פטור מחלק מהאגרה: פטור חלקי מתשלום אגרה

לו אכן התכוון המחוקק להעניק פטור אך מחלק מתשלום האגרה, תוך קביעה לפיה הפטור יחושב על פי היחס שבין השטחים המשמשים לקבלת קהל לבין יתר חלקי המבנה, לא היה מסתפק באמירה כללית לפיה ניתן הפטור ל"בניה לצרכי שירות צבורי".

...

מסקנה זו נתמכת גם בעובדה לפיה, כפועל יוצא מהסכמת הצדדים, התמקדה ההתדיינות בטיעונים המשפטיים בלבד, תוך ויתור על חקירת המצהירים וניסיון לייעל את ההליכים ולחסוך בזמן שיפוטי.

בנסיבות אלה, ועל אף שניכר כי באי-כוחה של התובעת השקיעו מאמצים לא מבוטלים בניהול ההליכים, כפי שמשתקף מכתבי הטענות שהגישו ומסיכומיהם המפורטים והמעמיקים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין לחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות התובעת.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת.

המערער מוסיף כי אף תקנה 14(ז) לתקנות האגרות, המתירה לבית המשפט לדחות את מועד תשלום האגרה מקום שבו נדחתה בקשה למתן פטור או שניתן פטור חלקי מתשלום אגרה, אינה חלה בעיניין שלפנינו.

עינינו הרואות, תקנה 15 לתקנות האגרות 1957 הסמכה את בית המשפט לדחות את תשלום האגרה או חלק ממנה, וזאת חלף מתן פטור מלא מתשלום אגרה, שבהתאם לתקנות התקפות אותה העת, יכול היה בעל הדין לבקש אך בסוף ההליך (ראו תקנה 17 לתקנות האגרות 1957, שקבעה כי "(א) ניגמר הדיון בתובענה, בענין או בהליך, רשאי החייב בתשלום אגרה או בחלק ממנה לבקש משופט השלום או מהרשם לפטרו לחלוטין מהסכום שהוא חייב בו או מחלק ממנו"; ראו עוד עניין פלונית, פסקה יב).

...

מסקנה זו מתחדדת להשקפתי – בין היתר – על רקע הסמכות הרחבה המוענקת לרשם מכוח הוראת סעיף 90 לחוק בתי המשפט, שקובע בסעיף קטן (2) כי "רשם רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך [...] מתן רשות לתבוע בחזקת עני, דחיית תשלומן של אגרות ופטור מהן". בית משפט זה עמד לא אחת על סמכותו הרחבה של הרשם הדן בבקשת פטור מתשלום אגרה ועל רוחב שיקול הדעת המוקנה לו לאזן בין האינטרסים השונים במטרה למצוא את הפתרון המידתי המתאים לנסיבות המקרה הנדון לפניו (בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) (להלן: עניין מעוז)).

המסקנה שעולה מאלו תומכת בפרשנות שלפיה רשאי בית המשפט להעניק פטור מתשלום אגרה המותנה בתוצאת ההליך.

סוף דבר: לו תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

לטענתו עבד מספר ימים בחודש ספטמבר 2015 כמחלק פליירים.

"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט הישתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השרות המתקבל ממערכת המשפט.... כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים.... נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהוה כמסננת להליכי סרק... ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך....

ברישא תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, נקבע: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה;..." על מנת שיינתן פטור מאגרת בית משפט בגין הגשת הליך, מוטל איפוא על מבקש הפטור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית וכן כי ההליך בגינו מבוקש הפטור מגלה עילה.

...

בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.2.95); בש"א 128/89, ע"א 229/89 מצא נ. מצא (29.5.89)).

לאור כל האמור ובהתחשב בסיכוי הערעור, יכולתו הכלכלית של המבקש כמפורט לעיל, וכן סכום פסק הדין עליו הוגש הערעור, אני מוצאת להפחית האגרה בתיק ולהעמידה על הסך של 500 ₪, וכן להפחית הערבון ולהעמידו על הסך של 2,000 ₪, ולאפשר תשלומו בשני תשלומים חודשיים ושווים החל מחודש אוגוסט 2016 (עד ל- 4 לכל חודש).

בסעיף 9 להסכם העקרונות נקבע: "היזם מצהיר כי ידוע לו והוא מסכים לכך שבכפוף לחתימתו על הסכם הפיתוח המפורט ולבצוע בפועל של כל עבודות הפיתוח והתשתית בהתאם להסכם הפיתוח המפורט, תפטור אותו הערייה מחלק מתשלום היטלי סלילה ואגרות תעול בגין זכויות הבניה המותרות במיתחם על פי תכנית 5350 בלבד, וכפי שיקבע בהסכם הפיתוח המפורט ". בסעיף 10 להסכם נקבע: "ידוע ליזם והוא מסכים לכך כי מתן הפטור החלקי בפועל מותנה בחתימת הסכם הפיתוח המפורט ובביצוע העבודות בפועל". בסעיף 14 למסמך העקרונות נקבע: "למען הסר ספק, מצהיר היזם כי ידוע לו והוא מסכים לכך כי הערייה שומרת לעצמה את הזכות לבצע בעצמה ו/או ע"י מי מטעמה את עבודות התשתית במיתחם, כולן או חלקן; במקרה כזה ישלם היזם לעירייה את מלוא היטלי הסלילה ואגרות התעול בגין היתרי הבנייה שיונפקו לו במיתחם, לפי תכנית 5350". כתב ההיתחייבות בחתימת התובעת מיום 20.6.2012 בהמשך, לאחר זכייתה במיכרז ולאחר שהגישה בקשה להיתר בניה, חתמה התובעת ביום 20.6.2020 גם על כתב התחייבות המסדיר את ביצוע עבודות השצ"פ, לרבות בטוחות שנדרשה להמציא לצורך ביצוען.

...

אני דוחה את טענה התובעת לפיה יש להקיש מעניין ע"א 27544-04-16 ש.כ. תמר שירותי מזון (2000) בע"מ (מחוזי ירושלים) (מיום 1.2.2017), לענייננו.

לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה לא קמה לתובעת כל זכאות להשבה - לא מכוח מסמך העקרונות ולא מכוח חוק עשיית עושר - אין מקום לבחון את שיעור ההחזר, או את טענת הנתבעת לשינוי חזית בעניין זה. בהקשר זה ובבחינת למעלה מן הצורך, ראוי לציין כי בכל מקרה, ואפילו הייתי סבורה כי יש מקום לבחון את שאלת ההשבה וגובה הנזק שנגרם לתובעת, הרי שבכל הנוגע לסעד ההשבה שהתבקש בנבדל מסעד הביטול, היה על התובעת להביא ראיות המוכיחות חסרון כיס בהשוואה למצב שבו הייתה נמנעת מהתקשרות בחוזה, ולא למצב שבו הייתה אילו נכרת ההסכם בהתאם לציפיותיה, והיא הייתה פטורה או מנשיאה בעלויות העבודות בשצ"פים או מתשלום היטלי הסלילה ואגרות התיעול, וראיות מעין אלו לא הובאו.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

]זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 24.1.2007 בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המערער לפטור מאגרה.

עוד טוען המערער כי כבוד הרשמת אמנם פטרה אותו מחלק ניכר של סכום האגרה, אך בשל חוסר יכולתו הכלכלית אין הוא יכול לעמוד אף בתשלום זה. לא מצאתי בטיעוני המערער כל נימוק המצדיק היתערבות בהחלטה נשוא העירעור.

הכלל הוא כי המבקש פטור מתשלום אגרה צריך להצביע על קושי כלכלי ממשי וכן עליו להראות כי ההליך מגלה עילה (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388).

...

בהחלטתה מיום 24.1.2007 (להלן: "ההחלטה"), קבעה כבוד הרשמת כי גם בהנחה שמצבו הכלכלי של המערער אינו מן המשופרים אין להיעתר לבקשה במלואה שכן ההליך אינו מגלה עילה, וזאת לאור החלטת נציבות תלונות השופטים מיום 18.10.2006 בה הובהר כי תלונותיו של המערער עניינן החלטות שיפוטיות ומשכך אין זה בסמכות הנציבות לבחון ולבקר אותן וכי אם סבור המערער שנפלה טעות בהחלטות השיפוטיות, עליו לערער עליהן בדרכים ובמועדים הקבועים בחוק.

החלטה זו עושה חסד עם המערער ואין, כאמור, כל הצדקה להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה.