ראשיתה של תביעה זו בהגשת בקשת לבצוע שטר בסך של 20,530 ₪, כך במקור, ללישכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, הוגשה בקשה למתן רשות להגן, וזו ניתנה לנתבעת.
הנתבעת מעוניינת להיתלות בפגם טכני שיכול שאף נבע מהתנהגותה הפסולה בכך שהשפיעה על בתה לא לחתום על הסכם המכר.
דיון והחלטה
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך, לגבי שתי הדירות הנדונות, אשר במסגרתה התחייבה לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור 2% בצרוף מע"מ כדין, מערך העסקה בכללותה, במועד חתימת ההסכם, וככל שתרכוש לפחות אחת מהדירות הנ"ל.
אין מחלוקת כי הנתבעת ובעלה מזה, והמוכרים מזה, נפגשו ביום 30.1.2013, בנוכחות באי כוחם, וכי התובעת ובעלה, וכן המוכרים, חתמו על ההסכם לרכישת דירה מס' 3, המוכרים מצידם חתמו על ההסכם למכירת דירה מס' 2, והוסכם כי בתה של הנתבעת ובעלה יחתמו על ההסכם לרכישת דירה זו, למחרת היום, בפני בא כוחה של הנתבעת בעיסקה.
בהמשך חקירתה העידה שככל שהנתבעת לא הייתה חותמת על ההסכם- "לא הייתי באה בטענות. כל עוד לא חתמת ולא התבצעה עסקה, לא נחתם חוזה, לא הייתי גובה תשלום" (ע' 13, ש' 23-24), ומכאן שייחסה משמעות לחתימה בפועל על הסכמי הרכישה, ויש בכך כדי להשליך על המשקל שיש לייחס לטענתה שלפיה החתימה על ההסכם לרכישת הדירה הנוספת הייתה עניין טכני בלבד.
...
התוצאה
התוצאה היא שיש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי תיווך לגבי דירה מס' 3.
מכיוון שהוסכם בין הצדדים על העמדת דמי התיווך, לגבי שתי הדירות, על סכום כולל של 20,530 (כולל מע"מ), המגלם הנחה בסך של 6,000 ₪, יש מקום להעמיד את דמי התיווך שתשלם הנתבעת על סכום כולל של 7,545 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התובענה בתיק ההוצאה לפועל המקושר ועד לתשלום בפועל.
הנתבעת תשלם את החוב הפסוק בתוך 30 יום ממועד ההודעה על יתרת החוב המעודכנת, ובחלוף תקופה זו ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית החוב הפסוק.