פדיון חופשה לצורך תקופת אכשרה לקבלת דמי אבטלה

טענות הצדדים התובע חזר במסגרת סיכומיו על טענותיו ולפיהן יש לכלול בתקופת האכשרה הנדרשת לזכאות לדמי אבטלה, את כל חודשי ההודעה המוקדמת אשר התובע קיבל ממעסיקיו במעמד פיטוריו בתקופות הרלוואנטיות.

במקרה זה, אין מדובר ב"הודעה מוקדמת" כמשמעותה הפשוטה בחוק הודעה מוקדמת, אלא היא בגדר תמורה כספית, המהוה חלק מחבילת התנאים של עובד בכיר המסיים תפקידו אצל המעסיק, והיא מצטרפת דרך כלל למגוון זכויות והטבות המוענקות לעובד, כחלק מחבילת הפצוי המשולמת לו, אולם אין לדעתנו לאפשר במסגרת אותו פיצוי, "קניית" זכויות כגון צבירת תקופת אכשרה בגין תקופה זו, החורגת מן הנורמה הבסיסית הקבועה בחוק ובמהלכה לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק.

בפסק דינו של כבוד השופט הנשיא (כתוארו דאז) סטיב אדלר, הובאו הדברים הבאים: "אשר לחישוב דמי תמורת הודעה מוקדמת ודמי פדיון חופשה –

...

מקובלת עלינו טענת הנתבע, לפיה ההלכה בעניין זפרני עסקה בשעתו בשאלה "האם "תקופת אכשרה לגבי תקופת עבודה פלונית", לפי הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, כוללת בתוכה פרק זמן של "תקופת הודעה מוקדמת" לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001, שמעסיק ויתר על עבודת העובד במהלכה? (ההדגשה אינה במקור, מ.ש)". זו הייתה השאלה המדויקת שהוגדרה בפתח פסק דינו של בית הדין, שעליה הושב בחיוב, אולם איננו סבורים כי בית הדין ביקש בקביעתו זו, להרחיב את הפרשנות בדבר הכללת תקופת ההודעה המוקדמת בגדר תקופת האכשרה, מעבר לחובה הסטטוטורית הקבועה בחוק.

בגדר כך התייחס בית הדין להכללת תקופת ההודעה המוקדמת כתקופה נוספת, שכן ההיעדרות נבעה "מסיבות שאינן תלויות בו": "בפרשת זפרני עמדנו על כך ש"מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי תקופת האכשרה כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח, ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נמנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה ". בפרשת זפרני הצבענו על תכלית ההסדר לעניין צבירת ימי האכשרה כפי שהיא עולה מהוראות חוק הביטוח הלאומי "ומן המבנה הפנימי שלו, שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו". מתוך ההסדר הזה, כפי שהוא עולה מהוראות חוק הביטוח הלאומי הגענו באותה פרשה למסקנה כי מקום שעובד מפוטר מן העבודה על אתר, מבלי שהמעסיק מאפשר לו להוסיף ולעבוד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, כך שהיעדרותו מן העבודה הינה מסיבות שאינן תלויות בו, יש למנות את ימי ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת האכשרה לעניין הזכאות לדמי אבטלה" (שם בפסק דינה של כבוד השופטת רונית רוזנפלד).

פסק הדין האמור אינו מחייב את בית דין זה ואנו סבורים כי התוצאה המשפטית צריכה להיות כפי שקבענו לעיל.

סוף דבר - התביעה נדחית.

ביום 15.11.2017 נימסרה לתובע הודעה לפיה תביעתו נדחתה בשל כך שלא נצברה תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה לגבי עובד בשכר ב-12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתחילת התייצבותו בלישכת התעסוקה וכן בשל היותו של התובע בעל שליטה בחברת מעטים כמשמעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה.

לתמיכה בטענותיו עוד טוען התובע כי שכרו היה עיקבי, כי עם סיום העסקתו משך את פצויי הפיטורים מקרן הפיצויים, קיבל פדיון ימי חופשה וימי הבראה וכי אמנם לא החתים שעון נוכחות אולם, בדומה לו אף גורם אחר בחברה לא החתים שעון נוכחות.

זאת, תוך היתמקדות בבחינה של הקף ההשפעה שניתן לייחס לו על היתנהלות החברה, בהיבטים הרלוואנטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להקף השליטה שלו על הפסקת ההיתקשרות עם עובדים ונותני שירות.

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שבפנינו.

הטעם השני- רואה החשבון של החברה מר שי מועלם, הסביר במסגרת חקירתו הנגדית, כי המדובר בדוח עבור חודש אחד בלבד, עם הקמת החברה, אשר נעשה בטעות בתום לב וכי אינו משקף את יתר הדוחות (פרוטוקול מיום 16.2.2020, עמ' 1-19) לאור האמור לעיל, בבחינת כלל נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי אין לראות בתובע בעל שליטה בחברה ועל כן, בהתאם לדיווחים השוטפים שנמסרו אודותיו במהלך תקופת עבודתו בחברה – יש לראות בו כעובד החברה המבוטח בביטוח דמי אבטלה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי אבטלה, בהתאם להוראות הדין.

לא שולמו למערער הוצאות נסיעה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, וכן לא שולם לו פדיון חופשה למרות שעל פי תלושי השכר לא ניצל את ימי החופשה.

בהקשר זה ציין בית הדין האיזורי כי בעוד שבעדותו טען המערער כי קיבל מקרר וטלפון סלולרי כנגד זכויותיו הסוציאליות, בטופס התביעה לדמי אבטלה כתב כי לא שולמו לו פצויי פיטורים בשל "סעיף 14", ובחקירתו הנגדית כשנשאל על כך השיב כי מדובר בטעות, מבלי שסיפק כל הסבר.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי, המבוססת על היתרשמותו הבלתי אמצעי מעדות המערער ואביו והראיות שהיו לפניו, כמו גם על העדויות והראיות שלא הובאו לפניו, שלפיה המערער לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין החברה, וכפועל יוצא מכך לא צבר תקופת אכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.

...

הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, החסר הראייתי - עדות של גורמים בשיכון ובינוי על מהות ההתקשרות עם החברה ופעילותו של המערער במסגרת עבודתו בחברה אל מול שיכון ובינוי – יכול להוביל גם למסקנה כי המערער לא הוכיח כי נתן שירותי ייעוץ לשיכון ובינוי במסגרת עבודתו בחברה.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעי מעדות המערער ואביו והראיות שהיו לפניו, כמו גם על העדויות והראיות שלא הובאו לפניו, שלפיה המערער לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין החברה, וכפועל יוצא מכך לא צבר תקופת אכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.

המערער ישלם למוסד שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

מכאן, שהתובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך של 2,583 ₪ בגין תקופת העבודה הראשונה (369 ₪ ליום * 7 ימים), וסך של 4,620 ₪ בגין תקופת העבודה השנייה (462 ₪ ליום * 10 ימים).

התובעת מס' 2 – גב' אדל כהן התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד, בה ביקשה לחייבם בתשלום סכומים שונים בגין פיטורים שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, דמי נסיעות, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין פגיעה בזכאות לדמי אבטלה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בנגוד לחוק הגנת השכר, פיצוי בגין עוגמת נפש - פיצוי ממוני ולא ממוני ופיצויי הלנה.

לאור האמור, התובעת זכאית לתשלום סך של 1,127 ₪ בגין רכיב זה. פדיון חופשה שנתית התובעת טענה בכתב התביעה כי מעולם לא קיבלה דמי חופשה או פדיון חופשה ועל כן היא זכאית לתשלום סך של 1,715 ₪ (275 ₪ * 5 ימי חופשה).

לצורך קבלת דמי אבטלה, כאמור, על התובעת לעמוד בתנאים שונים ובהם, בין היתר, התייצבות בשירות התעסוקה וצבירת תקופת אכשרה מזכה.

...

כמו כן, בשים לב להתנהלות הנתבעת 1 והנתבעת 3 (הרבנית שטרן), לא מצאנו מקום לפסוק לזכותם הוצאות משפט.

יחד עם זאת, בשים לב לכך שהחלטנו לדחות את התביעה כנגד הרב שטרן האב והרב שטרן הבן ולאור העובדה כי אלה נתבעו, בהליך זה, משיקולים לא ענייניים, אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 מיום קבלת פסק הדין.

סיכום כולל לאור כל האמור, התוצאה האופרטיבית של פסק הדין תהא כמפורט בסעיפים 166-168 (בתיק התובע) ובסעיפים 247-250 לעיל (בתיק התובעת).

מאחר ותקופת האבטלה של התובעת החלה מחודש 01.21, לפי סעיף 161(א) לחוק, תקופת העבודה אשר תלקח בחשבון כתקופת אכשרה תחושב החל מחודש 07.19.

אם כך, בהיתחשב בחודשים אשר דווחו ע"י מעסיק התובעת ואשר שולמו בעדם דמי ביטוח ובהיתחשב בכך שהתשלומים ששולמו לתובעת בחודשים 06-07.20 הם בגין הפרשים עבור דמי הבראה וזקיפת שווי מתנות ובחודש 10/20 בגין פדיון ימי חופשה, הפרשה לפנסיה והפרשה לקרנות השלמות – החודשים 6/20 – 10/20 לא יחושבו כחלק מתקופת ההכשרה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והתובעת זכאית לדמי אבטלה מכח תקנות הקורונה אשר קיצרה את משך תקופת האכשרה ל- 6 חודשים.

...

מצאנו מקום לציין, בנימה אישית, כי קיימים טעמים מיוחדים בענייננו, הקשורים גם בהתרשמותנו מחריצותה ומסירותה של התובעת לעבודתה המבורכת, משך שנים ארוכות, וההתרשמות הבלתי נמנעת כי לא ביקשה באותה העת, כאמור, לחמוק מלשוב ולעסוק בעיסוקה, אלא נאלצה לסיים העסקתה בלית ברירה.

נוכח כל האמור לעיל, ומאחר שתכלית חוק הביטוח הלאומי לעניין תשלום דמי אבטלה היא להגן מפני מצבים במסגרתם נכפה על העובד תקופת אבטלה שלא מרצון – ובמקרה דנן אנו סבורים שזוהי בידיוק הסיטואציה בה נכפתה על התובעת להיות מובטלת בעל כורחה - מצאנו כי התובעת זכאית לתשלום דמי אבטלה בתקופה הנתבעת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והתובעת זכאית לדמי אבטלה מכח תקנות הקורונה אשר קיצרה את משך תקופת האכשרה ל- 6 חודשים.