פטור ממס שבח לפושט רגל שנפטר

עוד ציינו המבקשים כי בחודש יולי 1962, לאחר תשלום התמורה, חתמו הצדדים על מסמכים אשר היו נחוצים לשם פתיחת תיק במשרדי ספרי האחוזה, כנדרש באותה תקופה לבצוע עסקת מכר מקרקעין, אך לא נחתם בין הצדדים חוזה אחד המשקף את כלל ההסכמות בין הצדדים שכן בדין לא הייתה קיימת דרישת הכתב ונראה כי הצדדים סמכו זה על זה. בסמוך לאחר ביצוע העסקה בחודש יוני 1962, דיווחו המוכרים לשלטונות מס הכנסה על ביצוע עסקת המכר נשוא המקרקעין ולשם הוכחת טענה זו צרפו המבקשים בקשת המוכרים ואישור שילטונות מס הכנסה לפטור ממס שבח.

בעקבות זאת, ביום 29.5.1966 פנה בא כוח הרוכשים לנאמנים בהליך פשיטת הרגל ובקש כי יעבירו את הבעלות בחלקה על שם הרוכשים ולאחר סדרה של התכתבויות עם הנאמנים דרשו האחרונים ביום 22.5.1979 לראות חוזה מכר.

דבר קיומה של העסקה נודע למבקשים רק בשנת 1992, לאחר פטירתו של יצחק צוקר ז"ל וזאת במסגרת הסדרת עינייני העזבון, כך שהמבקש נחשף למסמכים אשר מצביעים לשיטתו על קיומה של העסקה, ובכללם שטר מכר, אישור המוכרים בדיעבד בדבר מכירת החלקה, הצהרת הרוכשים לצורך מס שבח מקרקעין ואישור תשלום מס רכוש.

...

סוף דבר ראשון: אני מקבל את הבקשה בכל הנוגע לזכויותיו של המנוח יצחק צוקר ז"ל וזכויותיו של המנוח מאיר דוידוביץ ז"ל במקרקעין, קרי, בחלקה 16 בגוש 10010 שבחדרה.

כך שכל אחד מהם זכאי להירשם כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין, ואני מורה על כך. שני: המבקש זכאי להירשם כבעל 1/2 הזכויות במקרקעין – כלומר מחצית החלקים מן הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 10010 שבחדרה, שהוקנו לו בהתאם להמחאת זכות שניתנה לו מאת אמו, הגב' צוקר שהינה יורשתו של המנוח יצחק צוקר בהתאם לצו ירושה מיום 10.2.93, וזאת בכפוף לתשלום כל מס, אגרה או היטל החל על פי כל דין.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שיעמוד על הסך הכולל של 8,000 ₪, זאת גם בהתחשב בנסיבות שהובאו בפני.

טענות הצדדים המערער טוען כי אין מקור בחקיקה לפיקציה המשפטית שיצרה הועדה ולפיה פושט רגל שנפטר הוא "אדם חי", הנושא זכויות ובהן הזכות לפטור ממס שבח.

...

על כן אני סבורה כי גם במצב דברים זה יש לפרש את האמור בסעיף כפשוטו ולראות את איתן המנוח כ"מוכר" לצורך חישוב המס.

צירופן של שתי הוראות אלה מוביל על-פי גישתי אל המסקנה כי נכס הנמכר על-ידי נאמן בפשיטת רגל של אדם שנפטר, יש לראותו כאילו נמכר גם לצורך הוראת הפטור שבסעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין על-ידי פושט הרגל בעודו בחיים (לדעה אחרת, ראו: נמדר כרך ג', בעמ' 80 ה"ש 139).

אך סוגיה זו לא עלתה בטיעוני הצדדים שבפנינו ועל כן, הנחתי כי היא אינה רלוונטית למקרה דנן ואיני רואה להביע דעה לגביה במסגרת הליך זה. סיכומו של דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בשכר טרחת עורך-דין בערעור לטובת המשיב בסך של 20,000 ש"ח. ת המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה.

קביעה זו תקפה אף אם מונה לנישום המוריש נאמן על נכסי העזבון בפשיטת רגל (ע"א 8265/03 אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נט(4) 180 (2005) (להלן: עניין אברמן), או כונס נכסים, בטרם נפטר (רע"א 7816/06 בויאר, כונס נכסים נ' עיזבון מרמלשטיין (1.10.2009), ויש לבחון אם ליורשים עצמם עומד פטור ממס בעת שמומש הנכס.

...

סיכומם של דברים: לשון הפקודה, תכליתהּ, וכן גם התפיסה המקובלת לגבי הורשת הפסדים – על-ידי נישומים ושלטונות המס כאחד – כל אלו תומכים במסקנה כי זכות הקיזוז בדין הקיים היא בעלת אופי אישי, כזו שמטבעהּ אינה ניתנת להעברה, ובהתאם גם אינה ניתנת להורשה.

על כן, כאמור, כדעת חברי השופט קרא, גם אני סבור כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר, אני מצטרף לתוצאה לפיה דין הערעור להידחות ולהוצאות שהוטלו על המערערים, כפי שנקבע בחוות דעתו של חברי, השופט קרא.

שימוש בכלל לפיו, אין אדם יכול להעביר לזולתו יותר ממה שיש לו נעשה במסגרת ע"א 990/11 מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב נ' עיזבון המנוח שמחה איתן ז"ל בפשיטת רגל (15.7.2013).

אכן, סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי "במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו", אך משהוקנו נכסי פושט הרגל בעודו בחיים לנאמן והקנייה זו נותרת בעינה עם פטירתו, על כורחך אתה אומר כי נכסים אלה מעת שהוקנו לנאמן אינם שייכים עוד לפושט הרגל וממילא אין הם נכללים בעיזבונו ואינם עוברים ליורשיו (להגדרת המונח עזבון, ראו: מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 4-3 (מהדורה שניה, 2012); שאול שוחט, מנחם גולדברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועזבון 10 (מהדורה שישית, 2005)).

תחולת הוראות הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו.

...

בסיכום הדברים, סבורני כאמור, כי הסכם מחייב לא התגבש בין הצדדים מכוח זיכרון הדברים, בשל חסרונם של הפרטים המהותיים, כמפורט לעיל.

לא שוכנעתי כי הנתבעים פעלו כאמור, ואף בפתח ישיבת ההוכחות, התייצבו הנתבעים עם שיק רגיל על סך 50,000 ₪ בלבד, להבדיל ממלוא הסכום בהמחאה בנקאית.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

השופט י' עדיאל: השאלה אשר עולה בעירעור זה, היא מה דינה, לצורך תשלום מס שבח מקרקעין, של מכירת נכס עיזבון המתנהל בפשיטת רגל, והאם החבות במס המוטלת על מכירה כזאת שונה מזו המוטלת על עיזבון רגיל, שאינו מיתנהל בפשיטת רגל.

אשר לאפשרות "לייחס לאחור" את נכסי החייב לנאמן, כלומר לראות בנכסי החייב כאילו הוקנו לנאמן עוד בטרם ההכרזה על פשיטת הרגל, טוען המשיב, שאפשרות זו נועדה להיתמודד עם החשש מפני הברחת נכסים, בדרך של הקדמת מועד פשיטת הרגל תוך ביטול ההענקות שנועדו למלט נכסים מנושים, אך היא לא נועדה לבטל את הליך ההורשה או להביא למתן פטור ממס.

מעבר לכך, נטען, פטור ממס שבח הנו זכות אישית שאינה יכולה לעמוד לזכות המנוחה לאחר מותה.

...

באשר לטענת המערער כי חבות המס חלה על היורשים, סבור אני, בדומה לחברי השופט עדיאל, כי דינה להידחות.

לאור כל זאת, אף אני סבור כי יש לדחות את הערעור.

כחבריי, הנשיא והשופט עדיאל, גם אני סבור כי אין להטיל במקרה זה את חבות המס על היורשים, שכן הדבר נוגד את העקרון בדבר אחריותם המוגבלת.