פטירת חבר קיבוץ לפני שיוך דירות

בנוגע לשיוך הדירות, ביום 14.4.96 ובהמשך להחלטה 751 הוציא האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל את הוראה 53 שעניינה "הקבוץ במבנה האירגוני החדש". בסעיף 7(ה) להוראה כתוב, בין היתר, כך: "תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האספה הכללית של האגודה בדבר השינוי. זכות זו תהיה שמורה לצאצאים, במקרה של פטירת החבר, חו"ח, בין מועד ההחלטה לבין המועד שההחכרה תהיה ניתנת למימוש בפועל, בכפוף להסכמת האגודה, בהתאם להחלטה" (ההדגשה הוספה - א"ר).

אכן, יש מידת מה של שרירותיות בקביעת מועדים קובעים בתאריכים קונקריטיים, והיא עלולה ליצור עגמת נפש, מקום שחברים אשר השקיעו כל חייהם בבניית הקבוץ אך נפטרו לפני המועדים הקובעים, לא זכו להוריש לילדיהם מפרי עמלם, בעוד שחברים אשר לא היו אלא זמן קצר (להלכה - יום בודד) חברי קבוץ בעת החלטות השיוך השונות, זכאים (הם ויורשיהם) לחלק בנכסי הקבוץ, בגדרי מפתח השיוך.

...

כך נקבע, למשל, בעניין קיבוץ גבת: "מכל האמור לעיל עולה, שבסעיף 77(ג) לתקנון הקיבוץ ביקש הקיבוץ לקבוע תשלום דמי עזיבה לחבר קיבוץ אשר עזב את הקיבוץ ופתח בחיים חדשים מחוצה לו, כפי שנקבע בתקנות ובכללי התנועה. הפרשנות המתיישבת עם המכלול היא זו שלפיה לא התכוונו מנסחי התקנון לזכות את יורשיו של חבר שנפטר בדמי עזיבה. מסקנה זו נתמכת באופן ברור ביותר בנוהג רב השנים שלפיו לא שולמו דמי עזיבה ליורשיו של חבר קיבוץ שנפטר" (ת"א (נצרת) 534/04 פרחה נ' קיבוץ גבת, פ"מ תשס"ד(2) 784, 795 - השופטת מויאל).

בעניין עין גל נקבע כך: "טענת הקיבוץ לפיה הרעיון מאחורי דמי העזיבה הינו מענק סיוע לחבר העוזב את הקיבוץ להתארגן מחוץ לקיבוץ הואיל ובשנות חברותו בקיבוץ הוא לא צבר כספים שיאפשרו לו התארגנות כזו, מקובלת עלי, ותואמת את העובדה כי יורשים של חברי קיבוץ שנפטרו לא קיבלו עבורם 'דמי עזיבה'" (ת"א (נצרת) 536/06 איילת עין גל נ' קיבוץ יפתח (לא פורסם), בעמ' 27 לפסק הדין - השופטת לוי; ראו גם: ת"א (פתח-תקוה) לוקוב נ' קיבוץ נען, פסקה 77).

לסיכום נראה, מהטעמים הרבים שהובאו, כי חבר קיבוץ שנפטר בטרם עזב את הקיבוץ, אין עזבונו זכאי לדמי עזיבה.

במסגרת ההמרצה, עתר המשיב להצהיר, כי לאחר מות המנוחה, אין לבניה – הם המבקשים בבקשה זו, שאינם נמנים על חברי הקבוץ, זכויות כלשהן בדירה, לרבות זכות קניינית, חוזית, ירושה, או חזקה וזאת בהתאם לתקנון הקבוץ ולחוזה החכירה, המעידים על הזכויות הקנייניות של הקבוץ בכל הדירות בקבוץ.

מעבר לכך נטען, כי אף אם הנם יורשים כדין של המנוחה, הרי שעדיין אין בכך כדי להקים להם זכות כלשהיא בדירה, שכן, זכות השמוש האישית שהייתה למנוחה בחייה לשימוש זמני בדירה אינה ניתנת להורשה או להעברה, מה גם שהליך שיוך הדירות בקבוץ טרם הסתיים.

לטענת המבקשים, לחברי הקבוץ ויורשיהם, ובהם גם המבקשים, שהנם יורשיהם החוקיים של הוריהם המנוחים, אשר היו חברי קבוץ ביום הקובע, קיימות זכויות בדירות מכוח החלטות השיוך השונות אותן קיבלו חברי הקבוץ במהלך השנים ובהן גם קבלת תקנון קבוץ מתחדש, העוסק, בין היתר, בהעברת הדירות לידי החברים.

...

אשר על כן, אני מורה למשיב לגלות מסמכים אלה למבקשים, ככל שאלה מצויים בידיו, וזאת תוך 7 ימים מהיום.

לאור האמור, הבקשה בהקשר זה נדחית.

אשר על כן, הבקשה לעניין זה נדחית.

ועוד, "לפיכך ולאור העולה מסעיפים 44 ו- 68 לתקנון המתחדש ומעדותו של מר אסף הנ"ל, הרי שגם אם לפי התקנון המתחדש הקבוץ רשאי להעביר דירות לידי חבריו (מה שלפי התקנון השיתופי לא היה הדבר אפשרי), הרי שכל עוד לא הועברו הזכויות בפועל על שם החבר (ובעניינינו אין מחלוקת כי לא הועברו וכי תהליך השיוך טרם נסתיים ראו סע' 60 לכתב התשובה) הרי שהחזקה בדירה חזרה לידי הקבוץ לאחר פטירתה של המנוחה והקיבוץ ממשיך להיות בעל הזכויות בדירה, ולמשיבים כיורשי המנוחה אין כל זכויות ספציפית בדירה זו אף מכוח התיקון הנ"ל". ועוד, "לסיכום –אני דוחה את הטענות של המשיבים כי ההחלטות אותן קיבל הקבוץ משנת 2004 ואילך הקימו להם זכויות בדירה דנן. כל שמעניקות החלטות אלו, הן את הזכות לשייך דירה כלשהיא בעתיד (או חלף דירה) לכשיושלם הליך השיוך בקבוץ. מסקנה זו מתקבלת אף לאור דבריו של ב"כ המשיבים בפרוט' מיום 25.1.17, עמ' 10, שורה 2), כדלקמן – "למרשי יש זכות על פי החלטות הקבוץ...יש החלטות האומרות שלחברים יש זכויות בדירה כזו או אחרת, אבל לומר שלחברים אין בכלל זכויות בדירות, זו הטעייה ולא נכון, זה לא אנחנו קבענו". עד לסיום הליך השיוך (מה שלא אירע בעניינינו) עוברות זכויות השמוש והחזקה בדירות לאחר פטירתו של החבר לידי הקבוץ".

...

א לתקנון הקיבוץ, קובע כי מועד הזכות המוקנית לקיבוץ לשימוש והעברה בנכסים (ראו סעיף 68 לתקנון) לא חלה על מי אשר נרשם על שמו הנכס בהתאם לסעיף 44 לתקנון, וכך נרשם: "... לא יחול על בית החבר אשר נרשם על שמו בהתאם לס' 44 לעיל". סבורני, כי מדובר בהתנסחות ברורה וחד-משמעית, שאינה ניתנת לפרשנות אחרת.

משכך, בשלב זה, לא מצאתי להיעתר לצו הצהרתי לגבי זכויות עתידיות לחזקה ושימוש בדירות מקום שהסעד המבוקש הינו מוקדם, קרי בטרם רישום זכויות התובעים בדירות.

סוף דבר התביעה נדחית.

הפועל היוצא של קביעה זו היה, כי הורי העותרים שחדלו להיות חברי קבוץ טרם מועד מתן החלטת שיוך דירות המגורים, איבדו את זכאותם לשיוך כאמור.

בית המשפט העליון ציין, אומנם, כי קיימת "שרירותיות בקביעת מועדים קבועים קונקריטיים, והיא עלולה ליצור עגמת נפש, מקום שחברים אשר השקיעו כל חייהם בבניית הקבוץ אך נפטרו לפני המועדים הקובעים..." (פיסקה ל"ו לפסק דינו של השופט רובינשטיין).

...

אולם, בסופו של דבר לא מצא בית המשפט העליון לסטות מן הכלל שנקבע בעניין חן. עיינתי בטענות העותרים בנוגע לחשיבות ולקשיות שבקביעה זו. איני סבור כי טענות אלה נמנות עם הטענות המצדיקות דיון נוסף, שהוא הליך נדיר ויוצא דופן השמור למקרים חריגים בלבד.

העתירה נדחית, איפוא, בלא שהוגשה תשובה.

לעניין טענת התובעת בדבר אי אימוץ המלצות התנועה הקיבוצית (להלן: "התק"מ) כפי שהן עולות מ-ת/2; הלכה למעשה ת/2 עוסק בהמלצות התק"מ בנוגע לזכויות האלמנים/אלמנות ומשפחות חד הוריות בקבוץ המתחדש, כאשר לעניין שיוך הדירות המליץ התק"מ כי: "במקרה שהפטירה היתה לפני היום הקובע – מוצע שבמסגרת ההתחשבנות בתהליך שיוך הדירות תינתן תוספת ותק של שליש...

יתר על כן, במקרה דנן לא ניתן לומר כי הקבוץ לא היה מודע לאפשרות החלת זכויות לגבי העבר והכרה בותק של הנפטרים כהטבה ליקיריהם שנותרו חברים בקבוץ, וראה לעניין זה המגמה להיתחשב בותק של המנוח כחלק מחישוב כלל הותק בהליך שיוך הדירות, החלטת הקבוץ להיתחשב בותק של המנוח בחישוב חלוקת הרווחים ממפעל הקבוץ, החלטת הקבוץ כי אלמנה שבן זוגה לא הגיע לגיל פנסיה תהיה זכאית להשלמת קצבת השארים (מביטוח לאומי) עד לגובה הפנסיה התקציבית המקובלת בקבוץ (ראה נספח ה להמרצת הפתיחה המתוקנת).

...

תחילה הוגשה התביעה על דרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 1098/04) והופנתה כנגד נתבעים רבים, ביניהם רשם האגודות השיתופיות, אשר רובם נמחקו בסופו של דבר, וכיום מופנת התובענה כנגד קיבוץ יפתח והנהלת הקהילה של קיבוץ יפתח ונדונה בדרך של תובענה רגילה, והכל כפי הסכמת הצדדים מישיבת יום 15.12.05: "בהמלצת בית המשפט הגענו להסכמות כדלקמן:

התובעת לא הביאה דוגמאות קונקרטיות נוספות באשר למשפחות במצבה או במצב דומה המקבלות יותר ממנה, או אף מעבר לכך התובעת כלל לא פירטה איזה צורך באופן ספציפי לא מסופק לה, קרי מהו הסכום אותו היא נידרשת להוציא בחודש אל מול הכנסתה החודשית, האם יש לה חובות, האם משהו נמנע מילדיה בעקבות המעבר למודל החדש וכיוצב', ובשל כך דין טענותיה להידחות.

מן המקובץ עולה כי דין התביעה על כל רכיביה להידחות.

בהיתחשב במהות התובענה לא אחייב את התובעים במלוא ההוצאות שהיה ראוי לפסוק וע"כ אני מורה כי התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ח (25/12/2007) בלשכתי בהיעדר הצדדים.