פטור מרישיון נהיגה לבעל רישיון נהיגה בינלאומי שנוהג בישראל

באשר לטענת המניעות דחה בית המשפט קמא את טענת סוכן הביטוח כי לא ידע שהמערער נוהג עם רישיון נהיגה זר. בית המשפט קמא קבע כי "סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי, או שהייתה צריכה לדעת מתוך המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות, אילו קיימה את הנהלים כלשונם, כי התובע – ששמו נקוב בתעודות החובה כנהג היחיד, איננו אזרח ישראלי, אלא אזרח קולומביאני וכי אין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי, והוא מסתמך בנהיגתו על רישיון נהיגה בנלאומי ורישיון זר מקולומביה" (ההדגשה במקור – ח.ב.; ס' 78 לפסק הדין).

בפסק דין בעיניין תאסירי, צוין בפוליסה כי "בתנאי שהאדם הנוהג הנו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה". כלי הרכב הנקוב בתעודה היה אופנוע שנפח מנועו היה עד 1000 סמ"ק ואילו למערער שם היה רשיון לנהוג על אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 500 סמ"ק. בית המשפט העליון קבע כי חברת הביטוח לא הייתה צריכה לבדוק האם רישיון הנהיגה של המבוטח מתאים לכלי הרכב שנקוב בתעודה, ואת השינויים שחלים ברישיון מעת לעת.

משיקולים אלה גם לא מצאתי להחיל בנסיבות המקרה את "חזקת ידיעת הדין", ככזו שפוטרת את חברת הביטוח וסוכנות הביטוח מלהביא לידיעת המערער כי נהיגתו בישראל, בהסתמך על רישיון נהיגה זר, מותנית בתנאים, שאם לא יתקיימו, אין לפוליסה כל תוקף.

...

לכן סביר להניח כי לו היו המערער או המעביד מודעים קודם לקרות התאונה לכך שבהעדר רישיון נהיגה ישראלי אין תוקף לכיסוי הביטוחי, הם היו פועלים להסדרת רישיון הנהיגה של המערער, שהרי מה הטעם לשלם פרמיות ביטוח עבור אופנוע שלנוהג היחיד בו אין כיסוי ביטוחי בגין נהיגה זו. סיכומו של דבר, לאחר שקבע בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה בינלאומי, ולאחר שנקבע כי לא הוצג למערער המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השימוש ברשיון כזה, דעתי היא שהיה מקום לקבל את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי הפול מנוע מלהסתמך על העדרו של רישיון נהיגה ישראלי למערער.

הפועל היוצא מכך הוא ששומה על הפול להעמיד כיסוי ביטוחי לארוע, ולפצות את המערער בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. מסקנה זו מייתרת את בירור תביעתו החלופית של המערער נגד קרנית.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי להרכב לקבל את הערעור בחלק המכוון נגד הפול, לקבוע כי הפול מנוע מלכפור בכיסוי הביטוחי כלפי המערער ולהורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא, על מנת שידון בשאלת הנזק שנגרם למערער.

תקנה 567 לתקנות התעבורה קבעה בעת התקנתה כי - "מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" ובידו רישיון נהיגה לאומי או בין לאומי בתוקף יהיה "פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 7 לפקודה...." (סעיף 10 כיום); תקנה 567א מתירה נהיגה עם רישיון נהיגה זר, למי שהנו תושב ישראל "אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו... למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל... ". המערער טוען כי תקנה 567, ו"סובבותיה", כניסוחו, הותקנו ללא מקור סמכות, ומשכך לא חלות על המערער גם ההגבלות הקבועות בתקנה על נהיגת רכב עם הרישיון הזר שברשותו.

בסעיף 75 נקבעה סמכות יחודית של השר "להתקין תקנות, הבאות ליתן תוקף לכל אמנה בין-לאומית, שמטרתה להקל על התנועה הבין-לאומית של מכוניות והקובעות הוראות לנתינתם ולאימותם של תעודות מסע, תעודות אישור או היתרים, שיש בהם להועיל לבני אדם היושבים בישראל, כשהם לוקחים אתם את מכוניותיהם לחוץ לארץ באופן זמני, או לנהגים הנוסעים לחוץ לארץ כדי לנהוג בכלי רכב". הוראה זו מכוונת לנהגים, תושבי ישראל, הנוהגים בחו"ל או לוקחים את כלי רכבם לחו"ל, והיא באה להוסיף, ולא להגביל, על הסמכות הכללית של השר להתקנת תקנות לעניין רשוי נהגים, ומתן פטור מרישיון בתחומי ישראל, הקבועה בהוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, ללא זיקה להוראות האמנה.

...

"כשהבנתי שהוגש כתב אישום והלכתי ונכנסתי לענין לעומק, הגעתי למסקנה שאני יכול לנהוג עם רישיון נהיגה בריטי במדינת ישראל. חלק מההחלטה היתה שב - 2016 ללכת לעשות המרה, זה לא פשוט אחרי 11 שנים. בוודאי שלא אלך לעשות זאת אחרי שעו"ד כץ אמר לי שהכל בסדר". המערער מסר בעדותו כי "הסיבה שאני נוהג עם רישיון נהיגה זה כי לא מצאו להחזיר לי את הרישיון נהיגה הקודם" (ע' 14), והשיב בשלילה לשאלת המאשימה אם התעניין בסיבה לאי חידוש רישיון הנהיגה שלו מאז שנת 2007; לשאלה אם קיבל מכתב ממשרד הרישוי השיב, "לא שאני זוכר" (ע' 17).

טענה נוספת הנגזרת מאותן נסיבות, הינה הגנה מהצדק, שכן המערער "הסתמך ופעל על פי עמדתו והחלטתו של ראש "הרשות" שהעמידה אותו לדין" בהליך הקודם, "ומצא עצמו מואשם או אפילו מורשע, אך ורק מאחר והתחלף אותו ראש "הרשות" האמורה באדם אחר.

עם זאת, משנמנעה המשיבה מהבאת ראיות בבית משפט קמא, באשר לנסיבות הקשורות בביטול כתב האישום בבית משפט קמא, ולנוכח כך שהמערער מצא עצמו עומד לדין, לאחר שכתב אישום קודם בוטל, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להקל בעונשים שנפסקו באופן שעיקרם יהיה צופה פני עתיד, ומורה אני על ביטול עונש הפסילה בן 6 חדשים בפועל שהוטל על המערער, ועל הותרת עונשי הקנס והעונשים המותנים, ללא שינוי.

" סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה קובע: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר." בעיניננו אנו וכמפורט לעיל, אין מחלוקת על כך שהנתבע 1 מתגורר בארץ מזה כ19 שנים ולא שהה מחוץ לישראל תקופה של 3 חודשים רצופים (ראה עמ' 8 שורות 22-23 לפרוטוקול).

משיקולים אלה גם לא מצאתי להחיל בנסיבות המקרה את "חזקת ידיעת הדין", ככזו שפוטרת את חברת הביטוח וסוכנות הביטוח מלהביא לידיעת המערער כי נהיגתו בישראל, בהסתמך על רישיון נהיגה זר, מותנית בתנאים, שאם לא יתקיימו, אין לפוליסה כל תוקף.

לכן סביר להניח כי לו היו המערער או המעביד מודעים קודם לקרות התאונה לכך שבהיעדר רישיון נהיגה ישראלי אין תוקף לכסוי הבטוחי, הם היו פועלים להסדרת רישיון הנהיגה של המערער, שהרי מה הטעם לשלם פרמיות ביטוח עבור אופנוע שלנוהג היחיד בו אין כסוי בטוחי בגין נהיגה זו. סיכומו של דבר, לאחר שקבע בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה בנלאומי, ולאחר שנקבע כי לא הוצג למערער המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השמוש ברשיון כזה, דעתי היא שהיה מקום לקבל את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי הפול מנוע מלהסתמך על היעדרו של רישיון נהיגה ישראלי למערער.

...

לכן סביר להניח כי לו היו המערער או המעביד מודעים קודם לקרות התאונה לכך שבהעדר רישיון נהיגה ישראלי אין תוקף לכיסוי הביטוחי, הם היו פועלים להסדרת רישיון הנהיגה של המערער, שהרי מה הטעם לשלם פרמיות ביטוח עבור אופנוע שלנוהג היחיד בו אין כיסוי ביטוחי בגין נהיגה זו. סיכומו של דבר, לאחר שקבע בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה בינלאומי, ולאחר שנקבע כי לא הוצג למערער המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השימוש ברשיון כזה, דעתי היא שהיה מקום לקבל את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי הפול מנוע מלהסתמך על העדרו של רישיון נהיגה ישראלי למערער.

לטענת התובעת, הנהג החזיק ברישיון נהיגה בנלאומי בתוקף בעת קרות מקרה הביטוח ודי בכך כדי להתיר את נהיגתו בכלי רכב מתאימים בישראל, ולהעניק את הכסוי הבטוחי בנסיבות העניין.

זאת ועוד, טוענת התובעת כי ככל שמבקשת הנתבעת לפטור עצמה מאחריות לכסוי הבטוחי בנסיבות העניין הרי, מחמת הפרת תנאי הרישיון על פי פקודת התעבורה או דין אחר, היה עליה לפרט ולהבליט חריג זה על מנת שהיקף האחריות יהיה ברור למבוטח.

תקנה 567 לתקנות התעבורה קובעת בזו הלשון: (א) מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב איזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה: (1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190; (1א) הוא אינו פסול מלקבל רישיון נהיגה בישראל, ואם יש לו רישיון נהיגה שניתן לפי סעיף 11 לפקודה – הוא אינו פסול מלהחזיק בו; (2) אם הוא נוהג רכב כאמור – (א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה על שנה;תק' למעשה, תקנה 567(א) לתקנות התעבורה קובעת באילו תנאים ייראו מי שמחזיק ברישיון נהיגה זר כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת הרישיון הנהיגה שלו.

...

ואיני מקבל את טענת התובעת כי מדובר בעניין פורמאלי גרידא.

מכאן שאיני מקבל את טענת התובעת כי כל הגבלה או תנאי שלא נכתבו בפוליסה אינם יכולים לחול על נסיבות המקרה דנן.

סיכום אשר על כן, דין התביעה להידחות.

כך שלא מדובר בנהג שמעולם לא למד נהיגה אלא רק שלא הסדיר רשיונו הבנלאומי לישראלי.

מפנה לתת"ע 6493-09-14 מ"י נ' פולה דנכר מותב זה קנס בעל רישיון האמריקאי והשית עליו פסילה על תנאי.

אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה, לעיתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב, בכך יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש (עפ"ת (י-ם) 37090-05-10 עודה נ' מדינת ישראל).

הנאשם פטור מהפקדת רשיון נהיגה.

...

תוך שאני לוקח בחשבון שהנאשם החזיק ברשיון נהיגה בינלאומי, אף כי רשיון זה אינו מכשיר אותו לנהוג ללא רשיון בתוקף של מדינת המקור, כלומר מדובר עדיין בבלתי מורשה כלל שנהג בזמן פסילה, ובהינתן כי אין לנאשם רשיון כלשהו ממדינת מקור, אני קובע כי תקופת המאסר תרוצה בדרך של מאסר ממש.

אורך תקופת המאסר אני קובע למחצית התקופה שהיה הנאשם מרצה אילו נתקבלה חוות דעת חיובית בעניינו.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.