פדיון ימי חופשה ופגיעה בדמי אבטלה

כן העיד המבקש שלא רשם במכתב הפיטורים את הסיבה לסיום עבודתה של המשיבה משום שלא רצה לפגוע בסיכויה לקבל דמי אבטלה.

בנוסף, קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לפדיון 7 ימי חופשה, בסך של 1,960 ₪ (7 X 25 : 7,000 ₪); יתרת דמי הבראה בסך של 1,500 ₪; יתרת החזר נסיעות בסך של 267 ₪; וכן שכר עבודה אחרון על בסיס תלוש השכר האחרון, בסך של 7,005 ₪.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור ונוכח שילוב סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, החלטתי להיעתר לבקשה, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 13 לעיל.

על פי כתב התביעה זכאי התובע עם סיום יחסי עובד מעסיק, לפדיון של 53 ימי חופשה, לפי שכר יומי של 430 ₪ ליום עבודה; המתבטאים בדמי פדיון חופשה בסכום של 22,795 ₪ הנתבעים על ידו.

התביעות לדמי פדיון חופשה, קצובת הבראה ופצוי בגין פגיעה במימוש הזכות לדמי אבטלה: נקצר ונאמר כי לא מצאנו בסיס לתביעות התובע לקצובת הבראה ולפצוי בגין הפגיעה למימוש הזכות לדמי אבטלה, מהנימוקים שנפרט להלן: סעיף 5 לחוק הגנת השכר שעניינו "איסור שכר כולל", איננו אוסר על המעסיק להכליל את הזכות לדמי אבטלה בשכר העובד.

...

התביעה לפיצוי התובע בשל אי מימוש הזכות לדמי אבטלה, נזנחה בסיכומי התובע; ומכאן דינה להידחות.

אשר על כן ובענייננו, משלא פעל התובע למימוש זכותו לדמי אבטלה מול המוסד לביטוח לאומי וממילא לא הוכיח להנחת דעת המוסד לביטוח לאומי כי הוא עומד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה – דין תביעת התובע לפיצוי מהנתבעת על הפגיעה במימוש זכותו לדמי אבטלה – להידחות.

] סוף דבר: לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 48,384 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2014; ודמי פדיון חופשה בסכום של 4,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2014.

כפועל יוצא מסיווג המשיב כעובד חייב בית הדין האיזורי את המבקשת לשלם למשיב תשלומים בגין תשלום פצויי פיטורים; חלף הפקדות לקופות גמל; תשלום ימי הודעה מוקדמת; פדיון ימי חופשה.

כך למשל, היציאה לחל"ת של רעיית המשיב וקבלת דמי אבטלה דוקא מלמדת על פגיעה במצבם הכלכלי.

...

למקרא פסק הדין עולה שחלק מערעורה סב על קביעות עובדתיות המבוססות על התשתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי ועל התרשמותו הבלתי אמצעית ממכלול הראיות שעמדו לפניו.

אני מורה לפיכך על עיכוב של מחצית הסכום הכולל שנפסק בפסק הדין כשיעורו במועד מתן החלטתי זו (להלן – הסכום המעוכב), בכפוף להפקדתו של הסכום המעוכב במזומן או בערבות בנקאית בנוסח מקובל בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 10.5.2021 (להלן – המועד הקובע).

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 8 להחלטה זו. נוכח התוצאה, אין צו להוצאות.

לאחר השימוע, נימסר לתובע מכתב פיטורין בו צוין שסיבת הפיטורים היא צמצומים כדי לא לפגוע בתובע ובכך תימנע ממנו האפשרות לקבל דמי אבטלה.

] נוכח האמור, ובהיעדר ראיה אחרת, משלא הוצג על ידי הנתבע תחשיב נגדי לתחשיב שהוצע על ידי התובע, מתקבלת תביעתו של התובע בהפחתת הימים שניצל בתקופת ההודעה המוקדמת ובסה"כ 17,644 ₪, לפי החישוב הבא- פדיון 37 ימי חופשה (50 ימי חופשה -13 ימים שנוצלו).

עוגמת נפש התובע עתר לפצוי בגין עגמת נפש על יסוד טענה לפיה הועסק שנים רבות על פני שעות נוספות רבות, ללא שתוגמל עבורן, ומבלי שניצל הפסקות או ימי חופשה, הנתבע לא הפריש לתובע עבור קרן פנסיה, ופיטר את התובע שלא כדין, תוך פגיעה בכספי הפיצויים.

...

ואל לו לנתבע כתגובה לתביעה שהוגשה כנגדו, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז דמי ההשתתפות עצמית מן התובע, תשלומים אותם לא דרש בזמן אמת, ולא ניכה משכרו, לפיכך – טענת הקיזוז נדחית.

] סוף דבר    אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפירוט שלהלן:   הפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;  גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פדיון בסך 17,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למרות התוצאה אליה הגענו לפיה נפסקו לזכות התובע סכומים משמעותיים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשים לב כי בהתנהלות בין הצדדים, התובע נהנה מחופשיות שלא ניתנה לעובדים אחרים ואף זכה למתנות יקרי ערך ממעסיקו, ששוויון לא קוזזו מהסכומים שנפסקו לו. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.

בתלוש 10/2018 צוין כי נצברו לזכותה 1.67 ימי חופשה, ואילו בתלוש 1/2019 צוין כי היתרה הקודמת היא 0.5 ימים בלבד, וגם בעיניינה – לא הונח בפנינו הסבר להפחתה זו. משכך, מתקבלת טענת התובעים כי הם זכאים לפדיון חופשה, בהתאם לפירוט המופיע בתלוש 10/2018, ולא בהתאם לפירוט ימי החופשה המופיע בתלוש 1/2019.

לטעמנו הוראה זו, הנוגעת לחופשה ללא תשלום, יפה גם לתקופות בהן עובד מצוי באי-כושר ומשולמים לו דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, שכן בזמן זה לא משולם לו שכר עבודה מהמעסיק (בעיניין זה ראו גם: סע"ש (איזורי ת"א) 38646-01-13 אלי דואק - א.א. בידודים וציפויים בע"מ (15.11.2016)‏, סע"ש (איזורי ב"ש) 21463-02-18 חגי מצרפי - גלובל אנטי טירור בע"מ (27.06.2019)‏).

לטענתם, לא נימסרו להם מלוא תלושי השכר, על אף דרישות חוזרות ונישנות, עובדה שגרמה להם לפגיעה חמורה, לרבות עיכוב בקבלת דמי אבטלה.

...

עוד נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (עניין בנצילוביץ').

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.9.19) ועד לתשלום בפועל: לתובע: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 169,557 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 2,160 ₪; פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪.

נוכח חוסר תום לבם של התובעים, מאחר שגרסתם נמצאה בלתי מהימנה בעליל בנוגע לעניינים המצויים בליבת המחלוקת, כמפורט בפרק הנוגע לנסיבות סיום העסקתם, ובשים לב לפער בין הסכום שנתבע (599,627 ₪ לתובע, 490,361 ₪ לתובעת), לסכום שנפסק בסופו של יום, ולכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים.

התוצאה היא, אפוא, שכל צד יישא בהוצאותיו.