הפרשנות המוצעת על ידי התובע איפוא מרוקנת את הסעיף מכל תוכן, וקוראת לתוכו תנאים העומדים בסתירה חזיתית לתנאים הכתובים בו.
חזוק לפרשנות כי שכרו של התובע כלל את מלוא תוספות השכר שזכאים להם עובדי הערייה שלא מועסקים בחוזים אישיים, מצאנו בגובה שכרו של התובע הגבוה משמעותית מגובה שכרם של עובדים במעמדו המועסקים על פי דרוג דרגה.
נוכח האמור, ומשלא שוכנעתי כי שכרו של התובע הוצמד לעובדי דרוג המח"ר, הרי שתביעתו של התובע להפרשי שכר וכפועל יוצא לחוסר בהפרשות הסוציאליות (קרן הישתלמות, פנסיה ופיצויים), הפרש פדיון ימי מחלה וחופשה נדחית.
...
משלא הוכיחה הנתבעת כי פעלה כנדרש ובהתאם לסעיף 20(ה) לחוק הנ"ל, ולא טענה וממילא לא הוכיחה כי קמה לה הגנה כלשהי מפני פיצויי הלנה, מצאתי לקבל את תביעתו של התובע בעניין זה. בהתחשב בכלל הנסיבות, ובמידת השיהוי בשחרור הכספים, החלטתי להעמיד את פיצויי ההלנה על סך 10,000 ₪.
סוף דבר
על כן, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת בפסק הדין, כדלקמן:
החזר הוצאות רכב בסך 8,669 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 6.9.2014) ועד למועד התשלום המלא בפועל;
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 10,000 ₪;
יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.
בשים לב כי התביעה נדחתה ברובה, החלטתי כי בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.
