פגם ברצון בעסקת שכירות

בהתאם לחוזה, בעת גניבת כלי הרכב, עמדו לפני החברה שתי אפשרויות: או להודיע על רצונה להמשיך את עסקת השכירות עם רכב אחר שיירכש מכספי הביטוח ויחליף את כלי הרכב שנגנב לכל דבר וענין; או לסיים את העסקה ולערוך היתחשבנות (ראו: סעיפים 11,13).

"למעשה, משמעה של קביעה זו הנה כי לא נאפשר לצדדים לנהוג בחוסר תום לב אף כשעסקינן בשטרות, כלומר, כאשר מדובר בצד קרוב - צד המכיר את פרטי עסקת היסוד והנסיבות בגינן נימסר השטר - לא יוכל הוא לדבוק בפגם טכני על מנת להיתנער מחבותו השטרית. איני רואה קושי מיוחד באמירה זו המשתלבת היטב אף עם המגמה הכללית הנוגעת לכלל ענפי המשפט ואשר אינה רואה בעין יפה שימוש לרעה בהליכים ובכללים משפטיים" (ראו: פסק דינו של כב' הש. ס. ג'ובראן ב- ע"א 4085/07, אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994)בע"מ, (04/10/2009); וראו גם : רע"א 7991/09 צור נ' שטרן (31.7.12); וראו גם עמדת כבוד הש. א. ברק כי "בהעדר נימוק מיוחד לסטייה מהדין הכללי בעינייני שטרות ראוי הוא כי שטר יפורש באופן שחוזה מפורש" - ע"א 4294/90 עיזבון המנוח רינסקי ז"ל נ' רחמי ושות' מימון בע"מ, פ"ד נו (ו)453)).

...

פרשנות המתעלמת מסעיף זה, המקנה לחברה זכות, תוביל למסקנה הפוגעת בחברה (ובנתבע), לפיה התובעת זכאית לחייב את החברה והנתבע בגין כל יתרת דמי השכירות המלאים, למרות שכלי הרכב הושב קודם לכן.

לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

סוף דבר דין ההתנגדות להידחות ביחס לארבעת שטרות החוב הבאים: שטר חוב על סך של 35,227 ₪ ליום 28.2.11; שטר חוב על סך של 64,668 ₪ ליום 28.2.11; שטר חוב על סך של 45,766 ₪ ליום 3.3.11; ושטר חוב על סך של 67,261 ₪ ליום 17.2.11.

הדברים אמורים, בין השאר, בפרטי הצדדים לחוזה, סוג העגורן וזיהוי הפרויקט לו הוא נועד, תקופת השכירות ומתן אופציה להאריכה, בקביעת דמי השכירות ועלות הובלה, הרכבה ופרוק של העגורן, בחיוב בגין אספקת סט רגלי שתילה לעגורן, אספקת חשמל לעגורן ועניינים נוספים הנוגעים למימוש עסקת השכירות וביצועה.

גם בשל כך, אין ולא כלום בטענות הנתבעים על-אודות כריתת הסכם השכירות – על כתב הערבות שבו – בנסיבות של פגם ברצון.

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים מצטברים אלו: סך 399,355 ₪ בצירוף הריבית החוזית מיום הגשת התביעה (2.7.2019) עד יום פסק-הדין, אגרת משפט (מחצית ראשונה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 2.7.2019 ואגרת משפט (מחצית שניה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 13.9.2021 – שתיהן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום עד יום פסק-הדין, ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 39,750 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא להם פסק-הדין.

התובעת (או אה' מטעמה) טיפלו בהשכרת הדירה לצד שלישי וגבו את דמי השכירות בגינה; במהלך למעלה מארבע שנים, מאז עסקת המתנה (ביום 4.2.2015 ) ועד להגשת התביעה שכנגד (ביום 8.11.2019 ), לא דרש הנתבע מהתובעת לקבל לידיו דמי שכירות אלה; "ש. אתה יודע משהו על שפוץ הדירה? ת. לא. ש. האם אתה יודע מי גר

]( בע"מ ( 5.10.2006 לכן, לטעמי, בתובענה זו נטל הראיה להוכיח את "תוקפה של עסקת המתנה", קרי- העילות לפגמים ברצון (העידר גמירות דעת, כפיה ועושק, טעות, השפעה בלתי הוגנת) ביחס למסמכי ההעברה – מוטל על התובעת; אולם, לעניין זה אין כל רלוואנטיות לעדותו של הבן אה', שלא היה מעורב בעיניין ועל כן לא יכול לשפוך אור על נסיבות חתימתה של התובעת על מיסמכי ההעברה.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לעניין הגשת הקלטת והתמליל, התרתי את הגשתם, .

( זהות המשתתפים וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף (החלטה מיום 21.12.2020 בהתאם להחלטה הנ"ל, הודיעה התובעת כי הקלטות נבדקו ע"י מומחה סאונד, אשר קבע "לאחר שבחנתי את ההקלטות באמצעים המקצועיים לא מצאתי רמז לכך

סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה למתן פסק דין הצהרתי – מתקבלת.

טענת הנתבעים בהשלמת טיעוניהם לפיה האכסניה המשפטית המתאימה לעניינינו, היא חוק המתנה (ראו סעיפים 58-64 ), אינה רלוואנטית לעניינינו, מקום בו עסקינן בטענות לביטול התחייבות לתת נכס במתנה (שלא הושלמה ברשום) מפאת פגמים ברצון של נותן המתנה (טענה אשר נדחתה על ידי לעיל, בהעדר מעמד של הצדדים לטעון לה בנעלי האם), ובטענות לעדיפותן של אי אלו מהעסקאות הנוגדות, מטעמיו של כל צד, להן אדרש להלן; ודוק, לא נטענה לפני כל טענה בכל הנוגע לזכות החזרה של האם ממתנתה על פי הוראת סעיף 5(ב) לחוק המתנה, אשר ממילא היא זכות אישית של האם שאינה יכולה לעבור למישהו אחר בנעליה כחליף, ואף ספק אם נתונה לאפוטרופסית לדין שמונתה לה. ראו לעניין זה: ע"א 17 2002 ); כהן ופרידמן, כרך א' עמ' 485-483 , והע"ש 60 ) 943 ,932 ( 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, נו( בעמ' 485 ; כך גם לא נטענה כל טענת הגנה מכוח סעיף 5(ג) לחוק המתנה; למעלה מן הצורך אציין כי אף לא הועלתה כל טענה, לפיה היתחייבותה המאוחרת בזמן של האם עשויה להתפרש כחזרת האם מהתחייבותה הראשונה בזמן להעניק אותן דירות במתנה לתובע, טענה שממילא דינה היה להדחות, לנוכח ייפויי הכוח הבלתי חוזרים ויתר המסמכים (כגון חוזה השכירות) שנחתמו על ידי האם במעמד עריכת אותן עיסקאות, המלמדים לכאורה על ויתור האם על זכותה לחזור בה מהתחייבותה הראשונה בזמן; ולנוכח טענות התובע בדבר שינוי מצבו לרעה לנוכח הסתמכותו על עיסקאות המתנה וזכותו בדירות, ככל שאלה היו מוכחות על ידו, במקרה בו הייתה נטענת טענה מעין זו. ראו: סעיף 5(ב) לחוק המתנה; השוו: לת"א (מחוזי חיפה) 297/04 דיאב נ' דיאב ( 2006 ), פסקות 18-19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית, והאזכורים שם (להלן - "עניין דיאב"); נינה זלצמן, "התחייבות למתנת מקרקעין, ״עיסקאות

...

ראשית התביעה בבקשה לחתימה על פסיקתא שנועדה להביא לרישום המקרקעין כבית משותף בהתאם לזכויות כל אחד מהאחים במקרקעין, לרבות זכויות התובע מס' 1, בהתאם לפסיקת בית משפט זה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים והאם בתמ"ש 25050/09 (ראו החלטתי באותו הליך מיום 29.9.16 ).

כל אחד מהצדדים טען, האחד כנגד רעהו, כי נפל אצל האם פגם ברצון בעסקה אותה ערכה עם הצד שכנגד (הטעייה, עושק אילוץ וכפייה וכיו"ב), כאשר התובעים טענו בנוסף להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים על האם, עת הייתה נתונה לשליטתם, ולהיעדר כשירות עת הוחתמה על מסמכים שונים (אשר חתימת האם עליהם הוכחשה בבחינת טענה מקדמית על וסעיף ג' לסיכום בעמ' 16 לכתב התביעה המתוקן מיום iii28 ,9 ידי התובעים).

..המסקנה העולה מכל אלה היא שעוצמת התחייבותו של נותן מתנה לתת אותה, לרבות עוצמת התחייבותו לא לחזור בו מן הנתינה, חלשה לאין ערוך מעוצמת התחייבותו של מתקשר בחוזה.

לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל אינני נדרש לטענות שונות שהעלו התובעים בהשלמת טיעוניהם לעניין השתק פלוגתא או עילה, המתבססות על ההליך הקודם שנדון בין הצדדים 12 בעבר, ודי בכך שאציין מבלי שאכריע בכך, כי בחלקן של טענות אלה, כפי שנטענו בסעיף להשלמת טיעוניהם, יש לחזק את חוסר תום הלב של הנתבעים.

לאור מסקנתי לעיל, לפיה שתי העסקאות הקודמות בזמן עדיפות וגוברות על פני העסקה השלישית שנערכה על ידי האם לטובת הנתבעים, אני מקבל התביעה באופן בו אני מצהיר כי הדירות שייכות לתובע, והוא רשאי להירשם כבעל הזכויות בדירות אלה, כפי שהוענקו לו על ידי האם במתנה מכוח העסקאות הראשונות בזמן, וזאת בכפוף להוראת כל דין.

ניתוח העיסקאות בפרספקטיבה של מתנה - ביטול לפי חוק החוזים זכות הביטול עומדת לתובע גם אם נראה בעיסקה כעיסקת מתנה מפאת פגם ברצון בהתקשרות בהסכם.

( 34-35 לפרוטוקול מיום 10.2.20 בכתב ההגנה כפר הנתבע בטענה וטען ש"לא נטל דבר שלא כדין וללא רשות" (סעיף 93 ), כי הטענה נטענה בסתמיות ובאופן כללי ובהתעלם מסכומים ש"הגיעו" לנתבע כמשכורת, החזר הוצאות שונות ששילם בעד התובע ועסקו מחשבונותיו, סכומים שהיה צריך לקבל מעיסקת מכירת החנות ומדמי השכירות של החנויות הצפוניות ( 93.2 ).

...

אין בידי לקבל גם את טענת הנתבע לפיה מקור הכספים הוא ממכר החנות.

לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהוא פטור מהשבת יתר הכספים שנמשכו על ידו מחשבונות התובע 16 1,480,000-) ₪ ועל כן אני נעתרת לתביעה לחייבו להשיב לתובע את ההפרש בסך של 595,200 885,000 ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.12.17 (מועד המשיכה האחרון הנטען של הנתבע מחשבונות התובע).

](1983) 60 ( ]השוו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, לז( לפיכך התביעה מתקבלת על שני ראשיה, כמפורט לעיל.