכרה בליקוי בעמוד השדרה של התובע כפגיעה בעבודה.

תביעת המנוח למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין "Pulmonary fibrosis" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 23.12.2010 בנימוק שלא הוכח קיום ארוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת המנוח ולא נתקיימו התנאים ההלכתיים להכרה עפ"י עיקרון המיקרו טראומה – מחלת מיקצוע ואשר הביאו למחלת הריאות.

ביום 02.05.15 עקב הידרדרות במצבו של המנוח, נקבעה למנוח בענף נכות כללית במוסד לביטוח לאומי נכות רפואית זמנית בשיעור של 100% ודרגת אי כושר זמנית של 100% עד יום 31.12.2015 ושולמה לו קצבת נכות חודשית בסך 2,714 ₪.

נוכח האמור חיווה ד"ר יגלה דעתו, כי קיים קשר סיבתי מובהק בין חשיפתו רבת השנים של המנוח לחלקיקי ואבק מתכות ועשן שמנים ונוזלי קרור במהלך עבודתו במפעל הנתבעת לבין מחלת הריאות האינטרסטיציאלית פיברוזיס של הריאות ממנה סבל, וקבע, כי המנוח סבל ממחלת ריאות אינטרסטיציאלית פיברוטית משנית לחשיפה למתכות, אשר החלה משאיפה לריאות של חלקיקי מתכת מעורבים בעשן אשר נוצרו במהלך עיבוד המתכות במהלך עבודתו רבת השנים במפעל הנתבעת.

...

עסקינן בתביעה שהגיש צבי פרנק המנוח (להלן: "המנוח") נגד מטס תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין נזקים שנגרמו לו בעטיה של מחלת ריאות, שהתפתחה אצלו, לטענתו בעקבות חשיפה למתכות במפעל הנתבעת בו עבד, ואשר הביאה בסופו של דבר למותו.

סוף דבר התובעים לא הוכיחו את טענתם לחשיפה משמעותית של המנוח למתכות, אשר היה בכוחה לגרום למחלת הריאות ממנה הוא סבל.

על כן, ומכל אחד מהטעמים הנ"ל, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

הוכר על-ידי ביטוח לאומי כנכה 100%.

לדברי פרופ' שפיצר, סיליקוזיס הנה מחלה פיברוטית של הריאות אשר מתפתחת כתוצאה משאיפת אבק סיליקה בשלב קריסטליני אשר נלכדים בבועיות הריאה, נבלעים ע"י מקרופגים ראתיים, מועברים לרווחים הבין בועיים שם הם גורמים לשגשוג של רקמה חיבורית והופעת גרנולומות סיליקוטיות קטנות אותן ניתן לראות לראשונה בצלום חזה רגיל.

במצב דברים זה, חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אשר קובע כדלקמן: "לעניין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: "(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק". במקרה דנן, הואיל ועילת התובענה לא נתגלתה לתובע, הרי התובענה היתיישנה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק.

פרופ' קרמר העיד כי חלק ממקרי הפיברוזיס נגרמו על-ידי גורמים סביבתיים, וסיליקה היא אחד הגורמים החשובים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מבכר את חוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר על-פני חוות דעתו של פרופ' קרמר.

סבורני כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לעבודה אצל הנתבעת.

אשר על-כן, התביעה נדחית.

התובע עותר להכיר בפגיעה במחלת הריאות ממנה הוא סובל תוצאה של חשיפה ממושכת לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו, בגדר פגיעה בעבודה ו/או "מחלת מקצוע" כמשמעותן בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

העבודה במחלקת הגמר, שכללה, כאמור, עבודות צביעה, ציפוי, הלחמה והרכבות מכאניות של ציוד התבצעה תחת קורת גג אחת, באולם אחד בגודל של כ-56 מ"ר ללא הפרדה פנימית לחדרים/תאים, למעט חדר צבע בגודל 12 מ"ר, שלא היה מבודד לחלוטין מהמחלקה ובו פתח לחלל המחלקה, מכשיר יניקה וכן חלון אחד שלא נפתח כלל, ו"נישה" שהופרדה על ידי קיר מחיצה בה בוצעו עבודות ליטוש/שיוף.

מגוון החומרים איתם עבד עלול לגרום לברונכיטיס כרונית, אסתמה, ופיברוזיס של רקמת הריאה.

בתיק מצויות 2 חוות דעת נוספות אשר עמדו לעיונו של המומחה הרפואי: חוות דעת רפואית-תעסוקתית של ד"ר גושן מיום 23.6.00 אשר קבע קיומו של קשר סיבתי במובן החמרה, תוך התיחסות לעובדה שהתובע עישן 15 סיגריות ליום במשך שנים וקיומה של "נטיה טבעית". ד"ר גושן בחוות דעתו מציין: "אין ספק שבמהלך עבודתו בחב' "אסטרונאטקס" חלה החמרה במחלה עד כדי צורך לניתוחו שגררה לבסוף נכות גבוהה.

מקרה זה שבפנינו דומה בנסיבותיו לעובדות שנקבעו בעניין עב"ל 521/05 משה קורין נ' המל"ל, שם הכיר בית הדין במחלת הריאות כמחלת מיקצוע עת קבע המומחה הרפואי שיש לייחס 80% מהנזק לעישון ו-20% לחשיפה לחומרים מסוכנים.

...