פטירת התובע במהלך המשפט בתביעת פיצויים בגין תאונת עבודה

לפני תביעה לפצוי ניזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה – על-פי הנטען – במהלך עבודתו של התובע כשכיר אצל הנתבע, למטרות בניה.

בין מועד הבירור לבין מועד הגשת הסיכומים נפטרה בת התובע; בית-המשפט מישתתף בצערו על כך. מהעבר השני של המתרס נשמעו עדויותיהם של הנתבע ורעייתו, גב' זהבה דוד [להלן רעיית הנתבע; תצהיריהם סומנו נ/1 ו-נ/2 בהתאמה].

...

אני דוחה את טענת הנתבע כי התובע ביצע את העבודות כקבלן עצמאי.

אין בידי לקבל את טענת התובע שנבצר ממנו לבצע את העבודה שאותה תיאר בדרך אחרת שאינה כרוכה בנטילת סיכון לא סביר למעידה ונפילה.

התביעה נדחית.

בע"א 9788-07 עזבון המנוחה הדיל מרמש נ' ד"ר אילנה שלזינגר, פ"ד סד(1) 54, (פורסם בנבו 30.5.10) נקבע שיעור הפצוי בגין אבדן שירותיו של בן זוג ואב בסכומים שבין 200,000 ₪ ל -300,000 ₪ : "4. כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעיניין נשוא העירעור כאן – ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להיתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו – מכאן, נעה מטוטלת הפצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח. המטוטלת נעצרת במקום הגאוגרפי הנבחר על-ידי שופט הערכאה הראשונה, לאחר שהוא בוחן, לצורך השוואה, נתונים שונים ובהם שכר מטפלות, גיל הילדים הנזקקים לטפול ומספרם (כאשר הפצוי אינו מהוה בהכרח מכפלה הנקבעת על-ידי מספר הילדים)." במקרה דנן, בעת פטירתו של המנוח היו ילדיו רכים בשנים, את השלכות החוסר שבנוכחותו של המנוח ניתן ללמוד בין היתר מהעובדה שלאחר פטירתו לא עבדה התובעת במשך תקופה ממושכת וזאת סביר להניח, גם עקב הצורך לתפקד בתא המשפחתי לבדה, ללא סיוע כלשהוא מהמנוח ותוך נטילת מחויבויותיו המשפחתיות.

נראה, כי המל"ל דחה התביעה, כיוון שסבר שהמנוח היה בגילופין בזמן ארוע התאונה ולכן הניח, כי המנוח סטה מדרכו לאחר העבודה, לצורך שתייה ולכן אין מדובר בתאונת עבודה.

...

הפרטים שנרשמו על ידי השוטר בעריכת הדוחות היוו ראיה לכאורה לעניין מקום המגורים ולכן מצא בית המשפט כי המצאת המסמך במקום המגורים הוא בגדר המצאה כדין.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התרשומת היא בגדר פסילה מותנית ומביאה למסקנה שהמנוח הוזהר.

כללי התובע, יליד 1991, היה מעורב ביום 17.11.19 בתאונת דרכים, עת נהג במסגרת עבודתו במשאית שהתנגשה ברכב פרטי (יש לציין כי נהג הרכב הלך לעולמו עקב התאונה).

אשר לתקופת אי הכושר הסבירה עקב התאונה, סבורני כי מכלול הראיות שהונח לפניי, לרבות תצהיר התובע והמסמכים הרפואיים שהוגשו על ידו, מובלים למסקנה שיהיה זה סביר לאשר תקופת אי כושר מלא עד ליום 31.8.20, כפי שאושר על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת "נכה נזקק". יצוין כי המסמכים הרפואיים מצביעים על מסכת ארוכה למדיי של פניות לקופת חולים בתלונות על כאבים ומיגבלות בעמוד השידרה, כמו גם על תלונות במישור הנפשי, לרבות חוסר שינה, הסתגרות בבית וכיוצא באלה, וכן על מיגוון טיפולים רפואיים שניתנו, לרבות טפולי פיזיותראפיה.

בנסיבות אלה מצאתי לקבוע שהתאונה גרמה לתובע אי כושר מלא מעבודה עד ליום 31.8.20, באופן המזכה אותו בפצוי בגין הפסדי השכר שנגרמו לו בתקופה זו. כעולה מחומר הראיות, התובע לא עבד בתקופה הנדונה, וסבורני כי הוכח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי אילמלא התאונה הוא היה עובד ומשתכר בתקופה זו. בהקשר אחרון זה אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה בחלק מהתקופה הנדונה חלו מיגבלות בשל מגיפת "הקורונה", שכן לא הוכח ברמה הנדרשת שהתובע לא היה עובד בשל כך, ואף לא מן נימנע שהתובע היה ממשיך לעבוד חרף מיגבלות כאלה ואחרות, בשים לב לעיסוקו כנהג משאית.

הוצאות התובע ביקש פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לו עקב טיפולים רפואיים ונסיעות לצורך כך. הנתבעת סבורה שהתובע אינו זכאי לפצוי, בין היתר בשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה אשר ההוצאות הרפואיות בגינה אמורות להיות מכוסות במסגרת המוסד לביטוח לאומי.

...

סבורני שאין ממש בטענה זו. כאמור, אין חולק שהתובע נהג במשאית בעת שזו התנגשה עם הרכב הפרטי.

אשר לטענת הנתבעת לפיה עלות צריכת קנאביס מכוסה במסגרת הביטוח הלאומי, סבורני כי טענה זו לא הוכחה כדבעי, כאשר הנטל בנדון הוטל על הנתבעת.

סוף דבר סך נזקי התובע עקב התאונה, כמפורט לעיל, עומד על 748,587 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 582,345 ₪.

בית משפט השלום בקריות ת"א 7503-09-21 פלוני נ' קונדי קפה ומאפה בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט בן ציון ברגר תובעת פלונית נתבעים 1 קונדי קפה ומאפה בע"מ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

התובעת הגישה תביעה לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 20% עד ליום 17.4.2020.

ביום התאונה פנתה התובעת לביה"ח לניאדו ושם ציינה כי "בזמן ארוע מהעבודה נכוותה מתה רותח" (ראו: נספח לכתב התביעה) בבדיקת התובעת היא אובחנה כסובלת מכוויה בדרגה שתיים בשד ימין כ- 0.5% ומכוויה בדרגה ראשונה בחזה וברגל שמאל.

...

התובעת טענה כי התאונה נגרמה כתוצאה מדבר מה אשר נמצא בשליטת הנתבעת 1 או מי מעובדיה ונסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 או מי מעובדיה לא נקטו באמצעי זהירות מאשר שנקטו באמצעי זהירות.

על כן, אני סבור שיש לזקוף לחובת הנתבעים את עצם ידיעתם על עדים לאירוע ואי הבאתם ללא כל הסבר לאחר שזומנו לעדות.

לאור כל האמור, הרי שגם מכוח הכלל העוסק ב"דבר מסוכן" הקבוע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, הרי שיש להשית על הנתבעים אחריות על האירוע.

בכל הנוגע לאשם תורם, מאחר שלא נטענה כל טענה קונקרטית לעניין אשם תורם והנתבעות טענו את הטענה בכלליות בלבד מבלי לפרט מהו האשם התורם של התובעת במקרה זה, הרי שהטענה נדחית ואוסיף שמאחר והגרסה המאוחרת של הנתבעות כאילו התובעת נטלה את כוס התה ושפכה את הכוס על עצמה נדחתה בהעדר הוכחה הרי מכללא ניתן לקבוע שלא הוכחה כל תרומה של התובע לאירוע שבו נשפך כוס התה.

הנתבעת בסיכומיה דוחה דרישה זו. יש לדחות התביעה לפצוי בגין אובדן ימי מחלה וימי חופשה, שכן לא הוכח כי על פי תנאי העסקתו של התובע זכאי התובע כלל לפדיון ימי מחלה בעת פרישה.

לטענתה התובע סיים תוחלת חיי עבודתו בחודש מאי 2016 כפועל יוצא מגילו ונסיבותיו האישיות (מות אישתו) וללא קשר לתאונה.

לפיכך, זכאי התובע לפצוי בגין הפסד שכר שניגרם לו עקב הפגיעה התפקודית שסבל מהתאונה לגבי התקופה שלאחר הפסקת עבודתו בעריית פתח תקווה, לתקופה החל מחודש 03/2016 ועד להגיעו לגיל 75 (כמפורט בסעיף 25 לעיל), לפי נכות תפקודית בשיעור 25%, בהתאמה לקביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט בתחום הנורולוגי והגריאטרי.

מדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, אשר ההוצאות הרפואיות בגינה מכוסות על ידי פי חוק בריאות ממלכתי, כאשר בנסיבות בהן עסקינן בתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר הוצאות אלה מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לפיכך, אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק של עזרת הזולת וסיעוד לעבר (מאז התאונה ועד היום) על דרך האומדנא בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪.

לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין רכיב זה –נדחית.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 ימים פיצוי בסך של 413,852 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.