מר דיין טוען כי לאור מיקומו המרכזי של הנכס והעובדה שלא שולמו בגינו מיסי ארנונה לאורך תקופה ארוכה, מעידים על כך שהמשיבה ידעה, ולו בכוח, כי הנכס ריק, ודי בידיעה זו כדי לטעון ל'עצימת עיניים' מצד המשיבה.
המשיבה טוענת כי ככל מר דיין סבר שזכאי לפטור כזה או אחר מתשלום ארנונה, היה עליו לעשות כן בזמן אמת אולם מר דיין לא מחה על חיובי ארנונה בפני ערכאות שיפוטיות אלא רק לאחר נקיטת הליכי מימוש דירת המגורים.
אולם, בהתאם הלנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה מס' 7.1002 מפברואר 2012, "הפעלת הליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המסים (גבייה), סעיף 7 מיפרט עילות בהתקיימן מוצדק להשהות את הגבייה והרשות לא תחשבה כפועלת בשיהוי. בין העילות, בסעיף ג' – שהות החייב בחו"ל. במקרה זה התקופה תוארך עד שנודע לרשות על חזרת החייב לארץ או עד שינוי נסיבות המונעות את פתחית הליכי הגבייה. דהיינו גם בענייננו, משהמשיבה ניסתה לאתר את מר דיין בין השנים 1992-1995 והתוודע כי הוא שוהה באופן קבוע בחו"ל, מיתקיים התנאי ואין לומר כי המשיבה השתהתה בגבייה.
...
אשר לערעור המנהלי, אין מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר והערעור נדחה.
עם זאת, כיון שאני סבורה שהמשיבה חרגה מבמכותה לעניין הטלת חוב השותף על מר דיין, סכום החוב בהוצאה לפועל יעודכן כך שתחת הפחתת 250,000 ₪ בגין התשלום ששילם מר ברוכים, יופחתו 342,000 ₪ נוספים, כך שסך הכל יופחת מהחוב סכום של 592,000 ₪, נכון ליום 20.5.12.
לאור דחיית טענותיו של מר דיין, אני מורה על חידוש הליכי גביה ומימוש בהוצאה לפועל של הסכום המעודכן.
