"ביטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא ביטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו...
לא זו בלבד שהמערכת הותקנה ע"י מומחים מטעם גן התעשייה תפן-שבודאי היה מעוניין בשמירת כללי הבטיחות של כל המבנים שבבעלותו, והמערכת אושרה ע"י "מהנדס בודק"-שבסמכותו לאשר התקנת מערכת אספקת חשמל; אלא שגם מנורה לא באה בשום טרוניה כנגד מערכת אספקת החשמל של גן התעשייה ושל נ.ס.נ.ר. קודם לשריפה-למרות שהשמאי אבי סנדובסקי מטעמה ביקר במקום, בדק וצילם כל מה שרצה לבדוק ולצלם; ולמרות הוראות שנתן לנ.ס.נ.ר.
לשינויים ותוספות-לא העיר מאומה לגבי מערכת אספקת החשמל.
אין מחלוקת כי נוצר קצר באולם הייצור של נ.ס.נ.ר., והשאלה היא מה גרם לקצר זה.
כאשר מדובר במערכת אספקת חשמל תקנית וחדשה יחסית (פעלה כשנה וחצי בלבד), שלא היה בה עומס חום משום שהמפעל היה מושבת מזה יותר מ-10 שעות, ולא הייתה סיבה כלשהיא לפגיעה בבידודה, האפשרות הסבירה ביותר (בודאי הרבה מעבר ל-51%) היא שמקור השריפה היה חצוני למערכת אספקת החשמל.
אין להניח שמישהו ניכנס למפעל נ.ס.נ.ר. לצורך גניבה, משום שבמפעל לא היו נכסים מיוחדים ראויים לגניבה, ואם מישהו היה מעוניין בגניבת חיתולים בכמויות גדולות, היה זקוק לרכב-שלא יכול היה להכניסו לגן התעשייה ללא אישור השומרים בשער.
כאשר לנ.ס.נ.ר. היו ערב השריפה חובות של 10 מיליון ש"ח, ולא הייתה בידה האפשרות לכסות חובות אלו-דבר שגרם לעצירת האשראי שלה בבנק, (בנוסף לריבית הולכת ותופחת), ולהפסקת משלוח חומרי גלם-שמנעה אפשרות לייצר תוצרת מוגמרת כדי למכרה; ובהיתחשב ברווח המזערי שלה כל חיתול שכבר יוצר-2 סנט; ובאפשרותו הפיזית של נחלה, או מי מטעמו, לנתק את מערכת גלוי האש וכיבויה, ואת מערכת הקריאה האוטומטית לשער גן התעשייה ולמכבי אש-במקרה פרוץ שריפה (כפי שאכן קרה בפועל), והכרתו את המפעל, את גן התעשייה, ואת סדורי השמירה בגן התעשייה-האפשרות שלנחלה היה עניין וחלק בהצתה-מסתברת הרבה יותר מכל אפשרות שההצתה נעשתה ע"י מצית מזדמן זר שאין לו כל קשר לנחלה.
...
בנסיבות אלה נקבע:
"אני סבור שהנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. הסבירות שהצתה בוצעה בשירות התובעת עולה על הסבירות שההצתה בוצעה על ידי אחר מבלי שהתובעת הייתה מעורבת בה".
(עמ' 10).
המסקנה היא-כי מערכת האזעקה האוטומטית לשער גן התעשייה-נותקה קודם לשריפה, והשיחה היחידה-ככל הנראה בוצעה ע"י המצית ללא דיבורים, כדי לשמש אליבי, שלא הצליח להיות מושלם.
המסקנה הסבירה היא-שמערכת גילוי האש וכיבויה הייתה סגורה בעת השריפה.
לאור כל האמור אני קובעת כי מנורה הוכיחה את הסייג לחבותה, הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, ואין מנורה חייבת בפיצוי נ.ס.נ.ר.
על השריפה שארעה במפעלה בגן התעשייה ביום 16.10.95.
