פורום נאות בקליפורניה

נטען כי למעשה מבקשים מבית משפט במדינת ישראל להתערב בקרביה של החברה הזרה ומשטרה התאגידי, לרבות שינוי מסמכיה ואף מתן צוים לניהולה והוראות באשר להקף המניות בה. הנתבעים מפנים מעבר למסמכי ההיתאגדות, להוראות במסמכי השקעה בחברה הקובעות אף הן כי יחול הדין של מדינת דלוור ומפנות ל "place of business principal", אשר לטענתם הוא בקליפורניה - בלוס אנג'לס ובכל מקרה לא בישראל.

כאמור לעיל - עת מועלית טענת פורום לא נאות, נבחן כאמור הפורום המתאים באמצעות שלושה תת מבחנים; האחד - לאיזה פורום קיימות מירב הזיקות לסכסוך, השני - מה הציפיות הסבירה של הצדדים, והשלישי - שיקולים צבוריים ומערכתיים – ר' רע"א 2737/08 דלעיל , וכן ע"א 3999/12 אלצר בע"מ נ' LINAK A/S (20.01.2014); ע"א 4025/13 נייגל וויליאם נ' deutsch telekom ag (6.11.2014) אני מוצאת להתחיל בשאלת הציפיות הסבירה של הצדדים; אין חולק כי במסמכי ההיתאגדות של החברה נקבע כי יחולו עליה דיני מדינת דלוור.

...

מכל מקום, עת שמקום מרכז חיי הנ"ל אינו בישראל אלא בארה"ב, הדבר תומך בהפניה לשם; ובאשר לחברת טאפ איתנו, הרי שזו נוסדה רק לאחר שננקטו אותן פעולות כנגד הנתבע וברי כי חרף ההפניה המשותפת של חלק מסעדי התביעה לנתבעות "4-3", הרי שבמוקד המחלוקת פעילות חברת טאפ ופגיעה מכוח אותה פעילות, בזכויות התובע בה. סופם של הדברים הוא כי אני מקבלת את טענת הנתבעים כי בית משפט זה, אף שיש לו סמכות לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות לכך.

בהמשך לאמור אני מורה על התליית תביעה זו[footnoteRef:1].

] התובע ישלם לנתבעים סך של 20,000 ש"ח בגין שכ"ט באי כוחם וזאת בתוך 30 יום מהיום.

רקע וניהול ההליך: בידי המבקשת, חברה זרה המאוגדת בדלוואר בארצות הברית (להלן- "המבקשת"; "ITOR"), פסק דין חלוט מיום 4.4.17 (נספח 2 לבקשה, להלן-"פסק הדין") שניתן בהסכמת המשיב 1 (להלן- "המשיב"; "רכניץ") אזרח ותושב ארצות הברית, שהורה על אכיפת פסק דין חוץ שניתן כנגדו בקליפורניה ביום 30.12.15 בחיובו בסך של 9,448,419 ₪ (נספח 3 לבקשה, להלן-"פסק חוץ").

לאור כל האמור, משניתן פסק דין חלוט כנגד המשיב והוכחה זיקה לישראל כפורום נאות ונמצא כי הוא בגדר חייב בהתאם להוראות הפקודה והלכה פסוקה, הגעתי למסקנה כי המבקשת עמדה בתנאים למתן היתר למשלוח התראה למשיב.

...

ביחס לסעדים הזמניים שניתנו כנגד המשיבות 3-2 דינם להתבטל אף שהגעתי למסקנה כי דין הבקשה כנגד המשיב להתקבל.

לאור כל האמור, קלושים סיכוייה לכאורה של המבקשת להוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד המשיבות נוכח שאלת היות רכניץ בעל מניות בהן ו'מקבילית הכוחות' , נוטה לטובת המשיבות 2-3 בבחינת מאזן הנוחות.

לפיכך, נדחית הבקשה כנגד המשיבות 2-3.

כמו-כן נטען, כי הפורום הישראלי איננו פורום נאות וכי קיים מעשה בית דין לאור העובדה שבית משפט בקליפורניה הכריע בטענות שהעלה המערער בתביעתו המאוחרת שהוגשה בישראל.

...

דינו של הערעור להידחות.

משמעמתים אלה מול אלה את הזיקות לישראל ולקליפורניה, כאמור בגירסת המערער, מתחייבת מסקנה אחת ויחידה והיא – מירב הזיקות נוגעות לקליפורניה והמקום הטבעי והמתבקש לניהול הליכים בין בעלי הדין איננו בישראל, אלא במדינה הזרה (לעניין הפעלת מבחן "מירב הזיקות" לשם קביעת הפורום הטבעי לדון בתובענה, ראו למשל, רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda.

אשר על כן, הערעור נדחה.

עוד טוענים המבקשים, כי יש לסלק את התובענה על הסף גם בהסתמך על דוקטרינת "פורום לא נאות" שכן בית המשפט המהווה פורום נאות הנו בית המשפט המוסמך בקליפורניה.

...

בשים לב לזהירות הנדרשת כאמור, לא מצאתי כי בנסיבות דנן יש מקום לסילוק התביעה בשלב מקדמי זה ועל כן הבקשה בעניין זה נדחית.

סיכום: הבקשה לסילוק התביעה נגד המבקשים על הסף, נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשר לכך, התובעים שמים את הדגש על כך שבהסכמי ההעסקה שנחתמו עמם נקבעה תניית שיפוט המעניקה סמכות ייחודית לבית-הדין בתל-אביב, תוך שהצדדים מצהירים מפורשות כי הם מוותרים על טענות בדבר "פורום לא נאות". התובעים מדגישים כי הנתבעת היתה "הרוח החיה, השושבינה והמוציאה לפועל של המשא ומתן וההסכמים, וכן הייתה זו שעמדה בקשר [עמם] לאחר החתימה, כשדרשו לקבל את כספם, וזו שהפצירה בהם 'לבטוח בה'". התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת הנה הדירקטורית היחידה של החברה הישראלית, ובהעדר מחלוקת כי קיימת סמכות לידון בתובענה כנגד החברה הישראלית, הרי שהנתבעת הנה בעל דין דרוש בה, וזאת בהנתן שקיימת להם "עילת תביעה טובה" כנגדה.

האם הפורום הנאות לידון בתביעה כנגדה הוא פורום ישראלי? לאחר בחינת מסכת הראיות ועדויות הצדדים, ושקילת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי צודקת הנתבעת בטענתה כי הפורום הנאות הוא האמריקאי, וננמק: ראשית הנתבעת היא תושבת זרה, המתגוררת בקליפורניה שבארצות-הברית, ואין לה כל זיקה לישראל; שנית הנתבעת אינה צד להסכמי ההעסקה של התובעים, הכוללים תניית שיפוט בישראל ועל פי הדין הישראלי.

...

נציין שחיפשנו ולא מצאנו בסיכומי התובעים כל התייחסות לגופה של טענה מהותית זו של הנתבעת , מלבד אמירה כללית בדבר כך שאין זה השלב לדון בהן שכן לשיטתם "בירורן של טענות מסוג זה... מתאים לשלב בירור התביעה, ולא לשלב זה". הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לרכישת סמכות שיפוט על בסיס טענת התובעים לגרם הפרת חוזה, בין היתר מאחר שתכלית החריג המקנה לבית דין זה סמכות לדון בעוולות נזיקיות נגעה בעיקרה למקרים של שביתות והשבתות, ונובעת בעיקרה מהזיקה ההדוקה בין העילות לסכסוכים הנוגעים לשביתה (רע"א 2407/14 רוחם נ' פרס (14.10.15)), ולא ניתן להרחיב את השימוש בה למקרים שבהם נטענת טענה נזיקית במהותה נגד נושא משרה רק מכיוון שנטען כי החברה שבה כביכול כיהן לא קיימה הסכם עם התובע.

על פני הדברים, טענתה זו של הנתבעת – שאף ביחס אליה לא מצאנו כל מענה מצד התובעים – נדמית לנו אף היא כנכונה על פי ההלכה הפסוקה, הקובעת כי ככלל טענות נזיקיות כנגד נושאי משרה בחברה המעסיקה אינן בגדר סמכותו של בית דין זה, ובמקרה של תביעה שכזו אין מנוס מפיצול הדיון (ע"א 2618-03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04), וראו במיוחד סעיף 24 לחוות-דעתה של כב' השופטת מרים נאור, המתייחסת באופן ספציפי להעלאת טענה של גרם הפרת חוזה כנגד נושאי המשרה).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, הרי שדין כנגד הנתבעת להימחק.