פטור ממס שבח על מתנות בין קרובים

אף חוק מסוי מקרקעין מכיר במתנות בין אחים ומעניק להן הקלות במס בפרט כאשר מקורן במתנות או בירושות שהתקבלו מההורים, כפי המצב בעניינינו (ראו סעיף 62(א) לחוק מסוי מקרקעין ותקנה 20 לתקנות מס רכישה; במקום אחר כתבתי כי יש מקום להתייחס בחשדנות מה להעברות במתנה בין קרובי מישפחה מבלי שהוצגו לכך ראיות אובייקטיביות ותעוד ברור (ראו, עמ"ה 61669-06-16 פקיד שומה היחידה הארצית לשומה נ' טרקיזדה (23.11.2016)).

אף לא ניתן לקבל כי יש לייחס תוקף רטרואקטיבי להעברת הזכויות במתנה לאחות, עוד בטרם נחתמו תצהירי המתנה, מבלי שהוצג הסבר משכנע לכך (ראו סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968: "בעלות בדר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מיסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנידון").

ועניין נוסף לקראת סיום חלק זה – כזכור, המשיב ביסס את שלילת הפטור ממס שבח לפי סעיף 49ב(2) לחוק במכירת הדירה בתל אביב בטענה כי בתאריך 1.1.2014, הוא "יום המעבר", היה העורר בעלים של שתי דירות: הדירה בתל אביב שנרכשה בשנת 2011 ומחצית הדירה בבאר שבע שניתנה לו במתנה מאביו בשנת 2013.

...

וכי העורר אינו חייב בכבוד אביו לאחר מותו? אדרבא, דווקא העובדה שהעורר היה הבעלים של מחצית הדירה בבאר שבע היא שאפשרה לו בסופו של דבר להעביר את הזכויות בה לאחותו אסתר, בניגוד לרצון אביו.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל, העורר אינו זכאי לפטור מלא ממס שבח, הניתן לפי סעיף 49ב(2) לחוק למי שמוכר את דירתו היחידה, במכירת דירתו בתל אביב.

סוף דבר לאור כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחברי הוועדה לדחות את הערר.

טענות הצדדים בתמצית לטענת התובעים, עסקת המתנה החדשה שנערכה בין הנתבעים לבוטרוס לגבי 170 מ"ר במיגרש, אינה עסקה מכר בין קרובים מדרגה ראשונה הפטורה ממס שבח, ועל כן, על פי סעיף 15(א) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק מסוי מקרקעין"), מוטלת החובה לתשלום מס שבח על כתפי הנתבעים בהיותם מוכרי המקרקעין.

...

נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם במידה מספקת המזכה אותם בסעד המבוקש, ולא שוכנעתי כי בשום שלב הייתה סטייה מההסכמה המקורית והמפורשת לפיה על בוטרוס לשאת בכל תשלומי המיסים החלים, לרבות מס שבח.

סוף דבר השורה התחתונה היא שדין התביעה להידחות.

אי לכך, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

לפני חקיקת חוק זה, עמד בתוקפו חוק מס שבח מקרקעים, התש"ט-1949, אשר במסגרתו לא היה פטור כאמור, ולפיכך שולם מס שבח ורכישה על מתנות לקרובי מישפחה.

היטיב להסביר זאת פרופ' נמדר בספרו, שם דן המחבר בטיבו של הפטור בסעיף 62(א): "במקרה של מתנה לקרוב, בדומה להורשה, המדובר הוא בהנחלה של הזכות מדור לדור בתוך הגרעין המשפחתי, ולא בהעברה עסקית שניתן לראות בה כמימוש השבח שהצטבר בנכס. העברה במסגרת המשפחתית הנה פעולה הקרובה יותר להורשה בחיים, שהמחוקק נוהג להעניק לה פטור ממס. בשני המקרים האלה המחוקק "מיתעלם" מן ההעברה שבין נותן המתנה לבין קרובו, ורואה את הקרוב כנכנס בנעליו של נותן המתנה.

...

המסקנה אליה הגעתי מתיישבת עם האמור בהוראה מקצועית שהוציא המערער.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הערעור להתקבל.

יפים לעניין זה דברים שקבעתי בפרשה אחרת שם התעוררה מחלוקת האם ליתן פטור מארנונה רק למעון יום המיועד לילדים או גם למעון מסוג זה המיועד לזקנים כשהיקף הפטור לא היה ברור: "בהעדר תכלית סובייקטיבית ברורה ונוגדת, החזקה שהמחוקק לא ביקש לפגוע בקניין אינה נסתרת, והיא חזקה שיש להעניק לה את המשקל הראוי ביחס לחזקות האחרות ול'נתוני הפרשנות' האחרים שבפנינו. חזקת-תכלית זו בענין אי-פגיעה בקניין פועלת לכיוון הכרה בפטור גם ל'מעון' מסוג 'מקום שהייה' הפועל ביום שאינו מיועד רק לילדים. החזקה מנחה אותנו כי כאשר המחוקק ביקש בבירור ליצור פטור מארנונה (אך קיים ספק לגבי היקפו), ברירת המחדל (הניתנת לסתירה), על רקע זכות הקניין החוקתית, תהיה אי-פגיעה בזכות הקניין והכרה בפטור גם ל'מעון' מסוג זה המיועד לזקנים" (עע"ם 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה, פסקה 48 (טרם פורסם, 2.2.2012)) חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי ניתן למצוא בכך ש"אחד ממאפייניה הנוספים של שיטת מס ראויה הוא אדישותה להחלטותיו הלבר-פיסקאליות של האדם" (ע"א 3489/99 מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נ' עברי, פ"ד נז(5) 589, 602 ו (2003) (להלן: עניין עברי)).

ענייננו, בתביעה כספית על סך 80,000 ₪, לפצוי התובעים על הנזקים אשר נגרמו להם כנטען, כתוצאה מרשלנותו הנטענת של הנתבע, עו"ד במקצועו, שבמקום לבצע עסקת מתנה על דירתם ביצע עסקת מכר עם תמורה.

הנתבע צירף לכתב ההגנה את הסכם המכר בין התובעים לבין טלעת מיום 30.5.07 (להלן: "ההסכם"/הסכם המכר"), וטען כי בנסיבות האמורות, ברור בעליל, כי המדובר היה בעסקת מכר עם תמורה ולא במתנה בין קרובי מישפחה, כנטען על-ידי התובעים, וכל סיווג אחר של העסקה, אינו אלא עבירה על החוק והונאת שילטונות המס.

ברם, במכתב מיום 5.7.10 נטען כי: "לטענת מרשי הנ"ל התרשלת ברשום דירה על שמו של בנו של מרשי. במקום לרשום, כי הדירה נימסרה במתנה רשמת, כי הבן שילם 45,000 דולר עבורה, עובדה לא נכונה. משום-מה לא ביצעת את העיסקה תוך זמן סביר וכתוצאה מרשלנותך הוטל עיקול על חשבונותיו של מרשי על-ידי שילטונות המס היות ונרשמו אצלם שתי עיסקאות". דהיינו, במכתב דנא לא נטען, כפי שנטען בכתב התביעה, להתרשלות בהחתמת התובע בלבד על טופס פטור ממס שבח במקום להחתים גם את התובעת, ובכלל זה הועלו טענות במכתב אודות אי ביצוע העסקה תוך זמן סביר וכי העיקולים הנם בכלל עקב רישום שתי עיסקאות, טענות שלא נטענו כלל בכתב התביעה.

...

יתרה מזאת, לא הוכחה טענת עו"ד רובין, ב"כ התובעים, בישיבה שהתקיימה ביום 23.5.17, שכביכול מס שבח/שלטונות המס הסכימו בסופו של דבר לבטל את העסקה הראשונה לאחר שהשתכנעו כביכול שהמדובר בהסכם מתנה (ראה גם: סעיף 27 לסיכומי התובעים).

הנזק: מעבר לכך שלא הוכחה התרשלות מצד הנתבע, הרי שלא שוכנעתי כי נגרם לתובע נזק ממשי לתובעים, לאור העובדה שגם החיוב ממס שבח בוטל לאחר שעו"ד דראושה דאג לביטול העסקה.

לסיכום, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

עבור המתנות הנזכרות בסעיף 1(א) ו-1(ב) הנ"ל קבל העורר פטור ממס, וזאת לאור האמור בסעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן-חוק המיסוי).

בעוד שסעיף 62 מדבר על מתנה לקרוב מישפחה, באופן כללי, מבלי לזהות מהי קירבת המשפחה בין נותן המתנה למקבל המתנה, הרי סעיף 49ב(1) מדבר באופן מפורש על מתנה שבין נותן המתנה לבין קרוב מישפחה ספציפי, שהוא ילדו או בן-זוגו ש/ל נותן המתנה, ואלו בלבד.

לעומת זאת, לאח או לאחות או להורה או לקרוב אחר, הפטורה ממס לפי סעיף 62, תיחשב כניצול הפטור של אחת לארבע שנים, ונותן המתנה יצטרך להמתין 4 שנים ממועד מתן המתנה כדי לזכות בפטור ממס לדירת מגורים פעם נוספת".

...

ולסיכום ענין זה, יש לומר שלאור הגדרת המונח "מכירה" בחוק המיסוי, אין כל חשיבות אם הדירה ניתנה במלואה מתנה לנכד או שרק חלק מהדירה ניתן מתנה, שהרי מכירה כוללת גם מכירה של חלק מהדירה (ומכירה כוללת גם נתינה במתנה).

" ואומר רש"י בפירושו לפסוק זה "זו פשרה לפנים משורת הדין". מן הראוי היה שמקרה זה לא היה "מתגלגל" כלל לפתחה של הערכאה השיפוטית והענין היה מגיע לידי סיומו ברוח הפסוק דלעיל, אולם משהגיע עניין זה להכרעה שיפוטית אין מנוס מהתוצאה אליה הגיע כב' יו"ר הוועדה.