פוליסת ביטוח מפני אחריות קבלנים ומשנה

בהתאם לסעיפים אלו זה, יהא משוחרר הקבלן-השומר מאחריותו רק מקום בו אירע הנזק עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, דהיינו – נסיבות של כוח עליון.

אין לשלול גם את האפשרות כי בהתקיים הנסיבות המתאימות, יופחת שיעור הכסוי הבטוחי והוא יחול באופן חלקי בהתאם להוראות פרק א' סימן ד' לחוק – "שינויים בסיכון". או אז תחולק האחריות כלפי התובעת בין כלל לבין קליל בשיעור שייקבע.

המינוח "פריצה" מוגדר כך: "גניבת הרכוש המבוטח לאחר חדירה בכוח ובאלימות לתוך המבנה המכיל אותו, בדרך בלתי מקובלת ואגב היתגברות על מיכשול שננקט בסבירות להגנה על הרכוש המבוטח, ונותרו סימנים המעידים על שימוש בכוח ובאלימות כאמור בחדירה. על המבוטח תהא הראיה כי נתמלאו התנאים לקיום פריצה כמשמעה לעיל" בנוסף הוספו והותנו התנאים והסעיפים הבאים: "מבוטח נכבד – שים לב להתנאות בדבר מיגון הרכוש מפני פריצה ו/או שוד.

האם מדובר ב"מקרה ביטוח" הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לניזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח היתרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח ניכנס לגדרו של אותו סייג (ע"א 678/86‏ ‎ ‎חסן חניפס‎ ‎נ' ‏‎"‎סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מג(4) 177, 1989).

...

לאחר שהגענו לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו התנאים לחריג האמור בסעיף 18(ג)(2), דהיינו לא הוכח כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח בנסיבות אלו, עלינו לשוב ולבחון מהי תוצאתה של החמרת הסיכון האמורה.

מכל האמור לעיל, עולה תמונת המצב הבאה: תנאי המיגון אכן הופרו באופן חלקי על ידי קליל ולא ננקטו מלוא האמצעים שנדרשו להקלת הסיכון; לא מן הנמנע שאף קיים קשר סיבתי הדוק בין הפרות אלו לבין התרחשות מקרה הביטוח; מנגד, לא שוכנעתי כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח מבלי שינקטו האמצעים הנ"ל להקלת הסיכון גם בעבור דמי ביטוח גבוהים יותר; כלל לא הביאה הוכחות באשר לפוליסה מקבילה אצלה, ואף לא הביאה ראיות בנוגע לדמי ביטוח שאותם גובים מבטחים אחרים בפוליסות דומות אשר אינן דורשות אמצעי מיגון בדמות עמדה מאוישת קבועה לשמירה על מפתחות הרכבים.

סוף דבר תביעת התובעת אשר הועמדה על סך של 75,000 ₪ - מתקבלת.

התסקיר שהוגש מתאר את הנאשם שהוא צעיר ללא כל עבר פלילי, העובד עם קבלן עבודות אלומיניום.

הנאשם נטל אחריות והביע חרטה על העבירה.

כבר נקבע פעמים רבות כי היותו של הנאשם בגדר "בגיר צעיר", אין בה כשלעצמה כדי להוות פוליסת ביטוח מפני עונש מאסר (ע"פ 907/14 רחמים נ' מד"י (18.11.14), או להוות עילה להקלה בעונש (ע"פ 1384/15 איזברגה נ' מד"י (16.12.15), אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.

ויודגש, "בגיר צעיר" אינו מעין "מונח קסם", המצדיק כשלעצמו הקלה בעונשו של נאשם המשתייך לקבוצת הגילאים המסוימת – אלא מדובר בקבוצת משתנים, אשר יש לבחון את המידה שבה הם מתקיימים בכל נאשם בגיר צעיר לגופו.

...

יוצא אפוא, כי ניתן להתחשב בנאשם אף בגדרי המתחם, בהטלת עונש המצוי ברף הנמוך שלו.

לאור כל השיקולים הללו, מסקנתי היא כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר, שירוצה בעבודות שרות, וכן מרכיבי ענישה נלווים.

אשר על כן, אני גוזרת את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שרות.

בעניינינו, משבוטח קבלן המשנה בשתי הפוליסות מפני אותו סיכון בתקופות ביטוח חופפות, אין מנוס מהפעלת עקרון כפל הביטוח.

ואכן, בהתאם להתחייבות זו, הפניקס הוציאה פוליסת ביטוח עבודות קבלניות אשר כללה ביטוח אחריות צד ג' וביטוח מעבידים גם לקבלני משנה.

אליאס מוסיף ומפרט בסוגיה, כי: "פירוש שלפיו סכום התגמולים הסופי שישולם למבוטח (לאחר ניכוי ההשתפות העצמית) עשוי להשתנות בהתאם למספר המבטחים השותפים להליכי התביעה – בין אם מדובר בתביעה שהוגשה על-ידי המבוטח עצמו ובין אם מדובר בתביעה ישירה של צד שלישי נגד מבטחי האחריות – אינו עולה בקנה אחד עם העקרון שלפיו כל אחד מהמבטחים חב כלפי המבוטח בנפרד בגין מלוא הנזק. מובן, על כל פנים, כי מבטח ששיפה מבטח אחר מכוח סעיף 59 לחוק אינו יכול לחזור על המבוטח בתביעה לתשלום הישתתפות עצמית, שכן הכספים ששולמו לאותו מבטח, מכוח ביטוח הכפל, אינם בבחינת "תגמולי ביטוח" המהוים נושא לתשלום הישתתפות עצמית.

...

מקובלת עלי עמדתה של הפניקס, לפיה השאלה האם מבטחו של מזיק זכאי לדמי השתתפות ממבטחו של ניזוק, היא שאלה שמתעוררת הן במסגרת הדיון בתביעת תחלוף של מבטח הניזוק, והן במסגרת תביעת השתתפות ישירה, מכוח ביטוח כפל, של מבטח המזיק כלפ מבטח הניזוק, אך הדבר תקף כאשר מדובר בשתי פוליסות המכסות מבוטחים שונים מפני אותו סיכון [ראו: אליאס עמ' 1284].

לאור כל האמור, שוכנעתי כי דין הטענה לזכאותה של הכשרה לקבל שיפוי מהפניקס בגין חבותה הנזיקית הישירה בסכום הנזק.

לסיכום אני מקבלת את ההודעה כנגד צד שלישי 2, ומחייבת אותה לשפות את הכשרה חברה לביטוח בע"מ, בסך של 265,500 ₪, בתוספת 20.475% בגין שכ"ט עו"ד ובתוספת סך של 712 ₪ בגין אגרת פתיחת ההודעה כנגד הצדדים השלישיים.

המודיעה טענה כי הצד השלישי מס. 2 אחראית כלפיה לפצותה ו/או לשפותה בגין ניזקי הארוע נשוא כתב התביעה הנטענים והמוכחשים משום היותה חברת הביטוח שביטחה את המודיעה בביטוח אחריות מפני ניזקי צד ג' במסגרת פוליסה מס. 506701096 ו/או פוליסה מתאימה אחרת שהוציאה לצד השלישי.

דהיינו, לשיטת הנתבעת 2, צד ג' 2 אחראי לפצות את הנתבעות מאחר שביטח את הקבלן וכן את העיריה, קרי – מזמין העבודה בביטוח אחריות לצד ג' במועד הרלוונטי לתאונה (ראו: פוליסות הביטוח המסומנות נ'5).

בחקירתה, הודתה הנפגעת כי חודשיים לפני שהסתיימה תקופת אי הכושר בה שהתה, היא שבה לעבודתה כגננת במשרה מלאה, וכיום, קרוב ל-10 שנים מאז התאונה, היא משמשת בתפקיד מחנכת מוסמכת לגיל הרך ללא כל שינוי בתפקידה ובשיעור השתכרותה.

...

הכרעה לא שוכנעתי מדברי הנפגעת ומראיותיה כי היא נזקקה לדמים בגין נסיעות חריגות שביצעה בגין פגיעתה בתאונה.

כיום, בעקבות התאונה, ובעקבות נזקי הגוף שנותרו לה כתוצאה מהתאונה, סובלת הנפגעת מכאבים, ומאי נוחות, ואלו משפיעים, באין מנוס, על מצב רוחה.

סוף דבר התביעה הוגשה במקור על סך של 43,092 ₪ סכום זה התבסס על מכתב התובע לנתבעת 1 מיום 7/2/00.

בשעה זו, החל הרכב לנסוע, בעודו עושה את המסלול הבא: שינוי מיקום בדרך בית לחם, דרך ברעם, רחוב פת, רחוב גולומב, שדרות בגין, רחוב יגאל ידין, דרך האלוף נרקיס, דרך רמאללה, כביש 60, מסלול נחיתה עטרות, גדר הפרדה, ואדי א נטוף.

כאמור שם (בעמ' 108), "הכלל שלפיו קבלנים למיניהם נושאים באחריות חוזית מלאה לשלום הנכס מתיישב עם ההנחה המסתברת שהם מסוגלים לשאת בסיכון של אובדן הנכס – אף בהעדר התרשלות מצידם – בעלות נמוכה יותר מאשר המזמין ... על-פי-רוב, הקבלן הוא מי שעיסוקו במתן השרות או בבצוע המלאכה מושא החוזה. חוזי קבלנות הם בדרך-כלל חוזים מסחריים או חוזים צרכניים, שבהם המזמין הוא הצרכן ...". כך גם (בעמ' 109) "ברוב המקרים, קבלנים הם איפוא פירמות שעיסוקן בבצוע מלאכות או במתן שירותים בשכר. בידי הקבלן מצוי בדרך-כלל מידע מלא יותר על הסכנות לשלום הנכסים שבהם הוא מחזיק לבצוע מלאכתו, אותו מידע הדרוש לעריכת ביטוח הולם. מכיוון שברגיל מספקים את שירותיהם למזמינים רבים, במקרים רבים הם לא ייזקקו לביטוח מסחרי כדי לפזר באופן יעיל את הסכנות הללו. הפיזור יוכל להעשות בין כל הלקוחות, באמצעות הכללת מרכיב הפרמיה בשכר שהקבלן גובה". כך גם יכול הקבלן לבטח את עצמו מפני אותם סיכונים, כפי שנעשה בדרך-כלל בידי מוסכים, המבטחים את עצמם מפני נזקים שעשויים להגרם לכלי הרכב המוחזקים על-ידיהם לשם תקונם, לרבות הסיכון של גניבת אותם כלי-רכב.

אם אמנם סבורה הנתבעת שמדיניות ראויה של פיזור הנזק צריכה להוביל לכך שגניבת רכב תכוסה על-ידי חברת ביטוח, בעוד שלשיטתה אין פסול בהחניית כלי רכב שבטיפולה ובשמירתה מחוץ לשטח המוסך, תתכבד ותרכוש פוליסה שתכסה מפני נזקים הנגרמים לכלי רכב שהיא מחנה מחוץ למוסך.

...

לפיכך התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 175,349 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת עבור שכר-טרחת עורכי-דינה ועבור הוצאות המשפט שהוציאה, סך של 18,000 ₪.