הנתבעת טענה כי היא פועלת בהתאם להסכמת המכירה שעליו חתמו התובעים, הפניתה לסעיף 3.10 בהסכם לפיו: "ידוע ללקוח, והלקוח מאשר ומסכים בזאת, כי יתכנו ליקויים ופגמים בהליך הייצור וככל שאלו יתגלו בתום ההתקנה או במועד מאוחר יותר, הרי שהם יתוקנו בית הלקוח במעמד האספקה או במועד חלופי והכל במסגרת האחריות המסופקת על ידי החברה", וכן לסעיף 5.4 לפיו "במסגרת האחריות תתקן החברה כל פגם ו/או ליקוי שיתגלה בריהוט או תחליף את ריהוט בריהוט חלופי מאותו סוג וזאת בהתאם לשיקול דעת הבלעדי". יצוין כי ההסכם לא צורף אולם התובעים לא התכחשו לאמור בו.
הנתבעת הדגישה, כי מעולם לא היתחמקה מפניות התובעים ועשתה כל שביכולתה על מנת לספק להם שירות לשביעות רצונם, אולם בנסיבות שבהן מדובר בריהוט שהוזמן על פי מידות מיוחדות והורכבה בבית הלקוח, הרי שאין מדובר בעיסקה הנתנת לביטול בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
...
אף מבלי להתייחס להסכם שנחתם בין הצדדים לפיו תיקונים ייעשו בבית התובעים (הסכם שכאמור, לא צורף על ידי הנתבעת, אם כי התובעים לא חלקו על הוראותיו), הרי שמהמקובץ לעיל עולה כי למעשה התובעים לא עמדו על ביטול העסקה והסכימו לכך שהחלקים הפגומים יוחלפו או יתוקנו.
בנסיבות אלה, נוכח כלל האמור, אני קובעת כי לא קמה לתובעים זכות לביטול העסקה.
עם זאת, קשה להתעלם מצבר הפגמים, קטנים ככל שיהיו, אשר אילץ את התובעים לפנות פעם אחר פעם לנתבעת ומכך שבסופו של דבר, גם לאחר החלפת חלקי הרהיטים הפגומים, לא סופק להם מוצר באיכות המובטחת, עניין שהביא למפח נפש אצל התובעים וכן לפגיעה ביכולתם להשתמש בחדר הילדים במועד הצפוי.
בנסיבות אלה, לאחר שנתתי דעתי לעמדת הנתבעת, אשר לא התכחשה לפגמים, הסכימה למתן פיצוי והצהירה על נכונותה לספק לתובעים ארון חדש חלופי ופלטת זכוכית חדשה; וכן למחיר הריהוט שנקנה בנוסף לארון, המסתכם כדי 6,230 ₪, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כי בנוסף להחלפת הארון ופלטת הזכוכית, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 2,000 ₪ בתוספת אגרת בית המשפט והוצאות משפט בסך 500 ₪ .
