פגיעת ראש בתאונת דרכים: חוות דעת מומחים

לאחר התאונה מושא תביעה זו עבר התובע תאונת עבודה ביום 17.9.2009 (על-פי מיסמך רפואי מיום 30.9.2009, הנזכר בעמ' 3 לחוות דעת המומחה הרפואי ד"ר משה ברוך - במ/1), ותאונת דרכים בשנת 2018 (על-פי עדות שוש סרוגו, ידידתו של התובע, בחקירתה הנגדית - עמ' 3-2 בתימלול ישיבה מיום 14.4.2019).

בסיס השכר בעבר בסעיף 59 לכתב התביעה הועמד ראש הנזק של הפסדי הישתכרות התובע בעבר, כרכיב אחד של "נזק מיוחד", על סך 1,200,000 ש"ח. בפסיקה נקבע כי נזק מיוחד "טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את הקפו או שיעורו" (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד ל(3) 281 (1976); ת"א (מחוזי חי') פלוני נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 67 (פורסם בנבו, 30.3.2020)).

...

משלא הובאו ראיות לגבי הנתון המוצע לחישוב - שכר חודשי של מהנדס בסך 20,000 ₪ - הנני קובע כי לא הוכח בסיס השכר בעבר.

לפיכך, הנני קובע שלא הוכח בסיס השכר בעתיד.

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו: * הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 40,000 ₪ * כאב וסבל - 16,381 ₪ סך הפיצוי - 56,381 ₪ התוצאה לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך 56,381 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה ובצירוף חלק מהאגרה ששולם על ידו.

המנוח סבל מחבלות ראש קשות וממולטי טראומה כתוצאה מתאונת הדרכים, וכן פגיעות ראש עם חבלות רב מערכתיות (ראה ת/60).

מטעם ההגנה העיד חוקר התאונות מר רפי וולמרק אשר ערך חוות דעת מומחה (נ/52) אשר בה ניתח ממצאים וחישובים, אשר נעשו על ידי בוחני התנועה מטעם המאשימה, בין השאר, מסקנתו היא כי מהירות הנסיעה של הנאשם הנה 30 קמ"ש וזאת בנגוד לחוות דעת בוחני התנועה מטעם המאשימה אשר קבעו כאמור כי מהירות נסיעתו של הנאשם הנה, בין 40 - 50 קמ"ש. כאמור, אני דוחה קביעה זו לאור ההנמקות של בוחני המאשימה.

...

אני קובע כי הנאשם הפר את חובת הזהירות כאמור, והתרשל באופן נהיגתו כפי שפורט.

אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בת"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה". בענייננו הנאשם מכיר את הרחוב בו אירעה התאונה כפי שאישר זאת בחקירתו בבית המשפט ועל כן היה חייב ליתן דעתו ושדעתו לא תהיה מוסחת ופניו היו צריכים מופנים אל הכביש וזאת אף בהתחשב גם באפשרות של אשם תורם נטען מצדו של הולך הרגל שכן נקבע בפסיקה בבג"צ 8150/13 כרסטני נ' פרקליטות המדינה ואח' כללים מנחים בעניין חובת הזהירות המוטלת על נהג המתקרב למעבר חצייה כאשר חובת הזהירות תחול על נהגים גם כלפי אותם הולכי רגל "הבלתי נראים" ועוד נקבע: "ניתן אפוא להצביע על שני כללים גדולים בכגון דא שאינם סותרים זה את זה. הכלל הראשון הוא כי על נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת אחריות מוגברת. זהו השטח של הולך הרגל. אכן, גם על הולך הרגל חלים כללים בהגיעו לשטח זה, אך על השולט בכלי בעל כוח קטלני מוטלת האחריות, הראשונה במעלה, לנהוג בזהירות. אחריות זו כוללת עפ"י הפסיקה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל – כך במיוחד כלפי קבוצות אוכלוסייה ממוקדות כגון ילדים וקשישים. כלשון תקנה 52(6) לתקנות התעבורה.. הכלל השני הוא כי האחריות אינה מוחלטת...". כפי שעולה מן המקובץ לעיל, בנהיגה בסמוך למעבר חצייה – מוטלת על הנאשם חובת זהירות וחובת האטה ספציפית ומקל וחומר חובה להסתכל לכיוון הכביש ומעבר החצייה שלפניו ולא להסתכל לעבר הצומת המרוחקת (ראה ת/13 עמ' 2).

לאור כל האמור, לעיל אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

בנוסף נטען כי נידרשת דחיית שמיעת פרשת ההגנה לשם הכנת חוות דעת מומחה בעיניין מצבו הקוגניטיבי של הנאשם, אך בסופו של דבר לא הוגשה חוות דעת כאמור במסגרת שמיעת הראיות.

בגיל 13 עבר הנאשם תאונת דרכים, עם פגיעת ראש טראומתית חמורה ביותר, אשר גררה שינויים ריגשיים-היתנהגותיים וקשיי חשיבה משמעותיים.

...

אמנם, נוכח מכלול הנתונים, העולים כאמור מדו"ח האבחון, איני מקבל את טענת ב"כ הנאשם כי מתקיים במקרה זה מצב של "קרבה לסייג", כמשמעותו בהוראות סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין; וברי כי עסקינן בנאשם היודע ומבין היטב את משמעותה ותוצאותיה של פעולה בה מונחתת על אדם מכה בראש עם מקל עץ. עם זאת יש מקום להתחשב במידת מה, נוכח הנתונים הרפואיים, בנטייתו של הנאשם לתגובות מתפרצות ומועצמות.

אני קובע אפוא את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין 3 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 4 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שירות בתי הסוהר.

עניין לנו בתובענה במסגרתה סרב התובע להכיר בפגימות בגב התחתון בכתף שמאל ובראש כפגיעה בעבודה וזאת עקב תאונת הדרכים אותה עבר ביום 14.1.21.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראו: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

...

מכל האמור לעיל עולה כי יש לדחות את התובענה במלואה, תוך אימוץ תשובת המומחה בסבב ב' בשילוב האמור בתשובותיו האחרות בנוגע לממצאים אותם ציין בתשובותיו.

בתיק זה מתבררת תביעת התובע להכיר בפגיעה נפשית וכאבי ראש, כנובעים מתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה.

כך נכתב בחוות הדעת: "בבדיקתו: נראה כפי גילו מסודר בהופעתו, אפקט אאוטימי מתגוון ותואם, היתמצאות וזכרון לטווחיו תקינים, חשיפה בקצב מהלך ורצף תקינים. בתוכן – מתלונן על קושי להרדם בלילות וקושי להתעורר בבקרים – תאר שבגלל הקושי מאחר לעיתים לעבודתו – אפילו כזומן לפגישה מוקדמת עם המנהלת ומנכ"ל החברה שבה מועסק. מספר שלפעמים טרם ההירדמות חושב ומנשה להיזכר בתאונת הדרכים שבכתב התביעה – מנסה בצורה אקטיבית לשחזר את רגעי התאונה בטרם יירדם. לדבריו רצף השינה תקין, ללא יקיצות במהלך הלילה. מתאר שנזהר בעת נהיגה – מקפיד על שמירת מרחק ובעת נסיעה כנוסע מעיר לנהג על שמירת מרחק. לא נימנע לדבריו מנסיעה או נהיגה מאז התאונה. מתאר שגם בטרם שרותו הצבאי התקשה להתעורר ולתפקד בשעות הבוקר המוקדמות. ללא שינוי בתאבון או במשקל. שולל הפרעות בפרצפסיה שולל מחשבות שוא, שולל מחשבות אובדניות או ניסיונות אובדניים. בוחן מציאות תקין, שיפוט מציאות תקין, מגלה תובנה למצבו.

בהתאם להנחיות הנשיאה בעיניין מינוי מומחים רפואיים וכן בהתאם להלכות של בית הדין הארצי לעבודה, נידרשת הצדקה ממשית למינוי מומחה אחר: "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה. לא על נקלה תפסל חוות דעתו של המומחה, אלא צריך טעם ממשי לפסילתה; כמו - היתעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדיעה מסוימת חרף ההנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין." עב"ל (ארצי ) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (נבו 08.03.2010) במקרה שבפניי, התובע נימק את בקשתו באמצעות דוגמה אחת - בעיניין בעיות שינה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.

הקלטת הבדיקה על ידי התובע מבלי שיידע את המומחית, אינה מקובלת ונגועה בחוסר תום לב. בעניין זה יפים דבריו של השופט הנדלר בפסק דין רע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (נבו 01.02.2012): "מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי: "נקודת המוצא לדיון היא כי תובע המבקש להקליט את מהלך הבדיקה אינו רשאי לעשות כן בסתר...". מעבר לכך, שהתנהגות כזו עלולה לפגום באיכות הבדיקה.

סיכומו של דבר, בקשת התובע נדחית.