פטור מהפקדת ערובה להוצאות חברה בקשיים כלכליים בעת הגשת תביעה נגד רשות מקומית

במהלך ניהול ההליך התברר כי הנתבעת היתאגדה רק בשנת 2014, 17 שנים לאחר תחילת העסקתה הנטענת של התובעת.

במסגרת כתב ההגנה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית ומקומית, העדר יריבות והעדר עילת תביעה.

להלן התייחסותי המפורטת לכל אחת מהבקשות: הבקשה לסילוק התביעה על הסף: לטענת הנתבעת, התובעת, תושבת שטחים, הועסקה בבית ספר בעל שם זהה אשר פעל בכפר זעיים מכוח הדינים החלים ברשות הפלשתינית.

בשנת 2018, לאחר ששנה קודם לכן בוצעה הפרדה בין בתי הספר, פרסמה הנתבעת הודעה על כוונתה לסגור את בית הספר בזעיים בשל קשיים כלכליים.

לכן, הגישה התובעת תביעתה זו שכן בית הדין הוא בעל הסמכות לידון בעיניין זה בהיות הנתבעת חברה הרשומה בישראל.

על כן, נוכח סכוייה הנמוכים של התובעת ובשים לב לסכום התביעה הגבוה עולה חשש כי הנתבעת תתקשה לפרוע את הוצאותיה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

" יפים דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) סטיב אדלר בעיניין אבו נסאר הנ"ל, אשר קבע: "...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין." מהמפורט לעיל, אנו למדים כי בבוא בית הדין לתת החלטה בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל דין שכנגד לגבות את הוצאותיו, ככל והתביעה כנגדו תדחה, כשחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע הנו בבחינת הליך המתקיים במקרים "מעטים ונדירים". מעיון בכתב התביעה על נספחיה לא עולה כי מדובר בתובענה חסרת בסיס.

...

הבקשה לצירוף נתבעות לעניין הבקשה לצירוף הגב' ליילה אבו אלהווא והגב' תגריד אבו אלהווא כנתבעות נוספות בהליך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כך שכתב התביעה יתוקן בדרך של הוספת הנתבעות.

סוף דבר: הבקשה לדחיית התביעה על הסף – נדחית.

הבקשה להפקדת ערובה – נדחית.

הנתבע 1 הוא הקדש צבורי, תאגיד מקומי המורכב מרשויות מקומיות החברות בו. הנתבעים 2 - 11 הם נאמנים בהקדש.

התובעות המשיכו וטענו, כי נפלו פגמים מהותיים בחתימת חוזה ההפעלה בין הנתבעים 1-11 ובין הנתבעת 13, ובין היתר, פגמים במועד החתימה, בזהות החותמים, באי עמידה בתנאי הסף של ה"קול קורא", בקבלת החלטת חבר נאמני ההקדש, באי קבלת אישור רשם ההקדשות מראש וגם לא בדיעבד.

עוד נטען, כי יכולת הפרעון של התובעות מוטלת בספק נוכח היקלעותן למצב כלכלי חריף שבגינו נימצאות הן כיום בהליך חדלת פרעון, דבר שמצדיק כשלעצמו הפקדת ערובה.

עוד נטען , כי אם ייפסקו הוצאות משפט לטובתם, הם ייתקל בקושי ממשי בפרעון הוצאות אלה מהתובעות, וכי המקור היחידי שיוכלו ממנו להפרע יהיה סכום הערובה שיופקד.

דיון והכרעה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי בית המשפט "רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". במקרה בו התובעת היא חברה בע"מ קובע סעיף 353א' לחוק החברות שכותרתו "ערובה להוצאות משפט" כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". על פי הוראת חוק החברות, כאשר התביעה מוגשת על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בית המשפט רשאי להורות לתובעת להפקיד ערובה מספקת להבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע אם יזכה בדין.

הנטל מוטל על החברה התובעת להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה (בעיניין זה ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (להלן: "עניין נאות אואזיס"); בש"א (י-ם) 5425/07 יצחק גולדשמיד ואח' נ' חברה אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ; בש"א (ת"א) 1769/08 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ואח' נ' משכנות ראשונים בע"מ. בבחינת נסיבות המקרה יש מקום לבחון בין היתר גם את סכויי התביעה, ואולם נפסק כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סכויי ההליך, וכי יש להזקק לשיקול זה רק כאשר מדובר בסכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר.

מכל מקום וללא קשר לסכויי התביעה, התובעות לא הראו כי סכויי תביעתן נגד הנתבעים 2-11 גבוהים במיוחד במידה כזו המצדיקה מתן פטור במקרה זה. בבחינת גובה סכום הערובה שהתבקש על ידי מוריה בסך של 250,000 ₪ נראה כי מדובר בסכום גבוה שאינו עומד ביחס סביר ביחס להקף המחלוקת, מורכבות ההליך וסכום התביעה.

...

במקרה בו הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה - תובעת בהפקדת ערובה, על בית המשפט לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים רעא 6528/14 ‏‏רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל פסקאות 5 – 6 לפסק הדין וההפניות שם).

במצב בו החברה חדלת פירעון, כלל זה מתחזק ביתר שאת, שכן עצם ההצהרה על החברה כחדלת פירעון משמעו כי החברה איננה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות כלפי נושיה, ומכאן המסקנה שהיא לא תוכל לשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתה אם תידחה התביעה.

סוף דבר אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה, ומורה לתובעות להפקיד בקופת בית המשפט, ביחד ולחוד, סכום של 150,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים 1-11, וזאת בנוסף לסכום שחויבו התובעות להפקיד להבטחת הוצאות הנתבעת 13.

בהחלטתו מאותו היום, בית משפט השלום הטיל ספק בגירסת המשיבה, ובפרט קבע כי במהלך החקירה הנגדית נשמטה "אחת מאבני היסוד העובדתיות" ביחס לטענות הזיוף וההונאה שבתצהירו של מר פלדמן.

בד בבד, הגישה המשיבה בקשה לפטור מהפקדת ערובה בגדרי בקשת רשות העירעור, אשר הועמדה על סך 7,500 ש"ח. הבקשה לפטור מהפקדת ערובה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שקד, בסמכותו כרשם) מיום 22.5.2022, משנקבע כי המשיבה לא הוכיחה העדר יכולת כלכלית, וזאת בפרט בשים לב לנספחים שצורפו לתשובת המבקשת, המלמדים לכאורה על קיומן של הכנסות נוספות שלא צוינו בבקשת הפטור (להלן: ההחלטה מיום 22.5.2022).

לאחר עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט השלום, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המצהיר מטעם המשיבה לא נסוג מטענת הזיוף, וכי "גם אם סבר בתצהיר כי זהות המזייף היא X ובחקירה התברר כי אולי מדובר ב-Y אין פרושו כי אין לו טענת הגנה אפשרית". עוד היתייחס בית המשפט להליכים הנוספים המתנהלים נגד המשיבה, וקבע כי עצם העובדה שמספר מותבים שונים חייבו את המשיבה בהפקדת ערובה מחזקת דוקא את טענתה בדבר קושי כלכלי.

למותר לציין כי גם העובדה שהערכאה השנייה הגיעה לתוצאה שונה מזו של הערכאה הראשונה, אין בה, כשלעצמה, הצדקה למתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" (רע"א 6884/21 ‏ דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 8 (20.2.2022)).

במקרים "גבוליים" במיוחד, בהם הגנת המבקש נראית על פניה קלושה ביותר, וכפסע בינה לבין הגדרתה כ-"הגנת בדים", רשאי בית המשפט להתנות את מתן הרשות להיתגונן בתנאים שונים, לרבות הפקדת ערובה (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969); רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון, פסקה 14 (28.6.2012); רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, פסקה י' (1.2.2017)).

וכדברי השופט י' טירקל, שנכתבו בהקשר קרוב: "אכן, ברוב המקרים שבהם נתבע מבקש רשות להיתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר, מצויה הגנתו באחד מצדיו של קו הגבול, לאמור: האם יש בפיו הגנה אפשרית אם לאו? אולם יש מקרים המצויים על קו הגבול, באיזור שבין ה"לבן" לבין ה'שחור', איזור הדמדומים של הספק.

הרבה למעלה מן הצורך, אעיר כי לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשת במישור זה. כאמור, המבקשת תולה את יהבה בהחלטה מיום 22.5.2022, בעיניין הפקדת ערובה להוצאות, אשר מעידה, לשיטתה, על כך שיש ביכולתה של המשיבה לעמוד בכל תנאי ערובה.

...

לסיכום, בדרך-כלל אם הנתבע מראה הגנה אפשרית, לא יחסום בית-המשפט את דרכו לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים או ערובות, עם זאת סיכויי ההצלחה של הנתבע הם שיקול חשוב אם להתנות את הרשות בתנאים או בערובות [.

לא מצאתי להתערב במסקנה זו. לנוכח ההלכה שנזכרה לעיל, די היה בטעם הראשון, הנוגע לסיכויי ההגנה של המשיבה, על מנת לקבוע כי אין מקום להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשת מעלה עוד טענות של מניעות והשתק, והיעדר בעל דין נידרש בכך שהנאמנים, הרשות המקומית ורשויות התיכנון לא צורפו לתביעה.

סמוך לאחר הגשת כתב ההגנה הגישה המבקשת בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתביעה נגדה תידחה וזאת נוכח קלישות התביעה, ומצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה.

לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה, נטען שבשנים האחרונות הוגשו נגדה מספר תביעות וכי מדו"ח D&B נלמד שקיים קושי בגביית הוצאות המבקשת היה והתביעה תידחה או תמחק וזאת לאור קיומם של נושים מובטחים, לנוכח תביעות מתנהלות, נטילת הלוואות, מישכון נכסים וכד'.

בית המשפט עמד לא אחת על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה, בקובעו: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטירחה הצפוי, וסכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הנה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מינהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) (רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16).

...

בכתב הגנתה כופרת המבקשת מכל וכל בטענות המשיבה וטוענת שדינה של התביעה להידחות על הסף ולגופה וכן מפנה להליך קודם שהתנהל בין הצדדים, אשר בו כבר ניתנה לשיטתה החלטת בית המשפט לגבי סכום של 1,100,000 ₪ מן הכספים בהם מדובר.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים והאסמכתאות באתי לידי מסקנה, שדין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

קרי, האם לאור מצבם הפיננסי של התובעים יש להיעתר לבקשה אם לאו.

בית המשפט עמד לא אחת על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה, בקובעו: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) (רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16).

לפניי בקשה להפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") להבטחת הוצאות המבקשת, הנתבעת 6, בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה, התובעת.

המבקשת הכחישה את הנטען כנגדה בכתב התביעה, וטענה, כי אין לה כל יריבות עם המשיבה, וכי היתחייבותה היא התחייבות בין רשויות מקומיות (המבקשת ועיריית ירושלים) ביחס להקף ההישתתפות הכספית של כל אחת מהרשויות במיזם משותף – לספק.

בבקשתה ציינה המבקשת, כי הוצאות משפט שנפסקו לחובת המשיבה בהחלטת בית המשפט מיום 1.11.2022, טרם שולמו, הגם שהמבקשת פנתה למשיבה בדרישה לשלמן; כי בעת הגשת התובענה, ביקשה המשיבה לפטור אותה מאגרת משפט, ובקשתה נדחתה.

בשלב השני, טענת המשיבה היא, כי יהיה זה לא הוגן להורות על הפקדת ערובה הן משום שמדובר על תובענה להשבת הוצאות שהיא הוציאה לאירגון הארוע והן מחמת היות המבקשת רשות מקומית.

מעבר לטיעון זה, המשיבה לא ביססה טיעון אחר, שהיה בו כדי להביא לקביעה, שיש הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה על אף היעדרן של הוכחות מספקות לאיתנות כלכלית.

אדרבא, דוקא האנטרס הצבורי שבפעילות המבקשת, כרשות מקומית, מצדיק העתרות לבקשה על מנת לצמצם את האפשרות לקשיי גביית ההוצאות היה והתובענה תידחה והמשיבה תחויב בהן.

...

בשלב השלישי יש לבחון מספר שיקולים אשר עשויים להביא למסקנה מה הוא סכום הערובה הראוי להפקדה.

היה מקום, אם כן, להתעלם מהאמור בה. עם זאת, גם עיון לגופה של הבקשה המוזכרת, אין כדי לשנות מהתוצאה של החלטתי זו, כפי שציינתי.

סיכום נוכח האמור – הבקשה מתקבלת בחלקה.