פגם בהמצאת פסק דין בפקסימיליה

מבחינה זו, נפל פגם בהמצאת פסק הדין לב"כ המבקש באמצעות הפקסימיליה ואין לראות בה המצאה כדין[footnoteRef:7].

...

] "חובת תום הלב בהקשר הנדון תיבחן לאור חלוף הזמן, שעה שבעל דין משתמש בפגם בהמצאה על מנת לזכות להארכת מועד דה פקטו (ראו: פרשת קלינגר וההפניות שם לעניין זה). כלומר, מקום בו הוכח כי בעל הדין המערער יושב על המדוכה למרות שידע על מתן פסק הדין וניסיון ההמצאה לידיו, והתמהמהותו נובעת למעשה מניסיון להשיג יתרון דיוני בדמות הארכת המועד להגשת הערעור. יש להבהיר לעניין זה כי הקביעה שבעל דין הפר את חובת תום הלב לאור חלוף הזמן כשלעצמו, תבוא רק בעקבות חלוף זמן משמעותי, היינו חריגה ניכרת מהתקופה הקבועה בתקנות לשם הגשת ערעור. זאת, מאחר שכאמור נקודת המוצא היא שאין פסול בעמידתו של בעל דין על זכותו נוכח הידיעה לכשעצמה". יישום אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה על נסיבות העניין לפני, מביא לכלל מסקנה, כי מתקיימים במבקש התנאים להחלת 'כלל הידיעה'.

סוף דבר על יסוד כל האמור, יש למנות את הימים להגשת הערעור, למצער, החל מיום 3.11.2017.

נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור, משהמבקש לא הצביע על טעם מיוחד או על טעם כלשהו להארכת מועד, ובשים לב לכך שסיכויי הערעור אינם גבוהים - הבקשה נדחית.

תקנה 497ג'(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כדלקמן: "ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלקטרוני של הנמען, ובילבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה וציין בסמוך לה כי מדובר בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני; ואולם הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק". בפסק הדין לובנה אבו עוסקה[footnoteRef:2], קיבל בית המשפט העליון טענה אודות פגם בהמצאת פסק דין שנשלח על ידי בעל דין לצד שכנגד בפקסימיליה, שלא בהתאם להוראת תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

הכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות אשר הוגשו במסגרתה, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע שהערעור הוגש באיחור ומשכך יש לקבלו לרישום.

בתגובת המוסד לביטוח לאומי נטען כי המצאת פסק הדין בפקס אינה נחשבת המצאה כדין, מאחר ואין היא עונה על התנאי הקבוע בתקנה 497א(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, שכן ב"כ המערער לא חתם על כל עמוד; המצאה שבוצעה לאחר השעה 13:30 יש לראותה כאילו בוצעה ביום שלמחרת, ולכן "מועד ההמצאה" הוא 17.6.2014; ביום 17.6.2014 החל הטיפול המנהלי של מזכירות הלישכה המשפטית, כולל הפקת הוראת תשלום הוצאות המשפט; כאמור, עו"ד חדד היה בחופשה, התיק הובא לעיונו ביום 19.6.2014, אך רק ביום 22.6.2014 החל לטפל בו; בתגובת המוסד לביטוח לאומי לבקשה לביזיון בית הדין שהוגשה ביום 22.8.2014, ציין המוסד מפורשות כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין.

נקדים ונאמר כי כדבר שבשיגרה, במסגרת תגובה לבקשה לסילוק על הסף עקב איחור בהגשת הליך ערעורי מוגשת בקשה להארכת מועד, ולו כטיעון חלופי, ולא נפל כל פגם בכך שהרשם דן בבקשה להארכת מועד במסגרת החלטה בבקשה לסילוק על הסף.

...

כמו כן, לא מצאנו בסיס לטענות החמורות של המערער בדבר חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים שייחס המערער למוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

על אף זאת, לא בלי היסוס, החלטנו שלא לחרוג מהמקובל בהליכים בין המוסד לבין מבוטח, ולא לחייב את המערער בהוצאות ושכר טרחה.

ביטול מכוח חובת הצדק – כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הנו פגום, למשל, בשל העידר המצאה כדין או בשל אי המצאת הזמנה לדיון, אזי הפגם מהוה עילה לביטול ההחלטה, מאחר ולא ניתנה לבעל הדין שנעדר ההזדמנות הראויה לבוא ולהשמיע טענותיו, ופסק הדין יבוטל מכוח חובת הצדק [ראו: רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 29.10.2000)].

ודוק: המשיבה לא טענה בתגובתה כי המציאה את הבקשות ו/או ההחלטות האמורות לידי המבקשים ולא צרפה אסמכתא כלשהיא (כגון: אישור משלוח בפקסימיליה או אישור מסירה), ממנה ניתן ללמוד על מועד קבלת המסמכים הנ"ל אצל המבקשים.

...

על כן, נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות ועקרון חקר והאמת, אני מורה בזאת על ביטול פסק הדין.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

אני מורה כדלקמן: א. פסק הדין מיום 19.6.2014 מבוטל.

לעניין זה קבעה הרשמת כי יש להקיש מהנפסק בעיניין לובנה אבו עוסקה [רע"א 8467/06 לובנה אבו עוסקה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010)], שבו קיבל בית המשפט העליון טענה אודות פגם בהמצאת פסק הדין שנשלח על ידי בעל דין לצד שכנגד בפקס, עת פסק הדין הוצא מאתר האנטרנט ולא היה חתום כנדרש בתקנות, וקבע כי אין מדובר ב"פגם זניח".

...

בפסק דינו מיום 9.5.2017 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את תביעתו של המערער נגד החברה, ודחה את התביעה נגד המשיב 2 בהעדר עילה להרמת מסך ההתאגדות, תוך שציין כי "לא נעלם מעינינו כי בנמצא הלכות שהיה בהן כדי לחייבו אישית, הגם לטעמנו, לא כך בנסיבות שהוכחו". התביעה שכנגד נדחתה במלואה, תוך שבית הדין האזורי קבע כי הוא מקבל את טענת המערער כי "יש להוקיע – ובחריפות – התנהלות הנתבעת בהגשת 'התביעה שכנגד', השימוש בניסוח וסגנון מתלהם/תקיף ומשמיץ – וללא 'רבב של ראיות' לתימוכין, ותוך עתירה לסכומים מופרכים, גבוהים ובלתי מבוססים, וללא שנעשה ניסיון אמיתי להוכחתה!". בסופו של יום חויבה החברה לשלם למערער סך של 27,430 ₪, מתוכם 16,500 ₪ פיצוי בגין הליך הפיטורים והפגמים שנפלו בשימוע, הוצאות משפט בסך של 9,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪.

לאחר בחינת טענות המשיבים בעניין זה, לא מצאנו כי סיכויי הערעור טובים במידה כזו המצדיקה לראות בהם כשלעצמם טעם מיוחד להארכת מועד, בהעדר טעמים אחרים.

סוף דבר - על יסוד כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ , וזאת בתוך 30 יום מהיום.