פוסט טראומה כתוצאה משירות צבאי

לא מיותר להדגיש כי המבקשת מסרה הודעה מפורטת ביותר, בו מספרת כי אובחנה כסובלת מפוסט טראומה כתוצאה משירות צבאי בעוטף עזה, היא מבינה היטב את המוגבלות החלים עליה וכי היא השתמשה בסם ערב קודם, לפני יתור מ- 12 שעות, וזאת בנגוד גמור למקרה שנדון בתיק רע"פ 3174/12 שריג נ' מ"י, בו היה מדובר בשימוש בסם לפי רישיון כ- 20 דקות לפני הנסיעה, כאשר קובע השופט גובראן: "השאלה הרלוואנטית לענין זה היא הפגיעה ביכולת הנהיגה של צורך הסם והשאלה השניה מהי פרק הזמן הנידרש להתפוגגות ההשפעה של הסם וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה.

...

לסיכום, מדובר במבקשת, המחזיקה ברשיון נהיגה מזה 4 שנים ללא אף הרשעה קודמת.

סעיף 48 לפקודת התעבורה, מתיר לבית המשפט לבטל את צו הפסילה" אם שוכנע שביטול הפסילה א יפגע בביטחון הציבור" אחרי שהבטתי בסרטונים שצולמו במצלמת גוף של השוטרת, אני מתרשם כי נעשה עוול למבקשת, ניתן היה לטפל באירוע באופן הרבה יותר מתחשב עם מצבה , ניתן לראות בבירור את כניסתה למצב היסטרי בזירת האירוע, שהפך להיות טראומטי ביותר עבורה, מדוע לא להפגין טיפה של התחשבות וחמלה למבקשת ? מכל המובא לעיל, לא מצאתי קיים סיכון לציבור במידה ויוחזר הרשיון ולכן אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול צו הפסילה והחזרה המידית של הרשיון נהיגה ע"י המשטרה אל המבקשת.

נקבע בהחלטה כי התובע, אשר הוא המשיב לבקשה, סובל מ-50% נכות נפשית בגין הפרעה בתר חבלתית עם הגבלה יותר מבינונית בכושר התיפקוד (להלן: "PTSD"), כתוצאה מתאונה שאירעה במהלך שרותו הצבאי.

...

- תהיה נטייה להיעתר לבקשה, מקום בו בפני הגוף אשר קבע את הנכות, עמדה חוות דעת רפואית "פרטית מטעם הנפגע". - וכן מקום בו בפני הגוף שהכריע בדבר הנכות על פי דין, לא הונח חומר מהותי, כגון מסמכים באשר למצב בריאותי של הנפגע שקדם לתאונה.

בין המקרים אשר בהם עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, מצוי גם מקרה בו הונחה בפני הועדה הרפואית חוות דעת פרטית והוועדה סמכה עליה את החלטתה.

בהמשך לכל האמור אני מקבלת את הבקשה; נמצא כי נסתרה מהימנות קביעת הועדה הרפואית של משרד הביטחון ולפיכך זו לא תחייב להליך שבפני באשר למלוא חלקיה.

מכתבה של האם הגב' מרים וייס – הגב' וייס הדגישה את העובדה כי בנה הנאשם סובל מפוסט טראומה כתוצאה ממראות אליהם נחשף במהלך שרותו הצבאי, ואשר בעטיה מתקשה הוא להתמיד במקום עבודה.

...

שוכנעתי כי גם אם אין במכלול הנסיבות לקולא את הכוח הנדרש לשם אימוץ המלצות שירות המבחן והטלת עונש צופה פני עתיד בלבד, יש בהן את זה המספיק לשם הקלה בעונשו של הנאשם ואי מיצוי הדין עמו.

משכך ובאיזון בין מכלול השיקולים השונים סבורני כי במקרה זה ראוי לגזור על הנאשם עונש כולל בדמות מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לתקופה מתונה, וכי די יהיה בגזירת עונש זה לצד ענישה נלווית על מנת להשיג את תכלית הענישה במקרה דנן ולהציב בפני הנאשם קו גבול ברור ומוחשי.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 3 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות.

מאידך, ד"ר **** בקר, המומחה מטעם המשיב, כתב בחוות דעתו מיום 2.5.12 , בין היתר, כדלהלן: "חשוב לציין כי בפרטים האנמנסטיים, בבדיקה ובתוצאות המבחנים אין כלל תאור של תיסמונת פוסט טראומטית, גם לא חלקית. ". ד"ר בקר בדק את הרישומים של עובדת השקום ושל העובדת הסוציאלית וקבע על בסיסם ש"אין שום היתייחסות לתלונות של הלם קרב או מה שהיום קרוי ACUTE STRESS DISORDER (במהלך חודשיים שהיה מאושפז שם)". בחלק האחרון של חוות הדעת כתב ד"ר בקר כדלהלן: "בשל כל מה שמניתי לעיל אני שולל שדורון לוקה ב-PTSD. טראומות מלחמתיות גורמות למגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות ועולם הפסיכיאטריה הוא הרבה יותר רחב ומורכב מאשר PTSD או לא PTSD. למיטב הבנתי דורון סובל מהחרפה של אותם קוי אישיות 'חשדניים תוקפניים, דכאוניים וילדותיים' עליהם מצביעים המבחנים על רקע הפגיעה הנרציסטית הכרוכה בפציעה ובמצב חוסר האונים בקרב. החמרה זו של קווים אישיותיים מתבטאת באימפולסיביות ותוקפנות עם השלכות בעיקר על תיפקודו החברתי והבינאישי. החמרה זו אני מייחס לנסיבות שרותו הצבאי והיא בשיעור 50%". בסעיף 21 לתצהירו הבהיר המערער את הסיבה מדוע הוא לא תבע קודם לכן והצהיר כדלהלן: "21.כמו כן לא כללתי את פגיעתי הנפשית לתביעה לקצין התגמולים. הייתי במצב של הדחקת הטראומה. ראיתי את עצמי כגיבור ולא התאים לי להציג את עצמי כהלום קרב. וכן רציתי להמשיך ולשרת. על כן דחקתי את הקטע הנפשי שנראה לי כסותר את ה"אני" שרציתי להיות".

...

להלן יובאו הטעמים למסקנה זו. עפ"י הספרות הרפואית [ראו עמ' 161 לתרגום העברי שלCD10 בפרק שכותרתו "הפרעת דחק פוסט טראומטית"]: "ככלל אין לקבוע אבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מאירוע טראומטי שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע אבחנה "אפשרית" גם אחרי יותר מ-6 חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים ושכל אבחנה אחרת של ההפרעה (כמו הפרעת חרדה או הפרעה טורדנית- כפייתית או אפיזודה דיכאונית) אינה סבירה.

העולה מכל האמור לעיל, הוא שההגבלה בתפקודו של המערער נובעת מקווי אישיות שהיו אצל המערער ללא קשר לאירוע מ-15.9.82, אך קווי האישיות הללו החריפו עקב פציעתו והיו להם השלכה על דימויו העצמי של המערער, ואלה גרמו לו לקשיים החברתיים והבינאישיים שהזכיר.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

כן צויינה העובדה כי הנאשם אובחן לאחרונה כסובל מפוסט טראומה, ככל הנראה כתוצאה מהשתתפותו במהלך שרותו הצבאי במבצע "צוק איתן", שם היה חשוף למאורעות קשים אשר השפיעו עליו.

...

במקרה דנא שוכנעתי כי אכן קיימת פגיעה פוטנציאלית בעתידו התעסוקתי והשיקומי של הנאשם, אשר החל בלימודיו האקדמיים ומבקש להשתלב בעתיד בעיסוקו בתחום החינוך המיוחד.

לפיכך אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם ומשית עליו את העונשים הבאים: א. צו מבחן - ניתן בזה צו מבחן לתקופה של 12 חודשים כלפי הנאשם.

הנני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.