סעיף 2 לפקודה קובע לענייננו:
]"2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:
אשר לשאלת התמורה, נקבע כי אף ששאלת התמורה היא שאלת עזר חשובה, שבכוחה לסייע לסיווג תקבולים ממשלח יד כהכנסה חייבת במס, אין הכרח להוכיח כי תקבול מסוים היתקבל עבור שירות ספציפי מוגדר, ככל שעולה כי ההכנסה הופקה במסגרת משלח ידו של הנישום -
"...הוכחת מתן שירות ספציפי עבור הכנסה מסוימת – אינה הכרחית אם ברי כי ההכנסה הופקה במסגרת משלח ידו של אדם. כמובן שמשלח היד מטבע הדברים כולל מתן תמורה כלשהיא כגון שירות, עבור ההכנסה, אלא שלא נידרש להוכיח מהם בדיוק גבולות התמורה שניתנה עבור הכנסה קונקרטית... דוגמה אחרת יכולה להיות בתשלום למשרד עורכי דין, או שירותי ייעוץ כלשהם, שלא לפי שעה אלא בחוזה ריטיינר (Retainer), כאשר לא ברור האם ניתנה תמורה בפועל בחודש מסוים ומהו הקף תמורה זו..." (ענין קרצמר, פסקה 32 לחוות דעת השופט הנדל).
אחד הדפוסים הוא של חצרות של אדמו"רים בקהילות החסידים במזרח ארופה, שבדומה להם קמו חצרות רבנים וצדיקים מקובלים גם במקצת מקומות בצפון אפריקה.
לצד האמור אזכיר, כמצוין כבר לעיל (פסקה 7), כי בית המשפט קמא ערך הבחנה בין כספים אותם קיבל המערער לטובתו ולטובת בני משפחתו - לגביהם נקבע כי הם חייבים כאמור במס כהכנסה ממשלח יד, בין אם ניתנו בתמורה לשירות ישיר או בתמורה לשירות עקיף מצד הרב; לבין כספים שקבל המערער למטרות הקהילה, ואשר הוכח כי אכן שמשו למטרות ציבוריות של הקהילה – לגביהם נקבע כי לא יהיו חייבים במס, מכוח הפטור לפי סעיף 9(2) לפקודה.
...
אף אני סבור, כמפורט בהרחבה לעיל, כי יש לראות בהכנסות האישיות של המערער כהכנסה ממשלח יד החייבת במס.
לצד זאת אדגיש, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה כי התקבולים הנדונים אינם מהווים הכנסה ממשלח יד, אין ספק בעיני שהם "נתפסים" ברשתו הרחבה של סעיף העוללות, ואף ביתר קלות.
הנחתי היא שאין כל נפקות מבחינת החבות במס בין שתי החלופות, וכאמור בית המשפט קמא והצדדים לא עמדו על כך. מכל מקום, מן הראוי שרשות המיסים תיתן דעתה לסוגיה זו.
סיכומם של דברים: נוכח כל המפורט לעיל אני סבור כי צדק פקיד השומה כאשר ראה בהכנסות המערער ששימשו אותו לצרכים האישיים שלו ושל בני משפחתו, להבדיל מכספים שיועדו לצורכי הקהילה, כהכנסות ממשלח יד, או כהכנסות ממקור אחר, החייבות במס, וממילא צדק גם בית המשפט קמא כאשר דחה את ערעור המערער.
