כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פטירת תובע בבית הדין לעבודה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

לאחר פטירת המנוח, אשר צווה את מניותיו בתובעת לשני בניו, התגלעו סכסוכים בין בניו.
ביום 11.10.2018, ובגדריו של הליך הגישור, חתמו אליאס, פיטר, צ'רלי מצד אחד ומיכאל והתובעת מצד שני, על הסכם מסגרת אשר מפנה לשלושה הסכמים נוספים: הסכם גישור (לסילוק התביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה), הסכם פשרה (לסילוק התביעה בבית הדין לעבודה), והסכם פשרה משפחתי (להלן: "המערכת ההסכמית").
...
על כן, ונוכח מצאי העובדה המפורטים לעיל, דין התביעה בעילה זו להידחות אף היא.
משהוכח שהנתבעים קיבלו כדין, ובהתאם להסכם הפשרה, את הזכות להשתמש בשם "חליל" במסעדה המתחרה, הרי שלא ניתן לאמר שהם חוטאים כלפי התובעת במצג שווא כלשהו, שכן קבלה כדין של זכות ומצג שווא – תרתי דסתרי הם. נוכח כל האמור – התביעה נדחית.
נוכח כל האמור, אני מחייב את התובעת לשאת בשכר טירחת עורך דין הנתבעים בסך של 60,000 ש"ח. מאחר והנתבעים לא פירטו בסיכומיהם את הוצאות המשפט ולא צירפו מסמכים התומכים בכך, כמצוות תקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, הרי שאין לחייב התובעת בהוצאות המשפט שנגרמו להם, ככל שנגרמו.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עובדות שאינן שנויות במחלוקת אין חולק שאת הבניין בנה אביהם של האחים עמוס ויוסף מר-חיים, מר אליעזר מר-חיים, והוא ניהל אותו עבור שני בניו עד מותו, בשנת 1977.
בחודש מאי 2014 הגיש הנתבע 2 תביעה לבית הדין לעבודה, וביום 3.7.14 ניתן בה פסק דין (צ"ו 7743-05-14, נספח ז' לתצהיר מטעם התובעת).
...
במצב דברים זה, אף אם תיאורטית ניתן היה לראות בתקופה הזמנית בה עבד הנתבע 2 כשכיר בעסק, אני סבורה שמר-חיים מחל על כך. הנתבע 1 לא הפר את הסכם השכירות כאמור, אני סבורה שהנתבע 2 היה דייר מוגן בעסק באופן רציף משנות השבעים ואילך, וממילא הנתבע 1 לא הפר את תנאי הסכם השכירות כשהכניס אותו כשותף.
לסיכום התובעת רכשה מהבעלים הקודם את החנות כתפוסה, ושילמה עבורה בהתאם.
לפיכך, אני דוחה את התביעה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעת טוענת כי לאחר שנקבעה דרגת נכותו של המנוח בעבודה היה על הנתבע ליזום בדיקה של הזכאות לקיצבה מיוחדת ואולם לאחר שהתברר לנתבע כי המנוח נפטר, הנתבע לא הביא את המידע אודות האפשרות להגיש תביעה לגימלה מיוחדת לידיעת התובעת ובכך מנע ממנה את האפשרות להגיש תביעה.
הנתבע טוען כי אין לקבל את טענת התובעת לפיה אין תחולה להוראות סעיף 296, הנתבע טוען כי התובעת הייתה מיוצגת היטב בהליך וכן נטען כי לא היתה למל"ל חובה לידע את התובעת בדבר זכותה להגיש תביעה לגימלת שר"מ. בעיניין זה מבקש הנתבע להסתמך על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 711/08 יצחק צ'רבינסקי – המל"ל [פורסם בנבו](17.3.10) ועב"ל (ארצי) 57861-01-11 אסתר לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](8.8.12).
...
מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה עילת התביעה בהליך דנן נוצרה לכל המאוחר בעת שנקבעה דרגת הנכות של המנוח – ביום 2.6.16, ואילו התביעה דנן הוגשה ביום 2/4/20 בחלוף כמעט 4 שנים.
עוד נציין כי לדידנו אין צורך להכריע בשאלות הנוגעות לתחולת סעיף 308 לחוק בנסבות דנן, שכן משלא הוגשה תביעה במועדים הרלוונטיים, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, לפי סעיף 296 לחוק.
לנוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השאלות שבמחלוקת בתביעה כפי שהוגשה – מועד תחילת תשלום גמלת התלויים שאושרה לתובעת בגין פטירת בעלה ובסיס השכר לחישוב שיעור הגימלה.
בסעיף 15 בתצהיר עדות התובעת אשר הוגש בהליך שניהלה נגד מעסיקי המנוח בבית הדין לעבודה, הצהירה התובעת כי הנתבעים שם שילמו לתובע שכר 10,000 ₪ במזומן וכי "פרקליטה הסביר לה" שזה שכר היסוד לחישוב זכויותיו (עמ' 43 לקובץ כתב התביעה).
...
דיון והכרעה לאחר עיון במלוא המסמכים בתיק ובחינת טענות הצדדים החלטנו לדחות את טענת התובעת כי שכר המנוח, ששולם במזומן, הוא בערכי נטו.
הנתבע החליט להכיר בבסיס שכר על סך 10,000 ₪ ואיננו מתערבים בקביעתו זו אף ששוכנענו כי סכום זה כולל שעות נוספות.
על כן, אנו דוחים את התביעה בנוגע למחלוקת היחידה שנותרה בה, ומאשרים את קביעת הנתבע כי שכר המנוח לעניין גמלת התלויים הוא 30,000 ₪ ברוטו לרבע שנה כאמור.
משהוכרה זכאות התובעת לגמלת תלויים החל מנובמבר 2017, ובסיס השכר לו טענה, הגם שנדחתה טענתה לשכר בערכי נטו החלטנו לחייב את הנתבע בהוצאותיה בסך 3,500 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

משפניה נוספת של ב"כ העותרים לערוך להם שימוע לא התקבלה, הגיש זה תביעה לבית הדין לעבודה בעיניין, תביעה שנמחקה בהסכמה מחוסר סמכות עניינית.
זאת, לאחר שהם נחשדו בבצוע עבירות אלימות ושיבוש הליכי חקירה בעקבות ארוע שארע באותו בית כלא ממנו הורחקו, ארוע שבו מצא אסיר את מותו ומספר אסירים אחרים נחבלו.
...
המשיבה טענה שיש לדחות את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים, וזאת תוך חיוב העותרים בהוצאות.
בחינת הנסיבות בענייננו הובילוני למסקנה לפיה יש להורות לשב"ס לערוך לעותרים שימוע בתוך פרק זמן קצר ואולם זאת מבלי לבטל בשלב זה את ההחלטה שהתקבלה בעניינם.
למסקנה זו הגעתי מתוך שנתתי דעתי, בין היתר, למידת הנזק שנגרם לעותרים בהינתן כך שמדובר בסנקציה שהיא לא מן החמורות ואף היא לתקופה זמנית; לשיקול הדעת המוגבל במיוחד של בית המשפט בהתערבות בהחלטות על איוש תפקידים בגופים ביטחוניים דוגמת שב"ס; ולסיכוי האפשרי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבל את העתירה באופן חלקי במובן זה שאני מורה לשב"ס לערוך בתוך שבעה ימים שימוע לכל אחד מן העותרים.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו