ההתקדמות משליכה על האיזון בין זכויות יסוד, ובין פומביות הדיון לפרטיו בכלל זה. למעלה מעשור לאחר תיקון 4 לחוק, ציין בית המשפט העליון:
"...איננו יכולים להיתעלם מכך שסוגיית היקפה של זכות העיון בתיקי בית המשפט הנגזרת מעיקרון פומביות הדיון הנה סוגיה דינאמית המחייבת בחינה עדכנית מעת לעת. כיום, הדבר נובע בעקרם של דברים מן ההתפתחויות הטכנולוגיות במערכות הממוחשבות של בתי המשפט בישראל, ובמיוחד בשים לב למערכת ניהול התיקים המוטמעת בימים אלו בכלל בתי המשפט בישראל, המאפשרת מבחינה טכנולוגית לעיין בכלל מיסמכי התיקים המתנהלים בבית המשפט דרך אתר האנטרנט של הרשות השופטת. מערכת זאת, מקדמת אמנם את נגישותו של הפרט לתיקי בית המשפט אך מציבה מנגד סוגיות מורכבות הנוגעות לזכויות ואינטרסים של צדדים להליכים אלו ובראשם הזכות החוקתית לפרטיות ואפשר שמצב זה מחייב חשיבה מחודשת באשר להסדר הראוי לעיון בתיקי בית המשפט. עניין זה לא היוה חלק מהדיון בעתירה שלפנינו ואינו מתאים בשלב זה לבחינה על-ידינו. עם זאת, נעיר כי המצב שנוצר מחייב שלא להשאיר את הנושא ללא טפול המותאם להתפתחויות ולנסיבות החדשות שנוצרו..."
עניין האגודה, סע' 33.
...
יוער כי מסקנה זו, העולה מלשונה של הוראת החוק, אינה נסתרת מתוך ההיסטוריה החקיקתית.
מהטעמים שתוארו לעיל ובהינתן הדרך שבה נוהל ההליך, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לעשות זאת וכי לא יהיה די בהשלמת טיעון או במהלך מוגבל אחר.
כך אמר בעניין זה יו"ר הוועדה, חה"כ צוקר, כאשר הצעת החוק עלתה בסופו של דבר לקריאה שנייה ושלישית (והתקבלה ללא הסתייגויות):
"בהצעת החוק הממשלתית שקיבלנו לוועדה ההגנה היתה בדרך של רישום, היינו, חובת רישום על כל מאגר מידע, ואנחנו החלטנו ללכת בדרך אחרת. המרנו את חובת הרישום בחובת פיקוח. לא עוד רישום של כל מאגר מידע. בדקנו את המצב באירופה ובארצות-הברית... והתברר לנו שהדרך לפיקוח היא לא בהכרח רישום. הדרך לבקרה איננה בהכרח רישום, אלא פיקוח, ואנחנו צמצמנו את חובת הרישום... ולעומת זאת נתנו כלים יותר משמעותיים. אני לא יודע אם הם משמעותיים דיים, אבל הם הרבה יותר משמעותיים מאשר כיום מבחינת המפקח על מאגרי המידע, מבחינת רשם מאגרי מידע, ואני מקווה שכלי הפיקוח האלה יהיו יעילים יותר מאשר דרישה פורמליסטית לרישום בלבד, שמאחוריו אין שום פיקוח."
דברי הכנסת 12.3.1996 עמ' 5227 (ההדגשה הוספה – ת.א).
