פגישת מהות לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

תקנה 173(א) האמורה דומה במהותה להוראת תקנה 471ב תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

משמע, הדין בעיניין זה הוא עיקבי ואין חידוש עם כניסת התקנות החדשות לתוקפן.

משמע, פניהם של הצדדים היו להדיינות בבית המשפט, לאחר הליך מהו"ת, כשלושה וחצי חודשים טרם הדיון.

...

בעניין שיהוי העלאת הבקשה ובמענה לדברי ב"כ הנתבעות בעניין טען ב"כ התובע: "התובע סבר לתומו שיכול וניהול הליך המהו"ת או הגישור, שלא צלח בסופו של דבר, יכול להביא להסכמות בין הצדדים שייתרו את המשך ניהול ההליך, ועל מה ולמה יש לטרוח ולכתוב ולפגוע באיזה שהיא צורה בכב' בית המשפט ולהגיש בקשה לא הכי נוחה...". התשובה הנתבעות הופתעו מהבקשה שהועלתה בעל פה בדיון קדם המשפט ולפיכך השיבו תחילה בעל פה והגישו המשך-תשובה בכתב, במסגרת זמן שנקבעה בסיומו של הדיון.

סוף דבר, אין עמדה מגובשת של מותב זה נגד התובע ו/או נגד מר מוסטפה אבו זהארה.

התוצאה הבקשה לפסילת שופט - נדחית.

היתקיימה ישיבת מהו"ת. היתקיים דיון מקדמי וב"כ רמ"י לא העלתה כלל טיעון לדמי שימוש ראויים.

על הפרק עמד רק נושא דמי היתר ומונה שמאי לצורך זה. נטען כי הבקשה הוגשה באיחור לפי תקנה 49 (א) לתקנות החדשות.

ד) בסוגיית תיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 – התקנות הישנות נקטה הפסיקה בשיטה ליבראלית.

...

ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעת הערכאה המבררת ודין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

התובעת הוסיפה וציינה לעניין רשימת עדי התובעת (תקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – להלן: "התקנות החדשות"), כי בכוונתה להעיד את עו"ד גדי רוקח ו/או עו"ד גיל צומן שהנם שותפים בתובעת.

ביום 15.2.22, 5 ימים לפני ישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה בתיק ליום 20.2.22, הגישו הצדדים דיווח על פגישת מהו"ת ודיון מקדמי שקיימו ביניהם (שלמעשה לא הניבו פרי).

בהמשך, הגישה התובעת תשובה לבקשת הנתבעת למחיקת תשובת התובעת לרשימת הבקשות של הנתבעת, וטענה כי על פי תקנה 49(ה) לתקנות החדשות, לא נידרש צירוף תצהיר לתשובה הנתנת במענה לרשימת הבקשות, חובה זו קיימת ביחס למענה ל"בקשה בכתב" עפ"י תקנה 50, ולא במענה לרשימת בקשות, וכי הנתבעת בעצמה לא תמכה את רשימת הבקשות מטעמה בתצהיר.

...

לא מצאתי להיעתר לדרישת התובעת להתיר לה משלוח דרישה להליכים מקדמיים, שכן בידה היה לעשות כן, ללא קשר להחלטתי זו. הכרעה בשתי הטענות המקדמיות של הנתבעת - העדר עילה ושיהוי לעניין שתי טענות אלה, ומשמצאתי כי די בנתונים הקיימים בתיק עד כה, על מנת להכריע בשתי הטענות המקדמיות הנ"ל, אני מחליטה כלהלן: סילוק תביעה על הסף בשל היעדר עילה הוא סעד קיצוני שיש לנקוט בו רק כאשר ברור כי אין אפשרות שהתובע יצלח בתביעתו, גם אם יוכיח כי עובדות התביעה הן כנטען על ידו (רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ (23.11.20); רע"א 3449/20 אריאל גבאי תשתיות בע"מ ' ש.מ. שירותים א. שאיבות בע"מ (7.7.20).

לא זה המצב בתביעה שלפניי, ומשכך דין טענה להעדר עילה, להידחות.

ברם, לאור נספח 1 לכתב התשובה ונספח 5 לכתב ההגנה, המלמד לכאורה כי המועצה שילמה לתובעת אגרת בימ"ש בשנת 2015, אני קובעת כי הכרעה בסעד זה מצריכה בירור עובדתי במסגרת ההליך המשפטי.

לטענתם, לאור תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – "תקסד"א") ובמצב הדברים התקין לא היה בפני התובעת מנוס זולת הגשת התביעה במחוז הצפון, ואולם משלא השלימה עם כך החליטה התובעת "בצעד נועז" לזייף ולערוך מסמכים אותם כינתה "כתב התחייבות וערבות" ו"שטר חוב" מהם עולה לכאורה כי הנתבע 2 ערב לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת וכי סמכות השיפוט הייחודית במקרה של סיכסוך בין הצדדים נתונה לבית המשפט המוסמך במחוז תל-אביב.

עוד נטען כי עתוי הגשת הבקשה נבע מסירובו של ב"כ הנתבעים לקיים ישיבת מהו"ת בתל-אביב.

דיון והכרעה לפי תקנה 49(א) לתקסד"א: "לא יוגשו בקשות כלשהן במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון, עד מועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, זולת אם הבקשה היא אחת מאלה: ..." התקנות החדשות חותרות לרכז את כל בקשות הצדדים, למעט החריגים המפורטים בהן, אל קדם המשפט הראשון בתיק.

...

גם לו הייתי מקבלת את עמדת הנתבעים לפיה בפרקטיקה גוברות הוראות תקנה 41 על הוראות תקנה 49(א) לתקסד"א (על אף שהפסיקה אליה הפנו היא פסיקת בתי משפט שלום, שאיננה מנחה), הרי שבקשה להעברת דיון מחמת היעדר סמכות מקומית איננה בקשה לסילוק על הסף כמובנה בתקנה 41 לתקסד"א, ובכל הנוגע לבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 מחמת היעדר עילה - הרי שלא ניתן לטעמי להיעתר לבקשה בשלב זה גם לגופה.

כפועל יוצא מן האמור, וכל עוד מנוהל ההליך בבית המשפט במחוז תל-אביב, גם ישיבת המהו"ת חוסה תחת מחוז זה וכפופה להנחיות הממונה על המהו"ת במחוז זה. בשולי הדברים אעיר, כי גם דינה של בקשתם החלופית של הנתבעים להעברת הדיון למחוז צפון או חיפה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט – להידחות, וזאת אף מבלי להיכנס לטענות שפורטו בה לגופן.

מדובר בסמכות הנתונה לנשיאת בית המשפט העליון או לשופט אחר מבית המשפט העליון שהוסמך לכך, ואיננה נתונה לבית משפט זה. סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין הבקשה על כל ראשיה להידחות.

עוד גרס הנתבע כי פסק-הדין ניתן בדיון הראשון בתיק, לאחר שבעלי-הדין קיימו ישיבת מהו"ת, ונוכח טענות ההגנה – יש לברר את טענות התביעה לגופן.

הגשת הבקשה ברגע האחרון ממש, בלי להראות כי דובר בהכרח שלא נודע קודם לכן, עומדת בנגוד לחובתו של בעל-דין לפי תקנות 3(ב) ו-4 בתקנות סדר הדין האזרחי מ-2018.

תחת קורת הגג של התקנות החדשות, שאחת מתכליותיהן הוא ניצול זמן שפוטי – משאב צבורי, באופן יעיל ומיטבי שהולם את צרכי כלל ציבור המתדיינים, אמת-המידה הראויה היא כי בעלי-דין ובאי-כוחם יתייצבו לדיון זמן מספיק לפניו כך שהוא יתחיל במועדו – ולא יכפו על בית-המשפט והצד שכנגד המתנה, תוך גרימת דחייה בשמיעת דיונים קבועים.

...

בהחלטה שניתנה בשעה 8:00 נקבע: "הבקשה - שהוגשה בבוקר הדיון, ברגע האחרון ממש, נדחית. הדיון יתקיים במועדו ולמטרתו". לדיון התייצבו נציג התובעת ובא-כוחה.