פטור לערב בשל הפרת חובת הגילוי של הבנק

נטען, כי כל אחת מקביעותיו של בית משפט קמא שלהלן, מביאה לבטלות הערבות: הקביעה כי לא נמצא כל הסבר מדוע הוחתם המערער על ערבות ביום 11.02.1999; הקביעה כי חובת הגילוי והידוע של הבנק הופרה; הקביעה כי עובדי הבנק שהעידו לא היו מודעים לערבות; והקביעה כי הבנק לא הוכיח כי המערער קיבל הודעות לערב.

הבנק הפנה להוראות סעיף 26 (א) לחוק הערבות וטען כי על המערער היה להוכיח קיומו של נזק בגין הפרת חובת הגילוי ועליו להוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הגילוי.

הבנק לא מנה את שמו של המערער על שמות הערבים שצוינו בכתבי בית דין שהגיש הבנק לבית משפט השלום (בתגובה לבקשה לביטול פסק דין בה הגיב הבנק לטענת הנתבעים כי הם פטורים מאחר והבנק פטר את המערער מערבותו) ואף לא הזכיר כי המערער ערב כאשר מנה את שמות הערבים לחובות החברה בתגובת הבנק לבקשה להקפאת הליכים שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי.

...

מסקנה: לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, כאמור בסעיף 79 לעיל, באופן שנזקו של המערער כתוצאה מהפרת חובת הגילוי יתבטא בסכומי הריבית ההסכמית (ריבית הפיגורים המוסכמת) החלים על סכום ההלוואה ויתרת החוב בחשבון החח"ד שנתבעו בכתב התביעה, וזאת עד ליום מתן פסק הדין.

נאסר ג'השאן, שופט הנשיא רון שפירא [אב"ד] אני מסכים עם דברי חברי והמסקנה אליה הגיע, לאחר שניתח בהרחבה את הראיות והסוגיות המשפטיות שהתעוררו בערעור שבפנינו.

ככל ששולמו ע"י המערער סכומים בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, מעבר לסכומים שאנו מורים על תשלומם, על המשיב להשיב את הסכומים ששולמו ביתר לידי המערער, באמצעות בא כוחו, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא החוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ששולמו הכספים ע"י המערער למשיב ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בפרט נטען כי שטר הערבות היה פגום בכך שלא הופיע עליו הסכום לו ערב החייב, לא מופיע האם מדובר בערב מוגן או יחיד, לא נרשם האם מדובר בערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים, לא נרשם שיעור הריבית, ועל כן ובהתאם לאמור בסעיף 23 לחוק הערבות פטור החייב מערבותו, כך על פי הנטען, בשל הפרת חובת הגילוי כאמור לעיל.

מכל מקום יש במקרה דנן מעשה בית דין, שכן מעשה בית דין יש בכוחו להשתיק לא רק טענה שנטענה על ידי בעל דין אלא גם טענה שצד היה חייב לטעון להגנתו, גם אם נימנע מלעשות כן: ראה ע"א 461/58 חברת ביטום נ' מנהיים פ"ד יג(2) 937, ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כה(2) 561, ע"א 217/90 הוועדה לתיכנון קריות נ' ירמיהו עיני חברה לבנין פ"ד מז(2) 111, רע"א 2237/06 בנק פועלים נ' רלה וינשטיין ניתן ביום 8/3/09.

...

הנושה טוען, מנגד, כי החייב לא העלה מעולם טענות אלו, ולפיכך יש לדחות את הערעור מחמת השתק.

הכרעה: בפתח הדברים אומר כי דין שני הערעורים להידחות מכל וכל, וראוי היה שכלל לא היו מוגשים.

לסיכום האמור לעיל אין בהכרעות בעל התפקיד, אשר אישר את תביעות החוב, משום סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה, ויש לומר כי אין כל סטיה בכלל, וכי הכרעותיו צודקות ונכונות, ולא מצאתי כי יש מקום לשנות מההחלטות שנתן בעל התפקיד בנוגע להכרעות.

אשר על כן הערעור נדחה ביחס לכל אחת מתביעות החוב.

הפלוגתות בתיק האם יש לפטור את הנתבע מערבותו מחמת מצבו הנפשי והמנטאלי הקשה והתנהלות התובע בהקשר זה. האם יש לפטור את הנתבע מערבותו מחמת הפרות התובע של חובות הגילוי וההודעה והפרתן.

לוז ההוראה הנ"ל נועדה לאפשר לערב לצמצם ככל שניתן את הנזק שייגרם לו. מחדלו של הבנק באשר לאי עמידה בחובת היידוע יכול ותביא להענקת פטור מלא או חלקי של הערב.

...

לפיכך נדחית טענת הנתבע שיש לפטור אותו מערבותו.

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות המקרה יהיה זה צודק לזכות את הערב בגין חיובי הריבית בהם חויב עד למועד משלוח מכתב התראה על ידי התובע לנתבע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

עוד טוען הנתבע לבטלות הערבות מחמת כל אחד מהטעמים הבאים: שינויים בחיוב הנערב, הפרת חובת הגילוי כלפי הערב, הפרת חובות זהירות ואמון של הבנק כלפי הערב, ושינוי לרעה במצבו של הנתבע עקב היתנהלות הבנק, שיוצר מניעות והשתק.

פטור מהערבות לפי סעיף 21(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 הנתבע טוען כי נושל מהחברה ביום 1.1.99 והבנק ידע על כך. הבנק החתים את הנתבע על כתב הערבות לאחר מכן, ביום 11.2.99.

...

הטענה לא הועלתה בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע, ולכן דינה להידחות, בהיותה הרחבת חזית אסורה.

סוף דבר התוצאה היא כי דין התביעה להתקבל.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 1,200,607 ₪ בצירוף ריבית מחושבת קונטוקורנטית בשיעור של 15% לשנה או בכל שיעור אחר שהיה נהוג אצל התובע בחשבונות חח"ד החל מיום 1.1.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, כשהריבית תתווסף לקרן כל שלושה חודשים או לפי בחירת התובע במשך כל תקופה הפחותה משלושה חודשים שבגינה תותר על פי הדין צבירת ריבית, ותישא אף היא ריבית כאמור.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ויחזיר לו את האגרה.

עילת התביעה בדבר הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי של הבנק ביחס לערב נלמדת מהעובדות שגיבשו אותה והוצגו בתצהיר.

כן, אי עידכון הערב על הגדלת האשראי ובעקבותיו הגדלת הסיכון של הערב, יש בה משום הפרה לחובת הנאמנות כלפי הערב.

כך, באופן דומה, גם אם ערב ויתר על הודעה בדבר הארכת מועד לפירעון הלוואה הגם שיש בארכה משום שינוי המשפיע על זכויות הערב, על הבנק מוטלת חובת גילוי מכוח חובת תום הלב להודיע לערב על האורכה שנתן לחייב, כדי שיכול לכלכל את צעדיו, ומשלא עשה כן פטורים הערבים מערבותם (והפנה לרע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג (4) 804).

...

אינני מקבל טענה זו. ראשית, אדגיש כי הוראות המפקח על הבנקים, או ההוראות הספציפיות שהוחלו ביחס לערבים, אינן מונעות ייחוס חובות נוספות מכוח הדין הכללי, לרבות דיני החוזים (ראה למשל: ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט (1) 369 (1995).

בהתאם לפסיקה זו, יש לבחון האם ההגנה שהציגה המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק" – שאז יש להיעתר לבקשת רשות להגן או שמא עסקינן ב"הגנת בדים" – שאז דין ההתנגדות להידחות.

מקום בו עסקינן במצב בו הגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)), וכפי שנפסק בעניין ששון נ' בנק מזרחי: "התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק" (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), פסקה 8).