פדיון חופשה: זכויות עובדי מדינה

יש בכך גם כדי לחזק את עדותה של גב' רואי, מטעם אגף השכר, כי אף לגבי הזכות לפדיון חופשה נהנים עובדי בנק ישראל מנוסחת פדיון מיטיבה לעומת עובדי המדינה.

...

בכתב התביעה טען התובע כי "מגבלת גמלאות כפל אינה חלה יותר על עובדי מדינה בסיטואציה דומה ואין זה מוצדק להחילה על עובדי הגוף המתוקצב". בית הדין מבין כי התובע טוען, למעשה, שלו היה בנק ישראל נעתר לדרישתו, הוא לא היה זקוק לשם כך לאישור לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב.

בית הדין יידרש לטענה זו למרות טענת הנתבעים, כי התובע הודה בחקירתו הנגדית שלבנק נדרש אישור של הממונה על השכר כדי להיעתר לדרישתו.

בראייה הכוללת, בית הדין סבור שיש עדיפות לראיית החלטת הממונה על השכר כאי אישור הטבה, כפי שטענה גב' רואי, על פני ראייתו של התובע כי מדובר ב"פגיעה" בו. סוף דבר התביעה נדחית.

במסגרת התובענה התבקשו הסעדים הבאים: חיוב המשיבה להפסיק לשלם לעובדיה בחסר דמי חופשה/ פדיון חופשה; חיוב המשיבה לשלם לחברי הקבוצה פיצוי על תשלום בחסר בגין דמי חופשה/פדיון חופשה; חיוב המשיבה להפסיק לשלם לעובדיה בחסר עבור שעות נוספות; חיוב המשיבה לשלם לחברי הקבוצה פיצוי על תשלום בחסר עבור שעות נוספות; להורות למשיבה לספק לעובדיה מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת בהתאם להוראות החוק הזכות לעבודה בישיבה ולהורות לה לספק לעובדיה מספר מספק של מושבים; להורות למשיבה לחדול ממדיניותה המונעת מעובדים עבודה בישיבה, לרבות במצבים בהם ניתן לבצע את העבודה בישיבה, כגון עבודה בקופה וקיפול בגדים; לחייב את המשיבה לשלם לחברי הקבוצה פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה.

בהקשר זה כבר נקבע בפסיקה כי "אם לאחר בירור תובענה ייצוגית נותרות סוגיות רבות לבירור בעיניינו של כל אחד מחברי הקבוצה בשמם נוהלה התובענה הייצוגית, מהוה הדבר טעם טוב שלא לאשר את התובענה הייצוגית"[ע"ע (ארצי) 1154/04 גרוס – מדינת ישראל – משרד הבטחון [פורסם בנבו] (9.1.2007)].

...

עוד לטענתה מסקנה בדבר אישור התובענה אף נתמכת מעמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר הוגשה במסגרת העתירה שהוגשה על פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין קסטרו (בג"ץ 5148-18 אור שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'), שטרם הוכרעה.

בהתייחס לעילת תביעה זו, אני סבורה כי הדרישות העולות בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימות בעניינו.

אשר לכך שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות עניין (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות) – נחה דעתי כי המדובר בסוגיה המתאימה לבירור בדרך של תובענה ייצוגיות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: עובדי המשיבה שהועסקו בסניפיה בתפקיד יועץ מכירות (לרבות מורשה קופה), במהלך התקופה שמיום 14.7.2012 (שבע שנים לאחור ממועד הגשת הבקשה, נוכח הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958) ועד ליום 26.10.21.

כאמור לעיל, התובעת עתרה לקבלת זכויותיה הסוציאליות, לרבות פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה וקרן הישתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, קצובת ביגוד, הוצאות טלפון וכן פיצוי כספי על היתנהלותה של הנתבעת בחוסר תום לב. בסיכומיה, התובעת פירטה וציינה כי גם על פי הוראות המועצה להשכלה גבוהה שכותרתן "תנאי העסקה ודרוג במוסדות להשכלה גבוה" הרי שגם מורה מן החוץ נחשב כמורה שכיר, והגדרתה כ"פרילנאסרית" הייתה שרירותית ונקבעה נוכח העידר תקנים קבועים.

מנגד, טענה הנתבעת כי מאחר והתובעת אינה במעמד של עובדת מדינה היא אינה זכאית לפדיון חופשה, ובכל מקרה לאור העובדה שההתקשרות עם התובעת הסתיימה באפריל 2015, והתביעה הוגשה במרץ 2019, אזי בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, התביעה ביחס לעילה זו היתיישנה.

...

כמו כן, התובעת לא כימתה את תביעתה ברכיב זה. מכל הטעמים המפורטים לעיל, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

כללו של דבר: בהינתן כל השיקולים האמורים החלטנו לפסוק לתובעת סך של 50,000 ₪ כפיצוי לא ממוני.

אחרית דבר אשר על כן, ולאור כל המפורט לעיל, התוצאה היא שתביעת התובעת מתקבלת ברובה, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 104,974 ₪.

אך נזכיר בסוגיה זו את סעיף 14(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל 1970 הקובע כי "הועסק העובד בעת אחת במשרה מלאה אחת ובמשרה או במשרות נוספות תחושב הגימלה על יסוד המשרה המלאה בלבד". איננו קובעות מסמרות בכל הנוגע לתחולת הסעיף על ענייננו ולפרשנותו, שכן מדובר בנושא מורכב שטיעונים בהקשרו כלל לא הועלו, ברם האמור בסעיף זה, שעל פניו ניתן להקיש ממנו, מתיישב עם ההלכה הפסוקה לפיה זכאות נפרדת לזכויות בגין עבודה אצל אותו מעסיק עשויה לקום, במקרים חריגים, עת הוכח שעובד עבד אצל אותו מעסיק במשרות שונות ונפרדות, מכוח חוזי העסקה שונים, או כאשר הצדדים הסכימו מפורשות על תשלום זכויות ביתר, מעבר לדין (ר' עוד, בשינויים המחוייבים נוכח הנסיבות השונות, את סעיף 46 לפסק הדין בע"ע (ארצי) 15969-07-19 נחום סטפנסקי – תלמוד תורה מורשה (8.8.21)).

לטענת המדינה מנגד התובעת אינה זכאית להפרשי פדיון חופשה.

...

לטענת התובעת הסכמתה לפרישה מוקדמת ניתנה, בסופו של דבר ולאחר שמספר תחשיבים אפשריים נדחו על ידה, אך ורק על יסוד תחשיב שהוצג בפניה ביום 6.7.18 ולפיו סכום קצבתה החודשית יעמוד על 14,009.78 ₪ והיא תקבל 8 חודשי הסתגלות [נספח יא' לתצהירה, להלן - התחשיב].

הרבה למעלה מן הדרוש נציין כי בתחשיב, אותו קיבלה התובעת לעיונה ובדיקתה ערב פרישתה ובו תולה התובעת יהבה בנוגע לגובה הקצבה וגובה מענק ההסתגלות, מצויין ברחל בתך הקטנה כי "במהלך הפרישה המוקדמת אין זכאות לסכומים חד פעמיים מכל סוג שהם, כגון מענק יובל, למעט שי לחג פעמיים בשנה". מהטעמים המפרטים התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, הנקובים בערכי ברוטו: הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 16,679 ₪.

על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין יתן תוקף לכתב ויתור במשורה, נוכח הפערים שבכח המיקוח בין העובד למעסיק (ע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב ענבר - מדינת ישראל-הממונה על חוק עבודת נשים, 8.2.11; דב"ע נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - נעים, פד"ע לג 260 (1998); דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - לוסקי,  פד"ע לג 241 (1999), להלן - עניין לוסקי).

בהקשר זה טענה הנתבעת כי נוהל מו"מ עם התובע לגבי טיוטת הסכם ההפרדות, ולאור העובדה שהתובע לא הלין בזמן אמת על התחשיב הראשוני (חישוב פדיון חופשה ללא רכיב עמלות), יש לראותו כמי שויתר על זכותו להעלות כל טענה שנוגעת לפדיון החופשה השנתית, ואין הוא רשאי להעלות טענות כאשר השינויים בתחשיב שנערך בגמר החשבון הסופי היו לטובתו, משכללו את רכיב העמלות (סעיף 69 לסיכומי הנתבעת).

...

בהתאם לאמור לעיל, התביעה לתשלום הפרשי פדיון חופשה נדחית.

גם מבלי להיכנס לפרשנות הסכם ההיפרדות ולשאלה מהם המצבים בהם יראו את התובע כמי שהפר את הוראותיו ועליו להשיב המענק (סעיף 10.12 לסיכומי התובע; עדות התובע בעמוד 8, שורה 23, עד עמוד 9, שורה 9), יש לדחות את התביעה שכנגד, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר – התביעה נדחית.