פוליסת ביטוח חובה לאופנוע נהיגה בחוסר זהירות עפ"י פוליסת הביטוח

ככל שטענת התובעים תתברר כנכונה – תהיה הנתבעת חייבת לפצות התובעים או מי מהם בהתאם לפוליסת ביטוח חובה.

אז הבין שאיברהים (שהיה מחוסר הכרה עד לאותו הזמן) היתאושש, ולפיכך סיפר את האמת והודה שנהג באופנוע.

ביום 25.04.2013 בשעה 07:58 נחקר יוסוף במישטרה (להלן: "החקירה השנייה") בחשד לנהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב, שבוש הליכי חקירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ושיבוש ראיות.

...

כל האמור, מביא למסקנה הברורה שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח שיוסוף נהג באופנוע.

סוף דבר: התביעה נדחית.

החובה המוסרית להגיש עזרה לנפגע אחרי תאונה ובכלל, ולהזעיק את שירותי ההצלה טבועה בציווי המוסרי "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, פרק י"ט פסוק ט"ז).

ברע"פ 835/21 חאלד סוילם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.2.2021) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של הפקרה במודעות, נהיגה בחוסר זהירות, נהיגה ללא ביטוח ועבירות תעבורה נוספות והותיר על כנו עונש של 10 חודשי מאסר ופסילת רישיון נהיגה למשך 48 חודשים לאחר שערעורו על גזר הדין ועל הכרעת הדין נדחה בבית המשפט המחוזי.

בע"פ (מחוזי-ב"ש) 5785-09-20 מרדכי בנסימון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.12.2020) קיבל בית המשפט המחוזי את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של הפקרה במודעות, נהיגה רשלנית, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח והעמיד את עונשו על 9 חודשי אסר לריצוי בעבודות שירות חלף 11 חודשי מאסר שהשית עליו בית משפט השלום.

במקרה זה פגע הנאשם (כבן 70) ברוכב אופנוע לאחר שלא נתן לו זכות קדימה.

...

לצד זאת, סבורני כי יש לתת משקל גם לשיקולי ההרתעה, הן של הנאשם, והן של הציבור בפרט בגזרתה של עבירה זו. בחינת כלל הנתונים בענייננו מובילני למסקנה לפיה נכון יהיה לאזן בין הצורך בענישה של ממש הנדרשת בסוג כזה של עבירות, לבין אלמנטיים שיקומיים בענישה, הנדרשים בעניינו של הנאשם, כדרכה של שיטת הענישה האינדיווידואלית הנוהגת במקומתינו.

האיזון מצריך שילוב בין רכיבים ענישתיים ושיקומיים, ועל רקע האמור, מצאתי כי מתקיימים הטעמים המיוחדים לשילוב שבין מאסר לריצוי בעבודות שירות לצו מבחן (לצד רכיבי ענישה נוספים שיפורטו), כנדרש בסעיף 64א(ד) לפקודה.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

כתב אישום ורקע הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן מיום 18.6.20, בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961; נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21ג לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודה, ושבל"ר ונטישה במקום אחר, לפי סעיף 413ג סיפא לחוק.

 כך קבע בית-המשפט העליון ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (6.3.19): "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לבטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק." בנהיגה בזמן פסילה טמון אף סיכון  לגרימת נזק כלכלי והערמת קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים  ככל שאלה יתרחשו עקב נהיגה בידי  מי שאינו מורשה לכך (ראה רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)).

רע"פ 280/16 רדיע נ' מדינת ישראל (19.1.16) – המבקש הורשע בשני כתבי אישום, בבית המשפט לתעבורה, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

רע"פ 7822/12 פלוני נ' מדינת ישראל (6.11.12) – המבקש, קטין בעל עבר פלילי, נתפס נוהג באופנוע ללא לוחית רשוי, ללא רישיון וללא ביטוח, ולאחר שנתפס על-ידי שוטרים נימלט רגלית, עד שנתפס, אז תקף אחד השוטרים בדחיפה בחזה.

...

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם בתתע"א (חיפה) 743-07-15 (מיום 6.12.16), בן ששת החודשים, וזאת בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו לעיל.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר שהוטל על הנאשם בתתע"א (עכו) 108-01-16 (מיום 6.4.16), בן החודשיים, אף זאת בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו לעיל.

אני מורה על הפעלת עונשי הפסילה המותנים שהוטלו על הנאשם בתתע"א (חיפה) 743-07-15 ובתתע"א (עכו) 108-01-16 לתקופות של 4 חודשים כל אחד – בחופף זה לזה ובחופף לפסילה שהוטלה עליו בתיק זה. סך כל תקופת הפסילה לריצוי בפועל בתיק זה ובגין הפעלת תקופות הפסילה על תנאי – 11 חודשים שיימנו מיום הפקדת רישיון או הפקדת תצהיר חלף רישיון בבית המשפט.

יצוין כבר עתה כי האופנוע שבו רכב המשיב לא היה מבוטח בביטוח חובה.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 15.12.2016 הוגש כתב אישום כנגד נהג המכונית, ובו יוחסו לו עבירות של גרימת תאונת דרכים בנהיגה חסרת זהירות ואי-מתן זכות קדימה, וכן גרימת חבלה של ממש (בגין הנזק שניגרם למשיב).

זאת, בהפניה להסדר הקבוע בסיפא לסעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: הפקודה), הקובע מנגנון השהייה ולפיו "לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול". בהתאם לכך, הוטעם כי תאונת הדרכים במקרה דנן אירעה 10 ימים בלבד לאחר שביטל הבעלים הקודם את הפוליסה, כך שבמועד זה עדיין היה הכסוי הבטוחי בתוקפו.

...

כמו כן, אני סבורה כי אין אף חשש שהמבקשת לא תוכל לשלם למשיב את יתרת הפיצוי אם יידחה ערעורה.

בנסיבות אלו מצאתי, כאמור, כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, וזאת מבלי להידרש לסיכויי הערעור לגופו (ראו: ע"א 4881/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 9 (23.7.2020); ע"א 469/21 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)).

סוף דבר: אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במובן זה שהמבקשת תעביר לידי המשיב סכום בסך 1,500,000 שקלים בלבד.

לאחר התאונה התברר כי הקטנוע חסר פוליסת ביטוח חובה ולכן לאור חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), סעיף 7(5) הוא אינו זכאי לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בהיותו ״מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב".

בסעיף 14 לתצהיר התובע (ת/2) הוא מציין כך: "בשום שלב לא ידעתי וחברי (צד ג' 2) אף לא ציין בפני כי לקטנוע אין ביטוח חובה ולאור הקשר החברי העמוק ביני לבין (צד ג' 2) לא יכולתי לחשוב או להאמין כי הוא ייתן לי לעלות על הקטנוע שלו מבלי שהוא עשה לו ביטוח חובה". מאידך בעדותו מציין התובע כי "ביום שעליתי על האופנוע נאמר לי שיש ביטוח" (עמ' 11 מול 23), ואף מוסיף כי "עד העלייה לאופנוע אני זוכר" (עמ' 12 מול 27), כאשר לאחר התאונה יש קשיי זכרון (עמ' 12 מול 6) בהמשך מציין, "שאלתי אם יש ביטוח. בא (צד ג2) בהצהרה שיש" (עמ' 17 מול 9) .

אומר עם זאת כי ככל שלא ידע התובע סובייקטיבית דבר היעדרה של פוליסת הביטוח כי אז למרות הקרבה החברית בינו לצד ג' 2, ולאור משובת הנעורים וגילם הצעיר של התובע וחבריו, מקרה זה צריך שישמש נורת אזהרה בוהקת לכל רוכבי הקטנועים הצעירים/הקטינים לחשיבות הרבה אותה מייחס המחוקק וביהמ"ש לקיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף ולזהירות המתחייבת מבדיקת קיומה של פוליסה שכזו קודם השמוש באותם כלי רכב מנועיים תוך מתן אפשרות לחברים לעשות שימוש בהם במיוחד כאשר מדובר בכלי רכב דו גלגלי בו עושים צעירים רבים שימוש.

...

אמרו אם כן מעתה כי יש להטיל ספק רב בטענה לפיה התובע גנב את הקטנוע, ואין לי אלא להגיע למסקנה לפיה התובע נהג בהיתר מהמחזיק – צד ג'2.

סוף דבר התביעה בעילה לפי חוק הפלת״ד נדחית.

לפיכך נדחית התביעה כנגד קרנית כמו גם כנגד צדדי ג' וצד ד'.