על פי דו"ח החקירה מסר זה לחוקר כי :
" נהג המשאית גרר טען כי הסיע לאחור את המשאית מהגרר ולא הבחין ברכבו".
עוד נטען כי זה מסר ש –
" אנשים שנכחו במקום טענו כי הבחינו בגרריסט מסיע את המשאית מהגרר צעקו לעברו אולם הנהג לא שמע עד אשר פגע עם חלקה האחורי של המשאית בחזית רכבו".
בהתאם לגירסה זו, נהג גרר שי הוא זה שהסיע את המשאית בנסיעה לאחור בעצמו ובכך נעשה שימוש מנועי בה. אם כך לאיזו גרסה להאמין?.
על כן, ניכר כי בעצם קבלת המשאית לחזקת נהג גרר שי לצורכי השינוע והעמסה למוסך המטפל ,כאמור, הועברה ביחד עימה גם השליטה הראשונית לבצוע שימוש ייעודי במשאית, שליטה שלא חרגה מהרשות לשמה היא ניתנה והיא גרירת המשאית למוסך המטפל, בדיוק כפי שעולה מטופס ההודעה על התאונה של מנורה:
" ניפתחה הזמנה מהמוקד שירות של כלמוביל עקב תקלה בעיה בנורת הקלאץ (לא במסגרת תאונה) מוקד השרות זימן את חברת (ש)זברה שירותי גרירה, זברה שלחו את שי גרר ליגרור את הרכב למוסך."
בהתאם לכך, ועם מסירת החזקה במשאית לידי נהג גרר שי לצורכי השינוע שלה כאמור למוסך, מתקיימת בעניינינו חזקת הרשות הראשונית אשר קובעת כי -
"די במתן רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו – גם זו החורגת מהרשות – תיחשב לנהיגה "ברשותו" של בעל הפוליסה".
לעניין זה ראוי להדגיש כי מנורה גם לא טענה מעולם להפרת תנאי פוליסת הביטוח מחמת פגמים שנפלו בתנאי הפוליסה ביחס לותק רישיון נהיגה ו/או גיל נהג גרר שי שעשה בה שימוש להורדתה מהגרר או מחמת טענות אחרות לשלילת הכסוי הבטוחי מתוקף תנאי הפוליסה או חריגיה.
כיוון שמנורה לא ביססה את חזית המריבה על פי הודעתה לצד רביעי על חוק חוזה חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 כי אם טענה בנוגע אליו במאוחר לכך, כפי שצוין, אין מקום להדרש אליו אף שעל פניו נראה כי גם חוק זה עוסק בעקרו במערכת היחסים הישירה שבין הקבלן בשכר לבין המזמין ואין הוא דן ישירות במערכת היחסים הנזקית העקיפה הקשורה בזכותו של המזמין להסתמך על רשלנות שעשה הקבלן בנכס של המזמין בתור עילה לשיפויו ממנו.
...
סוף דבר
פועל יוצא מהדברים הוא שיש לקבל את ההודעה לצד ג' שגרר שי הגישה נגד מנורה ובאחת לדחות את ההודעה לצד ד' שמנורה הגישה נגד גרר שי.
באשר להוצאות המשפט, אותן אפסוק להלן, אלו הן נגזרת יריעת התובענה, היקפה ומכסת שלושת הדיונים שנדונו בה וכן נגזרת העובדה שהתובעת בשלב מוקדם להליך, פרשה בהסכמת הצדדים ולא ניהלה דיון הוכחות על כל הכרוך בו. יש בהחלט לפסוק הוצאות לטובת גרר שי בגין קבלת ההודעה לצד שלישי כנגד מנורה ודחייתה הודעת מנורה נגדה, בשים לב לשלב שבו אנו מצויים ויריעת ההליך כולו, משלב הצטרפות מנורה לתביעה זו במאוחר מעל לשנה להיווסדותה.
בהתאם לכך, הנני מורה כדלקמן:
בהתאם לשיעור חלקם המוסכם, על גרר שי לשלם לתובעים סך של 41,354 ₪ ואילו על הפניקס לשלם לתובעים אלה סך של 27,569 ₪ כשסכומים אלה נושאים הפרישי ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וזאת בצירוף שכר טרחת ב"כ התובעים ע"ס 12,000 ₪ ואגרות בית משפט ששולמו על ידם, והכל בהתאם לשיעור חלקם המוסכם.
עם קבלת ההודעה לצד שלישי כנגד מנורה, הנני מורה בזאת כי צדי ג'- כלמוביל ומנורה ישלמו ביחד ולחוד את חלקה של גרר שי האמור לעיל (לרבות את הוצאות המשפט) לתובעת , וכן את הוצאות ניהול ההליך של גרר שי כשכר טרחת בא כוחה על סך 12,000 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה על ידה בגין ההודעה לצד שלישי.
